בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אסור לי ללבוש כלום 

אסור לי ללבוש כלום

 
 
זוהר וגנר

סיפור קצר מאת זוהר וגנר מתוך הקובץ "כשמדלין סטו בוכה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אסור לי ללבוש כלום/ זוהר וגנר

עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
איך שאימא שלי חזרה מהעבודה היא נכנסה למיטה ולא הפסיקה לדבר בטלפון. לפחות ארבע שעות היא דיברה. אני יודעת כי בדיוק סיימתי לאכול את הקציצות המגעילות שריבה הכינה, ובינתיים כבר ירד חושך. בזמן הזה הייתי בטוחה שצורי מנסה להתקשר כי הבטיח לי, ובעצם כבר לא אדע לעולם אם ניסה להתקשר או לא. כל פעם שנעמדתי בכניסה לחדר שינה וניסיתי להגיד משהו, כמו שאני מחכה לשיחה חשובה, היא הסתכלה עליי במבט מפחיד, אז עליתי חזרה לחדר שלי, ניסיתי להתרכז בשיעורי בית אבל לא יכולתי כי חשבתי על צורי ואיך זה יהיה להתנשק איתו צרפתית. אף פעם לא התנשקתי ובטח לא עם מישהו שיש לו שן שבורה.

אם רק היא הייתה יודעת שצורי הרכיב אותי על האופנוע, היא הייתה נותנת לי עונש, אולי לא לצאת שבוע מהחדר, חוץ מלבית ספר כמובן. מפעם לפעם שמעתי מרחוק את הצחוק שלה מתגלגל במעלה המדרגות עד לחדר שלי ודמיינתי איך היא שוכבת במיטה שלה, ערומה ומחזיקה את הבטן מרוב צחוק והבנתי שכבר לא אראה את צורי היום. נשכבתי על המיטה שלי ובכיתי.

חשבתי שהחיים שלי חסרי טעם ומשעממים ואין לי טעם לחיות אם צורי לא יתקשר. בסוף היא קראה לי שאתלבש וארד למטה, כי היא רוצה לקחת אותי לאכול אבטיח עד שאבא יחזור מהעבודה. אף פעם לא הלכתי לאבטיחים כי אימא אומרת שזה מקום של גדולים וילדים לא לוקחים למקומות כאלה, כמו שילדים לא אוכלים ממתקים וקולה או פטל כי זה לא בריא, ולא רואים דאלאס או שושלת בטלוויזיה כי זה לא חינוכי, ולא בוחרים לעצמם מה ללבוש, למשל בגדים של ראש אינדיאני שתמיד רציתי אבל אימא לא מרשה.

ירדתי עם הג'ינס שגזרתי אתמול והאדידס החדשות שאבא הביא לי, והיא אמרה לי מייד להחליף כי זה נראה כמו מכנסיים של פרחות. אז עליתי להחליף אבל לא מצאתי שום דבר ללבוש, כי כל המכנסיים הארוכים השמינו אותי ואני רציתי ללבוש קצרים, כי הרגליים שלי שזופות נורא.
אבל היא לא הסכימה וצעקה עליי, אז בסוף לבשתי את מה שהיא בחרה לי והרגשתי מגעילה. מה אם אני אפגוש במקרה את צורי והוא יגיד לי שכל אחר הצהריים הוא ניסה להתקשר אליי והיה תפוס, ואני אתבייש במה שלבשתי, אבל הוא ייקח אותי על האופנוע ונלך לים ואני אשים את הראש שלי על הברכיים שלו.

אחרי שהיא לבשה את האוברול האדום החדש שלה עם עגילים אדומים ותיק אדום ונראתה יפה, ירדנו במעלית והיא אמרה לי תפסיקי לעשות פרצוף חמוץ את נראית מכוערת ככה. אל תקמטי את המצח יהיו לך קמטים. נכנסנו לאוטו שחיכה לה מתחת לבית. ידעתי שהיא התלבשה ככה לכבוד אמנון. הוא שאל את אימא איזה מוזיקה היא רוצה לשמוע ושם את סטינג. ואז, ברמזור, הציע לי סוכריית קרמל עם מילוי. אסור לי לאכול סוכריות אבל ידעתי שהיא לא תעיז להגיד כלום לידו, בשביל שהוא לא יחשוב שהיא אימא רעה, אבל לא ידעתי מה לעשות והקופסה הפתוחה נראתה כמו תיבה עם מטבעות זהב, אבל שמסוכן לגעת כי תקפוץ עליי חיה שחורה ומגעילה. שניהם לקחו סוכריות ואני פחדתי.

