בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יאללה מכות 

יאללה מכות

 
 
גולן כספי

גיבסון הוא וירטואוז ויזואלי. ב"אפוקליפטו" הוא מציג מרדף עוצמתי ומהפנט של בני שבט המאיה הפראיים. צפו להטפה היסטורית על הדרך וסצנות אכזריות במיוחד מבית היוצר של הפרובוקאטור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אפוקליפטו" האפוס המדובר של מל גיבסון הגיע אלינו השבוע לאחר שכבש את צמרת הקופות בארצות הברית. סרטו של גיבסון צלח את הקהל האמריקאי, המאד לא סובלני, עם סרט שדובר כולו בשפה המאיה העתיקה ועם קאסט שחקנים דרום אמריקאים אלמוניים.

אפשר להגיד הרבה דברים על גיבסון, האדם והתופעה, ואין ספק שמשהו מאד מעניין עובר על הבחור. אבל את אומץ הלב, התעוזה ובעיקר את השליטה הוירטואוזית שלו באמצעי המבע החזותי - אי אפשר לקחת מהקולנוען הוותיק והמנוסה הזה.

הקולנוע של גיבסון אופיין מאז ומתמיד בסצנות גראפיות מפורשות ומטלטלות. גיבסון מעביר את צופיו חוויה ויזואלית עוצמתית שאינה משאירה מקום לדמיון ולהשלמת פערים אישית. את חיבתו לסצנות סדיסטיות ארוכות ומפרכות הוא חשף בסרטו השני "לב אמיץ". מאוחר יותר הוא עשה מזה את אחד משוברי הקופות הגדולים בתולדות הקולנוע, הפרויקט היומרני והתמוה "הפסיון של ישו" שהפך את הקלוז-אפים וצילומי העינויים הארוכים על איבריו המרוטשים של ישו לכלי הבעה מרכזי בעלילה.

"אפוקליפטו" הוא סיפור בסיסי על רודף ונרדף. במרכזו ניצב "כף יגואר" (רודי יאנגבלד - יליד אמריקני משבט הקומנצ'ה) שנאבק כנגד כל הסיכויים לשוב לאשתו הכורעת ללדת ולבנו הקטן, לאחר ששבט אכזר קוטע בהינף יד את שגרת חייהם השלווה, ומאיים להשמיד את מורשת שבט המאיה וצאצאיו. "כף יגואר" מצליח להימלט משוביו והופך לניצוד במרדף גורלי להישרדות ושמירת מורשת אביו וערכיו.

"אפוקליפטו" על אף היותו רווי באלימות ובסצנות מאד לא סימפטיות לצפייה הוא סרט מרדף עוצמתי וחזק. גיבסון לוקח סיפור אלמנטרי של רע וטוב ומציגו בצורה ויזואלית מרשימה ולופתת. המאבק להישרדות של הגיבור הניצב מול כוחות רשע ואכזריות מבעיתה, מועבר בסצנות מרהיבות וריאליסטיות. לעיתים אף ריאליסטיות מידי, המספקות חלון הצצה אותנטי לתרבות קדומה ופראית של בני שבט המאיה.

עבודת הצילום של הצלם דין סמלר (זוכה האוסקר על עבודתו הנהדרת ב"רוקד עם זאבים") שצולמה כולה באמצעים דיגיטאליים מתקדמים, הופכת את הצפייה במסע המנוסה של "כף יגואר" משוביו האכזריים למשימה מלאת אדרנלין, מתח ואקשן. משימה סוחטת נפשית שמלווה לעיתים באכזריות מוגזמת ומיותרת למדי. גיבסון הפרובוקאטור יכול היה בקלות לחסוך מצופיו מספר סצנות ברוטאליות מיותרות מבלי לפגוע בדרמה ובדיאלוג הרגשי של הסיפור עם צופיו.

"אפוקליפטו" נפתח בציטוט של ההיסטוריון האמריקאי וויל דוראנט "תרבות גדולה אינה נכבשת מבחוץ טרם הרסה עצמה מבפנים". גיבסון ממשיך במסע ההטפה ומתיימר לנסח ב"אפוקליפטו" אמירה רלוונטית והקבלה של נפילת התרבות הקדומה של בני המאיה להיסטוריה האנושית שחוזרת על עצמה במעגליות בלתי נמנעת. כוח הרצון והכמיהה האנושית של היחיד לשמר את זהותו ומורשתו מתנפצים אל השתלשלות היסטורית בלתי נמנעת, שמוחקת ומטילה ספק בסוגיית השליטה של הפרט בגורלו.

יצירתו של גיבסון על אף היותה חוויה לא פשוטה לעיכול, היא חוויה קולנועית אקזוטית ומהפנטת שלופתת את צופיה ואיננה מרפה. אז נכון, גיבסון לא ממש סובל אותנו (גם אני לא משתגע עלינו לעיתים). אבל זה לא מפריע לו להיות וירטואוז ויזואלי שיודע לספר סיפור וליצור סרט אקשן, עוצמתי, מרהיב ולספק לצופיו התנסות נדירה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by