בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צבא ההגנה לעצמו 

צבא ההגנה לעצמו

 
 
לילך וולך

אורנה בן דור עושה צדק ב"אשם במותו" עם החיילים שכבר לא יכולים להגן על עצמם על ידי חשיפת מנגנון גלגול האשמה מהפיקוד לחיילים המתים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "אשם במותו" (צילום: יח"צ)
 מתוך "אשם במותו" (צילום: יח"צ)   
לא יודעת אם שמתם לב, אבל אנחנו עוברים תקופה לא קלה פה בישראל. מלבד מה שנהוג לכנות בקידוד לאקוני "המצב", יש לו הסתעפויות חדשות ולא מרנינות. ובדרך המלך שלנו לכיוון רפובליקת הבננות שאנחנו הופכים להיות, עוברת המדינה קריסה והסתאבות של כל גורמי השלטון הקלאסיים. רק שלישראל, חוץ מפלאפל, יש עוד סימן היכר לא מעורער שגאוותנו נעוצה בו – צה"ל.

שלא כמו הממשלה, הכנסת והמשטרה, שאפשר להתייחס אליהם דרך הרחקה כ"הם", הצבא הוא במידה רבה מאוד "אנחנו", ושלא כמו שאר גורמי השלטון, צה"ל שולח זרועות דקיקות עמוסות אמוציות אל תוך כל אחד מבתי האב בארץ. צה"ל הוא לא גוף חסר פנים - הפנים שלו משתברות ומשתקפות בפני כל אחד מהחיילים והחיילות שמתפקדים גם כבנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו ועוד אינספור הסתעפויות שגורמות לקשר שבין אזרחים וצבא להתמסמס ולהפוך להיות קשר דם ביותר ממובן אחד.

בדיוק בגלל זה, כל כך קשים החיטוט והתחקורים בתוך הגוף ההיפר-רגיש הזה. משך שנים רבות היה מוגן צה"ל תקשורתית בשל ההאפלות הבטחוניות שהוטלו על התקשורת. מלבד זאת, נהנה צה"ל מהמעמד של גוף נקי פוליטית, זרוע מבצעת נטולת אינטרסים פרטיים, והכי הכי התגאנו במה שאהבנו לחשוב עליו כ"צבא קטן וחכם" עם תודעה הומאנית. עם הזמן ועם התפוררות האתוס הציוני, גם צה"ל הפך להיות גוף שנדרשת ממנו יותר שקיפות, והביקורת האזרחית גברה ככל שידענו יותר.

בתחקיר בן שלושת הפרקים "אשם במותו", מתחקה אורנה בן דור אחר מקרי מוות של חיילים בידי אש כוחותינו או בתאונות צבאיות. ברבים מן המקרים, כך חושפת בן דור, מעדיפים בצה"ל להטיל את האשמה על מי שכבר לא יכול להגן על עצמו, ולשמר את שרשרת הפיקוד הגבוהה. בן דור עוקבת בעקשנות אחר הפרטים הזעירים ביותר, אלו שנחבאים בין דו"חות, וחוזרת ומראיינת את העדים והמשפחות, והופכת את כל מסע גילוי העובדות להרבה יותר מסתם זריקת חול בעיני קצינים בכירים – היא מטהרת את שמם של אלו שהואשמו במותם שלהם.

למעשה, אין לנו מה לתמוה כל כך ולפעור עיניים לא מאמינות. כל מי שדרך יותר מלרגע בבסיס צבאי, יודע שיש נהלים ופקודות ויש מה שמתבצע בשטח. כשמגיעים הדברים ללקיחת אחריות, האשמה מתגלגלת בכוח המשיכה מטה מטה עד לדרגת החייל הפשוט. כי לחייל הפשוט אין קריירה, החייל הפשוט הוא זוטר בתפקידו ובמוחו, ולו ייגרם הנזק התדמיתי הזעיר ביותר. אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים להאמין שקצינים בכירים, כמו רופאים או פרופסורים או נשיאים, מסוגלים לשגות בטעויות שגובות חיים.

העובדה היא שאנחנו צריכים להיות מסוגלים להאמין שבכירי הצבא שלנו יודעים מה הם עושים. כדי שנוכל לישון בלילה במחשבה שאנחנו עדיין צבא חכם והומאני, כדי שנוכל לשלוח את ילדינו היפים בני השמונה עשרה ולהפקיר אותם לחסדי צה"ל, וכדי שיהיה לנו עוד דבר אחד אחרון להאמין בו. קשה לנו להרפות מזה לא פחות ממה שקשה לצה"ל להודות בטעויות, אבל כדי שנוכל לשקם את מערכת האמון הזו, מוכרחים לדרוש תשובות ולקיחת אחריות, ומוכרחים לעשות צדק גם עם מי שאינם פה כדי לספר את גירסתם. אורנה בן דור עושה זאת בשבילנו.

ימי ג' ערוץ 10 21:00

בקטנה
*מישהו התגעגע באמת ל"רוקדים עם כוכבים"? לי זה נדמה שרק אתמול עוד צ'י-צ'ה-צ'ו לי בסלון, והאמת? אפשר לעבור מבחינתי להתאגרף עם כוכבים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by