בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גבירתנו של היער 

גבירתנו של היער

 
 
גוטרסון דייוויד

פתיחת הספר על נערה שברחה מהבית ונגלה לה חזיון הבתולה מריה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הבשורה

עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
10 בנובמבר – 13 בנובמבר 1999

הנערה יצאה ליער באותו היום כדי ללקט בדלי פטריות גְביעוֹנית ולמכור אותן בעיירה כשירדו הדמדומים. על פי הדיווח שלה ועל פי דיווחיהם של אחרים מאתר המחנאות נורת פורק, העתידים להיחקר לאחר מכן על ידי ועדת הבישופות, על ידי האב קולינס מכנסיית ג'וזף הקדוש בנורת פורק, על ידי נציגו של הבישוף ועל ידי הכתבים המסקרים את ההתגלויות לכאורה – לרבות כתבי צהובונים העתידים להתייחס לסיפור כמו לביקור של חייזרים ממאדים או ללידתו של תינוק בעל שני ראשים – יצאה הנערה מאתר המחנאות לפני השעה שמונה והלכה ליער לבדה.

היא לבשה סווצ'ר עם קפוצ'ון סגור היטב. היא לא גילתה לאנשים אחרים את כוונותיה. היא יצאה לדרכה בלי שבחרה כיוון מסוים, חצתה בקעת עצי אֶדֶר וחורשת עצי אלמון, חצתה פלג על פני בול עץ מרקיב וטיפסה על רכס בתוך יער גשם עבות והחלה לחפש פטריות בכוונה מלאה.

בעודה הולכת כירסמה הנערה טוגנים וכרעה ליד פלגי מים כדי ללגום מהם. היא בלעה את האנטיהיסטמין ששיכך את האלרגיות שלה. היא חיפשה אחר פטריות וגם האזינה למוזיקה המיותמת של ציפורים וגם – הודתה לאחר מכן באוזני האב קולינס – עצרה פעמיים כדי לאונן. זה היה יום רגוע, בלי גשם או ערפל ובלי רוח שתניע את ענפי העצים, רוגע מהסוג שעוצר את הזמן, או לפחות כך נדמה בעיני המטייל.

הנערה עצרה לא פעם להרהר בשקט הזה ולהכיר בלבָדוּתה. היא כרעה ברך להתפלל את תפילת המחרוזת – זה היה יום רביעי, עשרה בנובמבר, לפיכך התפללה את תפילת "מִסתרי ההדר" – ואחר כך שבה ללכת במשעול הדישוֹנים אל אזור שלא ביקרה בו מימיה או שלא נחרת בזיכרונה, מישור עתיר אשוחים קנדיים, דחוס גזעים נפולים וזמורות אֶדר נוטפות ענפי כְּשוּת. כאן נשכבה על מצע טחב ושקעה בחלום שבו היא שוכבת לה על טחב בשעה שצורה, דמות – עוף דורס, גבר בוהק – גוהרת עליה מלמעלה.

כשקמה מצאה פטריות גביעונית שנחבאו בין טחבי כבד ובין צלליהם של פירות שנשרו מן העצים. היא חתכה את הגבעולים בתחתיתם, הברישה וניקתה את הפטריות והניחה אותן בזהירות בדלי. במשך זמן רב קטפה בשיטתיות, הלכה והעֱמיקה בעובי היער, שמחה על כך שזה יום בהיר שבו היא מוצאת די פטריות כדי להצדיק את ההליכה לשם. הפטריות משכו אותה כבמטה קסם.

בצהריים קראה בקטכיזם שלה, התפללה – את לחם חוקנו תן לנו היום – הצטלבה ואכלה עוד כמה טוגנים וחבילה של שתי סופגניות שוקולד. בשעה שנחה שמעה זִמרת קיכלי, אך הזמרה היתה עמומה, קלושה ומרוחקת. קרני שמש הסתננו בזווית מבעד לעצים, מבעד לענפים העליונים ביותר, והיא חיפשה אלומה רחבה וחזקה, מנומרת באבק ובעלי שלכת, והשתרעה על גבה בחמימותה הזוהרת כשפניה מופנות השמימה. שוב נרדמה ושוב חלמה, הפעם על אישה החומקת בין העצים, מוארת בחשכה כאילו האיר אותה זרקור, שנזפה בה שהיא צריכה לקום מן האדמה ולהמשיך לחפש פטריות.

הנערה קמה והמשיכה ללכת. היא איבדה את דרכה בשבילים צדדיים ושני החלומות המשונים טרדו את מנוחתה. תשוקה עמומה התעוררה בה שוב והיא הניחה את ידה בין רגליה בלי משים והמשיכה ללכת. הצטננות או שפעת תוקפות אותה, חשבה. היה נדמה לה שהאלרגיות והאסתמה שלה מתגברות גם הן. הווסת שלה התחילה.

*ספר עקרונות הדת הנוצרית (כל ההערות הן של המתרגמת).
בעיתונים דיווחו ששְמה אַן הולמס, על שם סבתה מצד אמה שנפטרה מהרעלת דם ומדלקת ריאות שבוע לפני לידתה. אן ואִמה, שהיתה בת חמש-עשרה כאשר ילדה את אן, התגוררו בסדרה של דירות שכורות עם סבה של אן, נהג משאית תובלה מסובך בחובות הימורים. אבל העיתונים לא גילו שהחבר של אמה, שהיה מכור לספיד, אנס את אן בכל הזדמנות מאז מלאו לה ארבע-עשרה. אחר כך היה שוכב לידה כשהבעת סבל מעוותת ומשונה חרותה על פניו הארוכות והחלקות. לפעמים היה בוכה או מתנצל, אך לעתים תכופות יותר היה מאיים להרוג אותה.

