בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גיבורים מפלסטיק ירוק 

גיבורים מפלסטיק ירוק

 
 
לילך וולך

התחושה שעולה מ"היחידה" היא שיחד עם המחבלים, דופקים אותנו, הצופים, אגב עיסוי האגו האמריקאי והשטחת המציאות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "היחידה" (צילום: האתר הרשמי)
 מתוך "היחידה" (צילום: האתר הרשמי)    
המחשבה שאפשר לפתות בנות בבובות יפות ובנים בצעצועי מלחמה, גם אם האמורים כבר חצו את שנות השלושים שלהם, ממשיכה להוביל תסריטאים ויוצרי סדרות. ומבחינה זו, הסדרה הרווחית והמושכת ביותר, היא זו שתנפנף מול אפם של הצופים פריטים שבאים גם בתכלת וגם בוורוד. לא יעזור כנראה כמה שנמחה שגם אנחנו אוהבות את "24" או אפילו התוכנית לקידום המטרוסקסואליות "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז", כשזה מגיע לכסף הגדול, לא לוקחים סיכונים.

"היחידה" מגוללת את סיפורם של לוחמי יחידה סודית ביותר, מעלליהם ההרואיים בחזית, תוך ויתור על הכבוד והיחוס שבהצלחותיהם מתוך שמירה על הדיסקרטיות. ומנגד – סיפורן של נשות העורף שלהם, החיות בבסיס הצבאי, שומרות על קודים נוקשים לא פחות בשמירה על הסודיות, המוראל הגבוה ותיחזוק פסאדה עולצת ופשוקת רגליים כשהלוחם האמיץ שפיץ חוזר הביתה.

"היחידה" היא הסדרה שמנסה לגשר בין כל מה שעושה (לפחות מבחינת התפיסה השמרנית) את הנשים הצופות למבסוטות: יחסי גברים נשים, הריון שיש לשמור עליו, רומן אסור, ניחום נשים אבלות ושאר התעסקויות חוט ומחט, והכי הכי – חיזוק התפיסה הדבילית הגורסת שמאחורי גבר מצליח ולוחם, עומדת אישה עם מטלית אבק. ומאידך: כל מה שעושה את הגברים לטסטוסטרוניים מהרגיל – כפיתת מחבלים, קפיצה ממסוקים בוערים, שמירה על סודות מדינה והתנהלות בשמות בדויים ("מר בלאק" ו"מר וויט", תארו לעצמכם...).

אי אפשר לטעון שהמישמש אינו דרמטי או לא עשוי בקפידה דיוויד מאמטית להפליא, ויחד עם זאת גם אי אפשר להתחמק מהתחושה שיחד עם זה שדופקים את המחבלים הרעים, דופקים גם קצת אותנו – לפחות משני הפרקים הראשונים עולה ריח לא נעים של צדקנות קולוניאליסטית ועיסוי האגו האמריקאי, תוך מניפולציה על הצופה חסר החשדנות.

חוסר המחאה שעולה בפרקים הראשונים כנגד המעגל הפשיסטי של הנשים שכופות עצמן על אשת הלוחם הצעירה שמגיעה לראשונה למחנה, יודעות טוב ממנה מה טוב בשבילה, נדחפות איתה לבדיקה אצל רופא הנשים, וכמעט מבצעות עליה בעצמן את בדיקת האגן, מעלה זכרונות מטרידים מ"תינוקה של רוזמרי", כמו גם איזכורים ל"נשות סטפפורד".

אם יש משהו שב"מילואים" שלנו הצליחו לעשות, הוא בחינת הדואליות והמורכבות שבמצב של מלחמה. בלי הטשטוש בין השחור ללבן, לא יכולה להתקבל סדרה אמינה ומורכבת. במקום הזה, "היחידה" לא עומדת במבחן המציאות ונשארת זוהרת וזחוחה מדי, משכשכת בים האהבה העצמית האמריקאית, מנסה לפנות אל אותם "בנים אמיצים" והנשים הלא פחות אמיצות (שמאחוריהם) ומשאירה אותנו, בני התמותה שלא מתבשמים מריח עצמנו, רחוק מאחור.


בקטנה
* חשבתם שירדו על רבקה מיכאלי המקשישה ב"גריל"? צפו בשידור החוזר של "הירידה הגדולה על ויליאם שטנר" ותראו מה עושים קומיקאים אמיתיים בלי גבולות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by