בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מהפח אל הנחת 

מהפח אל הנחת

 
 
לילך וולך

טריסטן אגולף מחדיר אופטימיות זהירה לזוועת האשפתות ב"חצאית וכינור"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"הכרתי את האישה הזאת פחות מיום. ועם זאת, בחשבון אחרון, היא כבר ראתה אותי: כתוש לחתיכות, מקיא, מדמם על המושב האחורי שלה – צועק דברי טירוף בעירום באמצע הלילה, מגמגם שטויות באמצע הבוקר שאחרי, עובד אחר הצהריים באבוס מטונף: כל הזוועות בצבעים חיים – ועכשיו, כדי לתקוע את החרב עד הניצב, היא מגלה באמצעות גריץ שאני גם, תקלטו: פליט בן תערובת יתום בנזונה ושתיין קופאי מרצח ומתעלק...". ("חצאית וכינור", עמ' 146)

צ'רלי אוונס הוא כנר מחונן שהצליח להתמחות בנגינה קלאסית כנגד כל הסיכויים. אבל בתוכו מבעבע עדיין גרעין בן התערובת, בנם של ה(כנראה)זונה הקמבודית והחייל האמריקאי השחור, שגדל כיתום. לאחר הופעה איומה ומגוחכת בלהקת חימום למופע פאנק, נוטש צ'רלי את הכינור ועובר לחיות את חיי האשפתות במלוא תפארתם. הוא מתפרנס מהעבודות המחרידות ביותר (רצח עכברושים בתעלות ביוב מצחינות), שותה עצמו כמעט למוות ומצליח להסתבך בשלל פרוע של שערוריות עם חברו הטוב גריץ, עד קטטה שמסתיימת במכות רצח.

כאשר מתעורר צ'רלי מהשינה המדומדמת שליוותה את ההתאוששות מחווית הכמעט מוות שלו, הוא מגלה לצידו את לואיז. לואיז היא ה"חצאית", הבחורה ששווה להרוג בשבילה ולמות בשבילה. אבל לואיז לא זקוקה לאף אחד מאלו, ולמעשה היא זו שמצילה אותו.

בתוך הספר האלים, המצחיק והפרוע, מצליח אגולף ליצור מעין היפוך של אגדת היפהפיה הנרדמת – לואיז המושלמת בעלת הממון, הבקיאה בהילכות העולם, מחליטה להרים מן האשפתות דווקא את צ'רלי. ובדיוק ברגע בו הוא מעולף (כמו אותה יפהפיה נרדמת), היא נחלצת לעזרו ומראה לו דרך אחרת לחיות את חייו.

אגולף יוצר עולם גברי אמריקאי, מהסוג שמוכר לנו מהקורפוס של צ'רלס בוקובסקי. אבל גיבורו של אגולף שואף להתנקות בסופו של דבר ולהיגאל דרך האשפתות, ובסופו של דבר הוא מוצא את דרכו חזרה גם אל הכינור והאהבה. ההומור המצוין והאופטימיות הזהירה גם בתוך הזוועות הפלסטיות שמתאר אגולף, הן שעושות את הספר לקריא ומשעשע כל כך.

למרות שאין צורך להדביק את חייהם הפרטיים של סופרים אל יצירותיהם, ולראות בהם בהכרח שיקוף של נפשם, אי אפשר שלא לחוש בהתכווצות לא רצונית ובתחושת ההחמצה על חייו של טריסטן אגולף עצמו, שאיבד עצמו לדעת בגיל 33, רק לפני שנה וחצי. מי שידע לראות את ההומור גם בתוך הזוועות האיומות שמזמנים לעיתים החיים, לא הצליח להציל את עצמו מן הכלב השחור שהוא הדיכאון.

חצאית וכינור / טריסטן אגולף, זמורה ביתן 2006, 188 עמ', 84 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by