בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סופוקלאסיקה 

סופוקלאסיקה

 
 
שרון שילוח

עם הבימוי המהודק והתרגום הקולח, יש סיכוי ש"אנטיגונה" יהפוך ללהיט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "אנטיגונה" (צילום: יח"צ)
 מתוך "אנטיגונה" (צילום: יח"צ)    
על הרלוונטיות של טרגדיה יוונית לחיינו היום אף אחד לא יתווכח. מספיק לפתוח עיתון בבוקר. "אנטיגונה" מאת סופוקלס, למשל, טומנת בחובה כמה דוגמאות טובות: המאבק הפמיניסטי של נשים מול גברים הקובעים את גורלן, מאבק המדינה החופשית אל מול חוקי הדת, המאבק והמרד הבין דורי, וכמובן מלחמה ושלום - כשמעל הכל מנצחות היוהרה והגאווה. נשמע מוכר?

למרות שרלוונטיות זו תקפה כל עוד האדם הוא אדם, ההודעה על ההחלטה של ה"בימה" ו"הקאמרי" להעלות מחזה זה בהפקה משותפת, נשמעה מעט תמוהה. למה לא לעלות מחזות ישראליים מקוריים, למרות שאין הרבה, או מחזות מעט יותר קרובים למאה ה-20? אבל ההפקה של "אנטיגונה" מצליחה לשחק כמעט על כל הקופה.

העיבוד המודרני של חנן שניר, שעולה בימים אלו מעל בימות "הקאמרי", כולל תלבושות מודרניות מחמיאות, אך כאלו שלא ניתן לשייכן לתקופה מסוימת; תרגום ושפה קולחת של המחזה בידי שמעון בוזגלו ואורך זמן נכון (כשעה וחצי) - הופכים את אנטיגונה הנוכחית להצגה מסחרית טובה.

סיפור המחזה מתחיל כשבתביי עולה קריאון, מלך חדש, על כס המלוכה. פולינקס ואטאוקלס, אחיה של אנטיגונה ובניו של אדיפוס, נלחמים זה נגד זה על הכתר ומתים. קריאון מוציא צו לקבור את אטאוקלס כיאה לבן מלוכה שנפל בקרב, בעוד שאת גופת פולינקס הנתפס בעיניו כבוגד, הוא מצווה להשאיר לטורפי הנבלות. אנטיגונה מחליטה להתנגד לצו המלכותי ולקבור את אחיה כפי שציוו האלים ועל גאווה ועקשנות זו ישלמו גם היא וגם קריאון המלך את המחיר המלא.

למרות שהמחזה המחודש לוקה בדידאקטיות מעט טרחנית, הוא נשאר מעניין ודרמתי, ושזורים בו קטעי הומור במידה. אם כי לעיתים נוצרת תחושה של השתדלות יתר מצד היוצרים להפוך את המחזה למעודכן ללא צורך.

את ההצגה גונבים רביעיית זקני תביי, בתפקיד המקהלה: אהרון אלמוג, אברהם סלקטר, יוסף כרמון ויוסי קאנץ, שגם שרים לפרקים לצד תפקידם המסורתי כמספרי הסיפור. יגאל נאור, אולה שור סלקטר ושאר השחקנים, מגישים משחק מהודק וענייני. התפאורה המינימליסטית, המעט אפלה והפונקציונלית בעיקר, של רוני תורן, תורמת רבות להצלחת המחזה, אשר הזירה להתרחשויותיו היא שולחן עץ ארוך. לאווירה החזקה של טרגדיה יוונית, המורגשת מיד עם פתיחת המחזה, תורמת רבות גם המוסיקה של יוסי בן נון.

העיבוד של חנן שניר מצליח, בעזרת בימוי ותרגום קולח להשאיר את הקהל מעוניין, וסביר להניח שמדובר בהצלחה נוסח "המלט".


עיבוד ובימוי: חנן שניר
תרגום: שמעון בוזגלו
תפאורה: רוני תורן
מוסיקה: יוסי בן נון
תלבושות: עפרה קונפינו
תאורה:פליס רוז
תנועה:סער מגל

שחקנים: אולה שור- סלקטר,הילה פלדמן, יוסף כרמון, אהרון אלמוג, יוסי קאנץ/חיים חובה, אברהם סלקטר/ששי סעד,יגאל נאור/יגאל שדה,אלון דהן, עידו רוזנברג, יוסי גרבר, אלכס פלג, דוית גביש, שחף שורר, איתן גרינשטיין, מאיר דיין, רועי הסל, זיו קלייר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by