בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ככה לא בונים חופה 

ככה לא בונים חופה

 
 
טל בניה

קטע מתוך הספר שמנסה לפצח את הכשל בתקשורת בין גברים לנשים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מדד הוודקה

עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
למחרת, מוצאי שבת, רוני היה במצב רוח רע מאוד. במהלך היום אשתו הפגועה סירבה לשוחח איתו ואף ניתקה לו את הטלפון פעמיים. הקשר היחיד למשפחתו היתה שיחת טלפון קצרה שקיבל מבנותיו. התקשיתי להחליט מדוע הוא נראה שפוף כל כך. האם זו הפרֵדה? הכאב שהסב לאשתו? נקיפות המצפון? הגעגועים לבנותיו? חלק מהדברים או הכול יחד?

הייתי עייף אבל החלטתי להקדיש לרוני יציאה שתשכיח ממנו את הצרות לשעתיים־שלוש. הצעתי לו שנצא קצת להתאוורר בבר החדש שנפתח. הוא הרהר מעט, ולבסוף אמר “סבבה. זה יכול לעשות לי רק טוב.”

עדכנתי את אייל וגדי, וקבענו בכניסה למקום. רוני ביקש שלא אחשוף את נסיבות עזיבתו את הבית. הוא יודע שמידע מסווג וסודי בין חברים לא יוצא ממני לעולם. אני גם לא מסוג האנשים שישתפו חבר ויאמרו, “אתה יודע ש... אבל אל תגיד לאף אחד”. לא התכוונתי לומר דבר. גם לא לאייל.

בדרך לבר קיבלתי טלפון מיעל. הכרתי אותה לפני שש שנים בקשר שתחילתו פיזית בלבד ולא מעבר לזה. במהלך השנים הוא השתנה לקשר שיש בו הרבה הערכה ואכפתיות. לא אחת גערתי בעצמי על כך שלא הצלחתי להתאהב בה. עם השנים שחלפו החלפנו את המין הקבוע בשינה משותפת, אף על פי שעדיין שכבנו מפעם לפעם, וכשהיה למי מאיתנו בן זוג הסתפקנו בקשר טלפוני בלבד, מודעים למשיכה העזה בינינו. אני אוהב אותה מאוד, והחברים שיודעים שהקשר בינינו חזק ושהיא חשובה לי, מתייחסים אליה בהתאם.

“מה קורה?”
“טוב, מתוק. אני חייבת לדבר איתך.”
“דברי.”
“לא בטלפון. פנים אל פנים. איפה אתה?”
“אני בדרך לבר שנפתח בשבוע שעבר. קבעתי עם חברים.”
“אז תקפוץ אלי אחר כך.”
“אני לא יכול. רוני, חבר שלי, ישן אצלי, ואני לא רוצה להשאיר אותו לבד. הוא לא במצב מי יודע מה.”
“אני חייבת לדבר איתך. אתה יודע מה?”
“מה?”
“אני אקפוץ עכשיו לחברה, ובערך בשתיים וחצי אני אבוא. עוד תהיה שם?”
“כן, אני אחכה לך.”
“אז ביי.”
“ביי מאמי.”

הגענו לבר הכי לוהט בתקופה האחרונה בתל אביב. לברים בביצה התל אביבית יש מחזור חיים משלהם: כשנפתח בר חדש מיד מגיעים אליו מלכי הביצה, אותם מקורבים, מקורבים למקורבים, מוזמנים, מוזמנים של המוזמנים, ועוד כל מיני אושיות־קקה תל אביביות. בגל השני מגיעים אנשים מהסוג של ארבעתנו - מעודכנים שנמצאים בעניינים, אבל גם כאלה שהיציאה בשבילם מתלווה לחיים, ולא מהות החיים. בשני הגלים הראשונים אני וחברי מאתרים את מוקדי המשיכה החזקים ביותר שלנו למקום - הבחורות השוות, שהן הסיבה שגברים מגיעים לבר, הן ולא שום דבר אחר - לא העיצוב, לא האוכל, לא המוזיקה ולא גדודי הבליינים המסתערים על המקום.

לאחר תקופת טירוף של המוני בליינים המצטופפים על שטח קטן מסתמן תהליך פלישת הערסים. ניצני הפלישה מתחילים בהסתננות של אותם בודדים שגילו את המקום, ומסתיימים בנחיל דבורים אינסופי. במקביל לפלישה מתרחש תהליך נגדי של בריחת הכוסיות לבר הטרנדי החדש, ואט־אט המקום מתרוקן. העדר עובר ללהיט התורן בלי להעיף מבט לאחור. אין זמני יותר מהטרנד, ואין בוגדנית יותר מהביצה. המלך מת, יחי המלך החדש.

