בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דרמה קווין  

דרמה קווין

 
 
שרון שילוח

"אני חייבת להיות מגורה". רונית אלקבץ מדברת על תפקידה ב"פירורים" ובכלל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קאסט "פירורים" (צילום: יח"צ)
 קאסט "פירורים" (צילום: יח"צ)   
תמיד נחמד יותר לצפות במחזות ישראליים שנותנים פרשנות מסוימת למציאות שלנו כאן. יש משהו מרגש יותר בדמויות עם לבוש ישראלי ששפה עברית מדוברת שגורה בפיהן. תחושת גאווה קטנה מלווה אותם. בימים אלה, עולה ב"הבימה" ההצגה "פירורים" מאת רביד דברה ובבימויה. "פירורים" מספרת את סיפורן של שתי אחיות המסוכסכות על רקע בגידה רומנטית: כרמלה (רונית אלקבץ) ופרידה (עידית טפרסון), שאירוע מהעבר מפריד ביניהן.

בסימבוליות רבה כרמלה מחזיקה מאפייה מטה לנפול מול בית הקפה השומם של אחותה, וייסורי המצפון והחרטה על מעשייה לא נותנים לה מנוח והיא עושה כל שביכולתה כדי לקבל את סליחתה של פרידה, אחותה הגדולה. בין שתי נשים אלו נמצאים בעליהן: אליקו (דב רייזר) בעלה של פרידה המנסה ליישר את ההדורים בין השתיים אך לשווא, ואהרון (דביר בנדק), בעלה המת של כרמלה, שנסיבות מותו ידועות רק לו ולאלמנתו. הוא מופיע דרך קבע במחשבותיה של כרמלה ובמאפייה ומבקש גם הוא את ההכרה שמגיעה לו. מעל כל הסכסוך המשפחתי הזה, מרחפת דמות בנם של אליקו ופרידה שנעלם בטיול בדרום אמריקה לפני שנים ומאז יושבת אמו מול החלון ומחכה לבואו.

הסיפור המאוד ישראלי, שנגוע בחומרים ובהוויה של החיים מכאן, זוכה גם לליווי של מוסיקה רגישה ומופלאה של יהודית רביץ, שמעניקה נופך ועומק להתרחשות על הבמה. למרות שציר הכפרה והסליחה המיוחלת שסביבו מסתובב הסיפור נפתר בדרך מסוימת, נדמה שהשחקנים על הבמה חזקים יותר מהסיפור עצמו. עידית טפרסון מרגשת במיוחד. דביר בנדק ודב רייזר נותנים איזון נכון ומעניין לשתי הדמויות הראשיות, אם כי במהלך הדרך ישנה תחושה שיש בסיפור ובהתרחשות פחות משמעות ממה שמנסה סיפור המחזה לצייר. רונית אלקבץ, שממעטת להופיע מעל בימות התיאטרון בארץ, וכאן היא בתפקיד כרמלה, האחות המיוסרת שלוקה בהזיות ושפיותה מוטלת לעיתים בספק, נדמית כמו הליהוק הטבעי לתפקיד הזה.

דווקא ברגעים בהם היא אינה אחוזת היסטריה, היא מצליחה להעביר תחושה אותנטית ואמיתית ולרגש באמת. למרות התכניות הרבות והפרויקטים הרבים שהיא מעורבת בהם, בין השאר גם הסרט "שבעה", המשך של "ולקחת לך אשה" , אותו היא מפיקה ומביימת ביחד עם אחיה, שלומי, היא הרגישה שמשהו עדיין חסר. "עד שנת 2002 הייתי בצרפת על הבמה", משחזרת אלקבץ, "אבל משחזרתי לכאן, מצאתי את עצמי מסתובבת ורואה הצגות ולבי יצא אל הבמה. נוצרה פגישה ביני ובין רביד, כותבת ובימאית המחזה, ומהרגע שהיא אמרה לי שהיא רוצה אותי, החלטתי ללכת על זה, למרות ההגבלות שידעתי שזה יביא".
 
