בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
Dלייט 

Dלייט

 
 
אמיר עמרמי

ליידי D מחזירה את עטרת הרוק הנשי ליושנה ולירן נדל לא ממש נוגע. אלבומים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אל תקרא לי ליידי

 
הרוק הנשי בישראל קיבל בשנים האחרונות כמה וכמה מחמאות לא מחמיאות. הגיטרות החשמליות פינו את המקום לטובת הגיטרות האקוסטיות ומשפטים שובי לב, רומנטיקה ובלדות, שירי בינו לבינה שמנסים להתנחמד לרדיו. שירים שיכולים לעבור פלייליסט ולא להציק יותר מדי לאוזן. מישהו שומע אותי - הגרסה שלה.

אבל בתוך כל הצעקות להכרה אמנותית, נעלמה צעקת הרוק הנשית. דנה ברגר וטל גורדון, למשל, זנחו את הרוק לטובת עשייה "מקרוב" יותר. הנחמה מגיעה מלהקות כמו דה גירלז (שרון קנטור), שאוכלת דיסטורשן לארוחת בוקר, וליידי D, שהוציאו לאחרונה אלבום בכורה הנושא את שמה.

הלהקה כוללת את ליעד שר (גיטרה ושירה), שאחראית על מרבית הטקסטים והלחנים, יעל כהן (תופים ושירה), אקס להקת המכשפות, ומכשפה לא קטנה בפני עצמה בכל מה שנוגע לשתי מקלות וסנייר, ושיר קונקי (בס). השלוש מביאות אלבום בכורה על טהרת הגיטרות-בס-תופים, טקסטים טובים (וטובים פחות), עם כותרת שמתנוססת בהוד והדר מעל כולם והיא "רוק'נ'רול בייבי. רוק'נ'רול".לפחות בתחום הלחנים והעיבודים.

ההפקה המוסיקלית של הלהקה מסתכמת בעבודת גיטרות טובה, ובתלת שיח מתמיד בין השלוש. הטקסטים עוסקים ביחסים בינה לבינה ובינה לאחרים. הקול של ליעד שר מסתפק בהרכב הזעיר, ויצוין שצירוף של כלי נוסף היה מושך אותה אחורה. היא לא מספיק עצבנית וסוחפת כמו הגיטרות שלה.

כשקראתי בהתחלה את "קוצים חלודים" (מילים: יעל כהן, לחן: ליעד שר), שמעתי בראש כבר את הצעקות והזעם: "כשאלך / תספרו שנשמתי משקרים לבנים / אמת צועקת מבפנים כבר שנים / כשאמות / תספרו שהיו שם אלפי סימנים / אך לא יכולתם להבין כל כך טיפשים / שלא עשיתם כלום". זועק לכם בעיניים? מהרמקולים זה יוצא עדין יותר. אבל, עדיין, זה הרבה יותר חי ונושם מהגיטרות האקוסטיות של הרוך הנשי. סליחה, הרוק הנשי.

ליידי D / אלבום בכורה (התו השמיני) 41:23 דקות

האתר הרשמי >>
 

קרוב רחוק

תבוא קרוב. לירן נדל (צילום: שרון דרעי)
 תבוא קרוב. לירן נדל (צילום: שרון דרעי)   
"לירן נדל לא מתכוון לנפק להיטים בזמן הקרוב". המשפט הזה חזר על עצמו, בוארייציה כזאת או אחרת, כמעט בכל ראיון שנערך אתו. אותה מנטרה שחוזרת על עצמה, בעקבות אותה שאלה שחוזרת על עצמה - האם יש בכוחו לכבוש שוב את הרדיו עם להיט דוגמת "ועכשיו", שעשה חיל מעל לגלי האתר לפני שלוש שנים.

נדל כמעט והפך עם השנים ל-One Hit wonder (מישהו אמר שי עמר?), אבל הוא הצליח להשחיל לפחות עוד שני שירים מהאלבום הקודם שלו ("שיהיה לך טוב" ו"חצי חיים"), אבל אז הוא נעלם אל תוך העלטה. נו מור. בימים אלה הוא הוציא את אלבומו השני, שאוגר בתוכו כמה וכמה פנינים שאסור לכם לוותר עליהם.