לאחר הירידה יש אמנם עלייה מתונה והמקום מתייצב, אבל הוא כבר לא המקום החם, הנחשק והסוער, אלא אופציית המשנה, המקום לברוח אליו, השקט.
כדי שנשב על הבר, צריך להגיע לפני עשר, אבל בגלל שרצינו לראות ספורט, הגענו באחת־עשרה. עשרות אנשים התגודדו בחוץ מחכים למוצא פיה של בחורה נאה בשחור. הסלקטורית.

פעם השתעשעתי במחשבה איך סלקטורית ממוצעת מתקבלת לעבודה. היא נכנסת לבר אחר הצהריים ופונה לבעלים. “שלום, אני מעוניינת לעבוד כסלקטורית. אני חושבת שאני מתאימה לתפקיד.”
“למה את חושבת שאת מתאימה?”
“כי יש לי את כל הכישורים. אני חסרת לב ורגשות, אין לי מצפון ורגישות, ויותר מכול אני נהנית לסרב גם אם מתחננים בפני על ארבע.”
“אני לא חושב שזה מספיק,” מעיר הבעלים.
“אה, אתה צודק. שכחתי. אני קרה כמו קרח, יש לי מבט של פלקט, ואם תשאל אותי אם אפשר להיכנס לבר, אני אענה ‘לא, זו מסיבה פרטית למוזמנים בלבד,’ וגם אצליח לעבור מכונת אמת שתבדוק אם שיקרתי.”
“התקבלת.”

בתוך כמה שניות פילסתי את דרכי בהמון, והתייצבתי מול האישה־שטן. מאחר שאני לא מהמקורבים של הגל הראשון, ויש לי רק פרצוף של “נתקלתי בו פעם”, החלטתי להמר. קלטתי את השם של הוד מעלתה מקריאותיהם של עדר מלטפי האגו ומחזקי הביטחון שלה, וכשהיתה קרובה אלי, רכנתי לעברה, הנחתי ידי על עורפה, ונשקתי ללחייה, כברכת שלום של איש חיי לילה קבוע שהיא בטוח מכירה. “מה קורה, כרמית? הכול טוב?”

היא הסתכלה עלי, תוהה אם היא מכירה אותי, מרגישה שלא, אבל מסרבת להודות בפני עצמה, כי הלוא במעמדה הרם היא פוגשת אינספור אנשים ואולי היא התבלבלה, חוששת שאם אני באמת מקורב היא עשויה לעשות טעות חמורה במושגי הביצה. הבחנתי בקונפליקט ומיד אמרתי, “אני נורא מצטער, ואני רואה שנורא עמוס, אבל אנחנו ארבעה היום.” כסלקטורית שמכבדת את עצמה, היא היתה חייבת לבצע את העבודה כהלכה, ולכן נאלצנו לחכות חמש דקות, ורק אז נכנסנו.

לאחר הצעד הראשון שהוביל אותי פנימה, הבנתי שזהו המקום שאתנחל בו בתקופה הקרובה. היה בו כל מה שנחוץ לי כשאני יוצא מהבית: אווירה טובה, בחורות יפות, מוזיקה מלטפת זימתית משהו, תנאי שטח נוחים ואורות עמומים. בר כלבבי. מושקע, יוצר פנטזיה, סקסי, מסתורי, מסקרן ומפתיע.
התבוננתי סביב. עשרות אנשים שהו במקום, שותים, מדברים, מפלרטטים, מתבוננים, רוקדים ושרים. בעוד שעתיים לא יהיה אפשר להכניס סיכה פנימה. אנשים ידרכו אחד על השני וירגישו טוב עם זה. מוצאי שבת, יום לפני פתיחתו של שבוע חדש, והם בעולם משלהם.

