בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גול עצמי 

גול עצמי

 
 
לילך וולך

דניאלה וירצר מעצבנת, הדיאלוגים לא אמינים, בני הנוער רפי שכל, הגברים מצ'ואים והנשים מניפולטיביות ב"אגדת דשא". ככה לא בונים סדרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סמי הורי, דניאלה וירצר ונבו קמחי (צילום: יוסי צבקר)
 סמי הורי, דניאלה וירצר ונבו קמחי (צילום: יוסי צבקר)    
אחת הבעיות החמורות שהביא איתו טרנד הפיוז'ן, הוא שלל יצורי כלאיים, שבמקום להשביח את הגזע, נראים דווקא כיצורי אופל מגמגמים וצולעים. במסעדות זה התרגם לשלל מנות מזון איומות שלא החליטו אם הן יותר אפרסמון או יותר בצל, ואם לשאול את מושג הפיוז'ן אל תוך עולם הטלוויזיה – גם כאן אנחנו נתקלים בלא מעט סדרות מחלקים מותכים יחדיו - קצת קומדיה, קצת טלוויזיית עקרות בית, קצת מצלמה נסתרת וקורטוב של דרמה בלשית.

כשזה מצליח (ונדירים מקרים), אין מה לבוא בתלונות: ב"או.סי." למשל, הצליחו ליצור דרמה קומית שפונה לקהל מבוגרים יחד עם הפלח הנאמן עד פאנטיות של הנוער. כאשר נמאס לשמוע על הצרות של המבוגרים, עברו להתעסק עם הבעיות הרגילות של נוער אמריקאי – סמים, זהות מינית מעורערת, נסיונות התאבדות וכלי נשק שיורים מעצמם. כשכל אלו גם יחד נמאסו, נכנסת איזו מסיבה זוהרת או תצוגת אופנה שיהיה במה לשטוף את העיניים. מה יש לומר, אמנם מישמש בלתי מסתבר, אבל בכל זאת חי ומתקתק.

הבעיות מתחילות כשבמקום לירות לכמה כיוונים, מתחילים לירוק לכמה כיוונים, וזה כבר הרבה פחות נעים. "אגדת דשא" מצליחה לעצבן בכל כך הרבה מישורים, שספק אם נשאר קהל שעוד לא העליבו את האינטליגנציה שלו.

דניאלה וירצר מככבת כברוקרית קרה וקרייריסטית שכל החיים שלה מסודרים עד לפרישה, אך אביה, שאתו לא היתה בקשר, מת לפתע ומוריש לה למרבה הבאסה קבוצת כדורגל. כאשר היא מתבשרת על מותו ("טוב. אני חייבת לחזור לעבודה", היא מגיבה באופן הסביר), היא מחליטה לסגור את הקבוצה הלא רווחית, אבל אז נתקלת בסמי הורי הנמוך ממנה בראש, כיאה לקפטן קבוצת כדורגל. בחלקלקות גופו וריסי הפלא שלו, הוא מצליח לשכנע אותה אחרת, וגם לסחוף אותה למשולש אהבים משונה.

בפועל, הלהט בין וירצר להורי יכול לשקם פארק קרחונים נמס מחדש, וכדאי להורות לצופים ללבוש את החרמוניות שלהם בזמן הצפייה. מלבד זאת, וירצר מצליחה לעצבן כמעט בכל מחווה ומשפט שהיא אומרת. לא ברור אם זה הטקסט ששמים בפיה או יכולת סאבוטז' פרטית לגמרי, אבל הדמות שלה לא מספיק רעה כדי שאפשר יהיה להתענג על לשנוא אותה, ויותר מדי דוחה מכדי לטפח אליה שביב של חיבה. היא מוצגת ככלבה מניפולטיבית, אגוצנטרית, בת זוג בוגדנית, חברה-הכי-טובה מהגיהנום, וכמפונקת. לך תבנה סדרה על דמות כזו.

הנסיון של "אגדת דשא" לפנות לחובבי כדורגל, אוהבי אינטריגות, מתחים בין מעמדות, יחסים אדיפליים לא פתורים, אחוות בנות ושאר מיגזרים צופי טלוויזיה, עולה בתוהו מתוך חוסר עניין לכל הקהלים. הדיאלוגים אגרסיביים ולוקים באמינותם; בני הנוער מוצגים כיצורים רפי שכל; הגברים הם שפוטים או מאצ'ואיסטיים והנשים מנפולטיביות או תלושות מהמציאות. ובכל מקרה – אף אחד לא יוצא טוב. אגדת דשא? יותר מכל, אגדת בלהות.

ימי ה', ערוץ 10, 21:00

בקטנה
*אולי כמחווה אחרונה לסדאם חוסיין, החליטו לשדר בערוץ יס ישראלי את "שירת הסירנה". האמת? היה כיף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by