בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד פעם 

עוד פעם

 
 
לילך וולך

לילך וולך מזהה פוטנציאל התמכרות לדרמת הדייטים "אולי הפעם", שמצטיינת בתסריט אפקטיבי, דיאלוגים זורמים וליהוק מושלם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חשבו על סרטים וסדרות שאהבתם במיוחד, כאלו שהפכו למיתולוגיים. מלבד הפרמטרים של תסריט טוב ובימוי מוצלח, מי שגורם לאותן סדרות להצליח ולהפוך לבלתי נשכחות, הם השחקנים, הפנים המזוהות עם התפקידים. סופרמן יהיה לנצח כריסטופר ריב, עם עיני הפלדה ותסרוקת הברילנטין. בכל ארה"ב משופעת השחקנים לא היו מוצאים "נהג מונית" טוב מרוברט דה נירו, ואילולי ג'ואן קולינס הלא היא אלקסיס, לא היתה הסטוריית הנשים הקטלניות שלמה.

"אולי הפעם", דרמת הדייטים הקומית (לא אני בחרתי את הטייטל), כביכול מדשדשת בתוך ביצה מוכרת לעייפה מבחינת הנושאים הנדונים, אבל למרבה השמחה וההפתעה, היא עושה זאת לא רע בכלל, ושני הפרקים הראשונים מצליחים ליצור פוטנציאל התמכרות.

נגה (ורד פלדמן), היא שחקנית בתחילת דרכה שרצה מאודישן לאודישן ומנסה לחסוך גרוש לגרוש. במסיבת הסילבסטר היא נתקלת במקרה באקס המיתולוגי (שלושה חודשי קשר, אבל רושם עז), מייק (אורי פפר), והם מגיעים להסכם שיתן את המסגרת לסדרה: היא תנסה להכיר לו אהבת אמת בתנאי שהוא יפעל רומנטית לפי הנחיותיה, ואם לאחר שנה הוא לא יתאהב, היא מחוייבת לתת לקשר ביניהם צ'אנס נוסף. אמנם סוכריית חנק תסריטאית, אבל אפקטיבית לעילא.

מסביב לשתי הדמויות הראשיות, ישנן עוד דמויות מישנה מוצלחות. עידית (נתי קלוגר), מגלמת את האחות הבכורה המיושבת בדעתה, השאפתנית והקונטרול פריק של נגה. בפרק הראשון זונח אותה ללא הסבר מספק ערן (ירון ברובינסקי), שותפה לעסקים ולחיים. אילן (אקי אבני), גרוש טרי וחסר ביטחון, ואייל (יובל סמו), בתור השותף הנודניק והלא כובש בנות של מייק.

עוד דמויות עתידות להפציע ולהתפתח בעתיד הנראה לעין, וגם מיכל ינאי – אני-כבר-לא-מלכת-ילדים, תופיע כגרושה יפה וצעירה אחרי נישואים כושלים. זה מצלצל לנו מוכר מאיפשהו...

ובהקשר לסוגיית הליהוק - מלבד דיאלוגים טבעיים זורמים למדי ודמויות שאינן עסוקות בפינג פונג מייגע של שנינויות קהות - בולטת בעיקר העובדה שהפעם, כל הליהוקים פיקס. לא עוד התפשרויות על דוגמניות צייצניות עם כישורי משחק של שימפנז מאולף, אלא שחקנים מעניינים, עם אופי מורכב שבא לידי ביטוי.

ורד פלדמן היא חמודה אמיתית שמזכירה מעט את דניאלה וירצר, אבל עם יכולות משחק מרשימות יותר. אורי פפר מצליח לגייס את כל הקסם הדרוש כדי להיכנס לנעליים הגדולות של הדמות הכתובה שלו, ועוד נשאר עודף. נתי קלוגר מצויינת בתפקיד סמי נוירוטי, אבל נוגע ללב. והפתעת ההפתעות הוא אקי אבני, שמצליח לבנות דמות נוגעת ללב, בלי שום שטיקים מאצ'ואיסטיים שנשרכים אחריו מימי "מילואים", כגרוש טרי, פגיע ונבוך. באתי בלי שום ציפיות והתאהבתי.

יס ישראלי, א'-ה', 21:30

בקטנה
*מתחת לאף שלכם, קאת'י גריפין מסיימת עונה שנייה של "שחקנית סוג ד'" : הקומיקאית הנשית שבאמת אין לה שום גבולות נראים לעין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by