“מדהים, זה לא ייאמן! האנשים האלה לא עובדים?” שאלתי.
“אנשים פה חיים כאילו אין מחר, אבל גם אנחנו חלק מזה תתעורר,” אמר אייל.
“כן, אה, יכול להיות שגם הם מסתכלים עלינו ושואלים את עצמם אם יש לנו חיים בחוץ.”
הזמנו משקאות ונעמדנו צפופים, שעונים על הקיר, נחבטים מדי פעם על ידי העוברים והשבים. שוק הבשר נפרש לפנינו, כולם בוחנים את הסחורה, גברים ונשים. מימיננו במעבר רקדו שתי בחורות.
“כמה במדד?” פנה אלי אייל.
“שמונה.”
“איזה מדד?” הסתקרן רוני.
“מדד הוודקה,” השבתי.
“מדד הוודקה?”
“זה מדד אישי שבודק כמה וודקות אתה צריך לשתות כדי שבחורה מסוימת תיראה לך מספיק טוב כדי שתרצה לשכב איתה,” הסברתי כמורה לתלמיד.
“אהה, הבנתי. ככל שהבחורה נראית פחות טוב, המדד גבוה יותר,” התלהב.
“בדיוק.” השבתי.
“זה מבוסס על זה שכשאתה שותה בחורה נראית לך הרבה יותר טוב?”
“אהלן אהלן,” אמרתי כמקדם בברכה חבר חדש לארגון.
“וזאת?” הוא הצביע לעבר בחורה מפלצתית.
“אין מספיק אלכוהול בעולם בשבילה,” עניתי.
רוני צחק, ניכר עליו שהוא מרגיש קצת יותר טוב.
“וזאת?” הוא הצביע לעבר פצצת מין מהאגדות.
“זאת שייכת לסקלה של המינוס במדד,” חייכתי, מתקשה להסיר עיני מהתופעה שעמדה מעברו השני של הבר.
“איתה מספיק לשתות רק מים מינרלים, לא צריך שום אלכוהול,” התערב אייל בשיחה. אלכוהול, המשקה המתעתע, המטעה, המשפר מראה, תחושה וביטחון, המצניע ביישנות, מבוכה ופחד. המגביה ומנמיך, המרים ומוריד, האחראי לשיא כמו לשפל. המשקר הרשמי של הביצה. משקה ההבל.

ביני ובין אייל יש כמה סודות מדינה על אודות אותם רגעי שפל רוויי אלכוהול שבהם כל אחד מאיתנו מצא את עצמו מתעורר תוך שנאה עצמית לאחר לילה עם עצם בלתי מזוהה בדמות אישה.
כשאחד מאיתנו נתקל באחת מאותן טעויות, הוא מזכיר לחברו את שבועת האחים היקרה שתלווה אותו עד לקבר, ואומר לו בהתנצלות, “היו גם ערבים כאלו.”

גדי, כהרגלו, התמקם בנקודת תצפית ליד הבר. שומע הכול, אבל לא אוהב לדבר הרבה. איתנו, אבל מרחוק. העפתי מבט במתרחש בגן החיות שסביבי. זוג, שהאינטואיציה שלי אמרה לי שהכיר לפני ארבע דקות, התנשק בטירוף חושים: צייד מומחה ניהל פה לאוזן דיאלוג פורה עם בחורה יפה: זוג שנראה בפגישה ראשונה החל לנהל מגעים ראשוניים. ארבעה בחורים שישבו על הבר ניסו להצליב מבט בכיוון אחת הפצצות שישבו ממול: זאב שתוי רקד צמוד לבחורה במיני וזו דחתה אותו כשנראה לה שהגזים.

בחור ממוצע מראה ניסה לפתח שיחה עם שלוש בחורות שונות, נאמן לשיטה הסטטיסטית שלפיה ככל שתירה ליותר כיוונים כך יגדל הסיכוי לפגיעה. אנשים שפגשו האחד את השני, לפני רגע, התגפפו מבלי להתייחס לזרותם. כולם חלק מתעשיית הבדידות.

עוד אני מתצפת ובוחן את הדינמיקה בין המינים, ומבטי קלט את רוני נועץ מבט צדי בתאווה בלתי מוסברת בבחורה שנראתה סביר ולא יותר. לאחר התאוששות שארכה שניות הבנתי למה.
הבחורה שישבה על הבר בגבה אלינו לבשה את השילוב המושלם, המשלה ומעוות המציאות: ג’ינס נמוך מאוד ש”נפל”, עקב ישיבתה, למקום שממנו אפשר לראות בבירור את הפס העולה של ישבנה ומעליו בצבצו תחתוני חוטיני סקסיים. השילוב יצר אילוזיה מושלמת של פצצה.

כמה אנחנו אוהבים לשקר את עצמנו, להתפתות, לדמיין ולפנטז. כמעט כל גבר נמשך לתופעה משונה אחרת שמעוררת בו פנטזיות שהוא לא מודע להן. המבט שלי, למשל, מתמגנט אל בחורות שרוקדות בצורה סקסית עם הידיים למעלה, והוא מתחדד אם אני מאתר את שתי גומות החן האלוהיות שנמצאות על הגב התחתון. כמה זניח, כמה טיפשי, כמה אמיתי. יש בחורים עם שריטות עמוקות לא פחות. יש כאלה שנמשכים לברמניות שמסתובבות עם המגבת בכיס האחורי, יש כאלה שלוטשים עיניהם בבחורות עם לבוש או קישוט מסוים, בנדנה, כובע מצחייה, פירסינג בבטן, קעקוע על הכתף או בגב תחתון. כולנו נופלים באותו פח שטומנים לנו שוב ושוב מבלי משים, מנוצלים פסיכולוגית על בסיס יומי בידי נשים, אנשי שיווק, מעצבי אופנה, מנתחים פלסטיים, מעצבי דעת קהל ועוד טרמפיסטים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by