אקבץ וטפרסון (צילום: יח"צ)
 אקבץ וטפרסון (צילום: יח"צ)   
מה ההבדל בין העבודה שלך בתיאטרון לזו שבקולנוע?
"התיאטרון זה חיים של כאן ועכשיו. בקולנוע מנציחים רגע מסוים, חלום, וזו עבודה אדירה שאני אוהבת מאוד. אבל עבור שחקן, הכלים האמיתיים ביותר הם על הבמה. הניסיון הרוטט הזה, החי, אל מול קהל נושם. אין להשוות את זה לשום דבר אחר. זה תהליך שלא מייצר שקר. זו דרך נושמת ולא מלאכותית, שמאפשרת שיפור וחיפוש."

את מרגישה שאת משתפרת מהצגה להצגה?
"אני בטוח מחפשת, אני לא נחה על חוויות של הלילה הקודם. כל ערב אני מוצאת משהו חדש, לומדת משהו חדש, כי התהליך הוא חי והוא במבחן מול המציאות. זה מחייב ערנות מאוד גדולה"

הדמות של כרמלה די דומה לדמויות אחרות ששיחקת בעבר.
"הדמיון קיים בעובדה שיש חיבור. אנחנו ניזונים מתוכנו, מהחוויות שמקיפות אותנו. קיים חיבור אבל יחד עם זאת, לא. יש כאן עבודת חיפוש אחרי דמות שיש לה את הצבע הפרטי שלה. זה פסיפס שבונים אותו לאט לאט ופתאום מתהווה לה דמות. זה תהליך מסתורי במידה שקשה להתחקות אחריו. אבל כן, יש כמה קווי דמיון."

גם בכרמלה וגם בך יש את הניכור, הבדידות, חיבור מטא- פיזי כלשהו.
"נכון, יש בי את זה. אני יכולה למצוא את עצמי מבינה את הרבדים של כרמלה ואת התכנים שלה. כשחקנית, יש לי את היכולת להזדהות, וזה מאוד עוזר לי. באופן אישי, אני יכולה להזדהות כמעט עם כל דבר שהוא חי ונושם. זו תכונה מולדת."

גם את, כמו כרמלה, מדברת עם המתים?
"זה לא סוד - אנשים חיים מדברים עם המתים. אני לא יודעת איך תנסחי את זה או איזה כותרת תתני לזה, אבל כן, בוודאי שאני מדברת עם המתים כמו שאני מדברת עם החיים. אני מתקשרת עם היקום, עם האנרגיות שלו. אני חלק קטן מתוך המכלול הזה שנקרא יקום, וכן, אני מאמינה בזה, בהחלט."

היית עושה מחזמר, למשל? כי זה חומר שפחות מתיישב עם הדמות שלך.
"תלוי איזה מחזמר. הכל תלוי בחיבור שלי אל התכנים. אני חייבת להיות מגורה נפשית ופיזית בצורה מאוד חזקה. אני לא חושבת שיש מסגרות שאני לגמרי לא או כאלה שאני לגמרי כן – אני תמיד יכולה ללמוד משהו, להכיר דברים חדשים, ללמוד על עצמי. כל מסגרת יכולה להציע לי את זה, אבל לא כל תוכן יכול לגרות אותי. במידה ותגיע אלי הצעה כזאת, אני אשקול אותה. אם יש שם את הגירוי הרעיוני, האישי, הפוליטי, האינטלקטואלי שאני מחפשת, אז אולי אני אבחר לצאת למסע הזה. הייתי רוצה לעשות עוד תיאטרון, אבל אני לא בטוחה שאני אצליח לעמוד בלוח הזמנים. אבל הכל נזיל בחיים האלה, אז אי אפשר לדעת באמת מה יהיה".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by