בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ראשון או אחרון 

ראשון או אחרון

 
 
אמיר עמרמי

ההגשה האינטימית, ההפקה המוסיקלית והעיבודים, הובילו את אמיר עמרמי למסקנה אחת בסוף ההאזנה לאלבום הבכורה של אריק ברמן: שאפו. אבל רבים לא יסכימו עם הקביעה הזו. או שאתה אוהב אותו, או שלא. אין אמצע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים בשחור ולבן. אריק ברמן (צילום: שרון דרעי)
 חיים בשחור ולבן. אריק ברמן (צילום: שרון דרעי)   
אריק ברמן פתח לכולם את התיאבון עם "מה עוד ביקשת" שיצא בקיץ האחרון. לקח לשיר הנפלא הזה קצת זמן, אבל הוא התברג כמו גדול לפלייליסט של גלגל"צ. פתאום ראיתם אנשים יושבים בבית קפה וממלמלים עשרות משפטים מהשיר. אבל ברמן לא כאן בשביל לעשות חיים קלים. הוא כאן כדי לגרות את הנשמה באמנות מהקרביים. הוא לא רק שר מהלב, הוא כותב מהחדרים הסודיים שלו. אחר כך יצא "המתוקות האחרונות" וכבר אז היה לכולם ברור – או שאתה ממש אוהב את אריק ברמן, או שאתה פשוט לא יכול לשמוע אותו.

"המתוקות" התקבל בקריצה וחיוך אצל חלק, ואצל אחרים מותג כשיר שוביניסטי וחזירי שמלא ביותר מדי אינפורמציה, ולאו דווקא משהו שאפשר לזמזם במקלחת. ואז הגיע "יום חדש נפלא", טיזינג מילולי נוסף ("הם עוד מקווים שתהיה איזה תלמיד מצטיין / באוניברסיטת ייל / שתנחית אדם על השמש / העגיל בלשון / הפסנתר בסלון / הסמים בארון / לא נתנו איזה רמז?"). בראשון לראשון יצא סופית אלבומו הראשון, שנקרא "הראשון". הנה עוד סימפטום – או שממש תאהבו את זה, או שתחשבו שזה מתנשא. אין כאן שום אמצע, ואני חושב שזה נהדר.

"הראשון" של אריק ברמן כולל 14 שירים חדשים, שמתוכם קטע אחד אינסטרומנטאלי קצר. בדרך תפגשו את אחד מפניני האלבום - "אהבה באור וצל". שיר הלל לאהבה שלא שומעים כל יום ("זוג שדייך בדיסטורשן / זוג עינייך בריוורב / אוי, כמה שאת יפה... / השמחה שבי היא לנון / העצבות שבך היא קייב / השיגעון שלי זה ואן גוך / השתיקות שלך זה רפאל / אהבה באור וצל"). מיד אחריו מגיע "בינונימי", שבכלל לא בינוני, להיפך.
 
עטיפת האלבום הפנימית (איור: אורי ליפשיץ)
 עטיפת האלבום הפנימית (איור: אורי ליפשיץ)   
משה לוי לקח את ברמן והוציא ממנו משהו מאוד ממוקד, בהפקה מוסיקלית תיאטרלית במקצת, מוגשת על גיטרות אקוסטיות, פסנתר, ועבודת מיתרים מצוינת של כינור (אבנר קלמר) וצ'לו (מאיה בלזיצמן). העיבודים של אודי קראוס ושל ברמן ראויים גם לשבח. ברמן לא בורך בכישרון הלחנה יוצא דופן, אך כל העטיפה שבאה איתו מגלה לנו ממתק טעים בפנים. אבל הוא בהחלט צריך את כולם. קשה לי לחשוב על חווית הופעה אחד על אחד איתו. זה יעבוד פחות טוב. אבל שאלה יהיו הצרות שלו.

המסע ממשיך עם "זה לא שאני אור" ("זה לא שאני אור / את באה ממקום חשוך / ואני לא כזה נכון / פשוט את רגילה הפוך"), "ותשמח" - שיר פספוס מצוין, "אפשר לחשוב", ו"אם היה לזה סיכוי" - שיר אהבה פשוט, מהטובים שיצאו לאחרונה ("אני אגיד לך מה אני רוצה / לקום איתך בבוקר / לשתות באנינות טעם את הרוק שלך / לפני שצחצחת שיניים"). כבר עכשיו כל אחד יכול או להתחבר או להודות שזה פשוט לא עושה לו את זה. את ברמן אולי ישנאו בגלל מי שהוא, אבל לא יאהבו אותו בגלל מי שהוא לא.

בשורה התחתונה: אלבום בכורה מצוין. כל הכבוד. אבל אחרי שתיגמר תרועת הפסטיבל, ברמן יצטרך לחשוב איך הוא תוקף את האלבום השני שלו. אולי ללכת לכיוון של גיטרות-בס-תופים, אולי כלי נשיפה. צריך להציג לקהל משהו אחר לגמרי. או שמקסימום יגיש את אותו דבר. או שתאהבו או שלא תסבלו אותו.

אריק ברמן "הראשון" / אן.אם.סי (57:22 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by