הזמנתי אבטיח עם גבינה בולגרית ואימא ואמנון הזמינו שנדי. אם עכשיו צורי מנסה להתקשר אז אין תשובה, ככה שנגמרו הסיכויים ומי יודע איזה ילדה אחרת עונה עכשיו לטלפון ושמה קרם גוף בריח קוקוס על הרגליים שלה. כשאמנון הלך לשירותים היא אמרה לי, אם אבא ישאל איפה היינו תגידי לו שהיינו בסרט, אז תלכי להסתכל בעיתון איזה סרטים מציגים עכשיו ואם יש משהו שאת רוצה לראות תגידי. אמרתי לה, אבל את לא מרשה לי לראות סרטים ובכל החיים שלי הייתי רק פעמיים בקולנוע. פעם אחת כשהלכנו למרי פופינס ופעם אחת בצלילי המוזיקה. אז אני אבחר, היא אמרה. תגידי לאבא שהלכנו לאי.טי. - נער צעיר ובודד אוסף לביתו יצור מכוכב אחר. כשהאקלים של כדור הארץ אינו מיטיב עם היצור הוא מנסה להתקשר לביתו.

בבית, כשגמרתי להתרחץ הסתכלתי במראה וראיתי שהציצי שלי נורא נורא גדל, ומאוד פחדתי. לא רציתי שיראו כי כמעט לשום בת בכיתה אין ורק לי. פחדתי שיצחקו עליי ולא אוכל ללכת בלי חלק עליון בים כי נורא אתבייש שכבר יש לי ציצי. אחרי המקלחת נכנסתי למיטה ואז שמעתי את אבא נכנס הביתה והולך ישר למקרר ואוכל משהו, בטח יוגורט או מלפפון חמוץ. כל ערב הוא אוכל אותו דבר כי הוא בדיאטה, אבל באמצע הלילה הוא קם מהמיטה ואוכל גלידוניות מהפריזר או שוקולד מהמחבוא וחוזר לישון.

כשנכנס לחדר שלי עצמתי עיניים ועשיתי את עצמי ישנה אבל ברגע שהוא התיישב על המיטה לא יכולתי יותר ופתחתי עיניים. הוא נישק אותי כאילו לא ראה אותי שנה שלמה, כמעט מעך אותי בחיבוקים וחשבתי שעוד רגע תישבר המיטה ואני אפול לתוך החור השחור שמתחתיה. הוא שאל אם הכנתי שיעורי בית ואם קיבלנו בחזרה מבחנים. אמרתי שקיבלתי 95 בתנ"ך והוא אמר שאת המבחן הזה הוא כבר ראה ובכלל לא שאל מה עשיתי היום אחרי בית ספר.

שום דבר לא מעניין אותו חוץ מציונים. ואז התחלתי לבכות והוא נבהל ושאל מה קרה? מה קרה? ואני בכיתי ובכיתי ואמרתי שראיתי עם אימא סרט עצוב שלא יוצא לי מהראש, על יצור מכוכב אחר שנחת בכדור הארץ ומנסה להתקשר לאימא שלו הביתה אבל היא מדברת בטלפון כל היום והקו תפוס והוא רוצה לחזור הביתה ולא יכול. אבא צחק ואמר שזה רק סרט ומחר, אם ארצה, אספר לו יותר.


אבל עכשיו הוא רוצה לבדוק מה עם אימא שלא תירדם. נישק אותי והלך. עכשיו אני יודעת שצורי כבר לא ינסה להתקשר יותר לעולם וסתם גזרתי את הג'ינס, כי היא לא מרשה לי ללבוש אותו. למה לה מותר הכול ולי אסור כלום? היא אף פעם לא שואלת אף אחד מה לעשות. עכשיו אני אקום מהמיטה ואחביא את הג'ינס בתוך התיק, ומחר אני אחליף אותו בשירותים של הבית ספר והיא לא תדע לעולם.

"אסור לי ללבוש כלום" מאת זוהר וגנר, מתוך הקובץ "כשמדלין סטו בוכה", הוצאת גלורי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by