נדל היה רוצה להיות סטינג כשיהיה גדול, והוא לא מסתיר (אפרופו ראיונות) את העובדה שהוא מעריץ נלהב שלו. כשהוא מגיש את עצמו עם גיטרה אקוסטית, גם מרגישים את החיבור שם, בייחוד מתקופת פוסט פוליס של האייקון המדובר. אבל נדל, תנו כבוד, הוא אמן בפני עצמו. הוא אפילו הולך לכתוב, לעבד ולהפיק מוסיקלית את האלבום הבא של ריקי גל. ההתרגשות? עברה מייד. כמו מחשבה על הפקה חדשה בערוץ הראשון, לא יותר מזה.

אבל נחזור לנדל. בשירים באלבום ניתן למצוא ביקורת חברתית חריפה כמו ב"עצות טובות" ו"עד לאן", שהם בין השירים המוצלחים באלבום (תבדקו גם את "בוחרת בלילה" המעניין); ושירים אישיים מושלמים כמו "בואי לכאן" שמוקדש לבתו של נדל ו"איפה היית" הנהדר, שסוגר חשבון עם אב שסרח. אני תמיד בעד יחסים לא יציבים במוסד המשפחתי, כל עוד הם מנפקים שירים מצוינים.

אבל נדל נופל לשבלוניות כשהוא מנסה להגיש טקסטים נעימים, חסרי כל חדות ותוכן של ממש, כמו ב"המנגינה הנכונה", "זה לא סתם" או "חברים". הצלחת השירים האלה נשענת בעיקר על העובדה שהוא פשוט מבצע נפלא. אבל עם טיפת מזל, נדל יכול להסתדר יפה השנה. לא רוצה לנפק להיטים? מצוין. גם אף אחד לא ביקש ממך. פשוט תכתוב לנו שירים טובים ותחסוך מאיתנו את הכותרות.

לירן נדל / קרוב יותר (הד ארצי) 35:49 דקות

לירן נדל - הסברים בפנים >>
 

מקום טוב באמצע

אלון ברגבאום, זה שבאמצע (צילום: מירב שחם / האתר הרשמי)
 אלון ברגבאום, זה שבאמצע (צילום: מירב שחם / האתר הרשמי)   
אלון ברגבאום הוציא EP חדש וממצה - וזה נכתב בנימה מפרגנת לחלוטין. חרף העובדה שאנחנו בעידן האייפוד והשאפל, הפורמט של אלבום קצר וקולע עדיין לא הצליח לשכנע את הצרכן הממוצע להכיר בעובדה שמדובר באלבום חדש.

ייקח עוד קצת זמן עד שלא תוכלו בלי זה. אנשים, כך נראה, עדיין צריכים את העטיפה המושקעת, את אפשרות הזפזופ בין מספר גדול של שירים כדי למצוא אחד או שניים שעושה להם את זה. כשאתה מגיש להם חמישה שירים, אתה לא משאיר להם הרבה ברירה או התלבטות.

אבל ברגבאום נשאר עם האמת שלו, שהיא מגובשת וטובה. זה מתחיל עם "מתי כבר אלמד להפסיק" הפותח בנעימים ועובר ל"לפני שינה" של יונה וולך. עוברים עוד שלושה שירים ("באמצע", "אמצע הלילה" ו"כמו שרצתה להיות". זהו) וברגבאום מענג עם מעטפת של הפקה בסיסית ולא מתיימרת, כזאת שגם משאירה מקום לנוכחות שלו. הוא לא בדיוק הסולן הבא שחיפשתם, אבל אם הוא עשה מאמץ ונכנס להקליט חמישה שירים שהוא ממש רוצה להשמיע לכם, גם אפשר להשתדל ולשמוע. כנסו לטעימה בדף שלו במיי ספייס. אהבתם? אתם יודעים איפה למצוא אותו.

אלון ברגבאום / באמצע (האוזן השלישית) 18:15 דקות

לאתר הבית >>
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by