כשאן היתה בת חמש-עשרה, היא השתתפה בשיעורי נהיגה ותיאוריה, שהחמיצה רק פעם אחת ויחידה, ביום שישי אחר הצהריים כשהלכה לעשות הפלה. שמונה חודשים לאחר מכן פלטה את עוברה השני לתוך האסלה בשירותים של מכולת בעקבות התקף בחילה. ביום הולדתה השישה-עשר רכשה מכונית בעלת שתי דלתות, חבוטה וקמוטה ביותר מכנף אחת, תמורת שלוש מאות וחמישים דולר שהרוויחה מליקוט פטריות כמהין וגביעוניות. בבוקר המחרת נסעה לדרכה.

אן היתה זערורית, קלת איברים, וכאשר כיסתה את ראשה בקפוצ'ון של הסווצ'ר שלה, דמתה מאוד לילד בן שתים-עשרה, בהיר עור וחולמני. היא הרבתה להתנשם נשימות אסתמטיות חורקניות, להתעטש עיטושים רפים, לקנח את אפה ולהשתעל לתוך אגרופה או לכף ידה. ברוב הבקרים היו מכנסי הג'ינס שלה רטובים מהגשם או מהטל שנספג בהם מן השרכים, וידיה נראו אדומות ומשופשפות. נדף ממנה ריח של עשן עצים, עלים ובגדים טחובים, והיא התגוררה זה חודש באתר המחנאות של נורת פורק בתוך אוהל קנבס שהקימה על גדת הנהר.

אנשים אחרים שהתגוררו שם סיפרו לכתבים שהיא בנתה לעצמה מחסה מאולתר מיריעת ברזנט קשורה בחוטים וכי נהגה לשבת תחתיה, להישען על בול עץ ולקרוא לאור מדורה. רובם תיארו אותה כשקטה ומכונסת, אם כי לא כבלתי נעימה או כמעוררת אי-נוחות, לא מאיימת בניכּורה. מי שראו אותה ביער באותו הסתיו – רובם מלקטי פטריות אחרים, אך גם כמה ציידי דישונים וצבאים וגם מסמן עצים אחד מחברת סטינסון – הופתעו מבטלותה ומהזהירות שקרנה מעיניה, שהיו שרויות בצללי הקפוצ'ון המשוּך.

מלקטת פטריות בשם קרולין גְריר, שהתגוררה בוואן באתר המחנאות נורת פורק, טענה כי ערב אחד באמצע אוקטובר אכלה ארוחת ערב בחברת אן הולמס, חלקה איתה מרק, לחם ושימורי אפרסקים ודיברה איתה על ענייני השעה, אך לא על עצמן, לא על עברן. לאן לא היה הרבה מה לומר. היא בעיקר בחשה בקדרת המרק שלה, האזינה ובהתה בלהבות המדורה. היא כן הביעה דאגה למכוניתה, שתיבת ההילוכים שלה לא איפשרה לה עוד להעביר הילוכים או לנסוע. המצבר של המכונית התרוקן ושמשותיה נראו מכוסות תמיד באד אטום ודביק. היא עמדה ליד אוהל הקנבס והתכסתה לאטה במחטי ארזים, ושני מושביה היו עמוסים בשקיות פלסטיק, בשקי נייר ובקופסאות קרטון שהיו מלאות בחפציה.

קרולין לא סיפרה לנציג הבישוף שבזמן שהמרק התבשל הן התמסטלו יחד. קודם כול, זה לא העסק של אף אחד. שנית, זה היה מפליל גם אותה. קרולין נהגה לעשן מריחואנה בקביעות. היא הופתעה לגלות שאפילו אחרי כמה שאיפות, לא נעשתה אן פטפטנית ומשתפכת, כפי שקורה לרוב האנשים שמתמסטלים סביב מדורה. במקום זאת נעשתה מכונסת עוד יותר, נזירית ושתקנית עוד יותר. פניה נבלעו בקפוצ'ון של הסווצ'ר. כשקרולין פנתה אליה, ענתה בקצרה אך בנימוס, וחיטטה ללא הרף בפחמים. הנושא היחיד שהעסיק אותה היה מכוניתה המושבתת.

בהיעדר כלי תחבורה מִשלה נאלצה אן לנסוע באוטובוס המחוזי שעצר ליד המינימרקט, כּשמונֶה מאות מטרים מהאתר, והוריד אותה מול כולבו מַרקֶטַיים בנורת פורק תמורת שמונים וחמישה סנט, לכל כיוון. היא שילמה סכום מדויק, דיווח הנהג המחוזי, לפעמים אפילו במטבעות של פני, והשיבה באדיבות כשבירך אותה לשלום. פעם אחת העיר הערה כלשהי על הפטריות שהיו בדלי שלה, על מספרן, גודלן וגונן הזהוב, והיא עטפה כמה פטריות בעיתון שמצאה במושב האחורי של האוטובוס ונתנה לו אותן. כשנסעו בכביש המהיר, השעינה את ראשה על החלון וישנה. לעתים קרובות קראה בספר בכריכה רכה, שאותו זיהה הנהג לבסוף כספר קטכיזם. כאשר ירדה בעיר, אמרה תודה או להתראות, כשהקפוצ'ון עדיין מהודק סביב פניה.

כחצי תריסר פעמים הסכימה לתפוס טרמפ עם מלקט פטריות וענפֵי קישוט בשם סטיבן מוסבֶּרגר, בעל זקן סמיך, משקפיים עם עדשות עבות כתחתיות בקבוקים וכובע צמר שכיסה את רקותיו. כשהבחין מוסברגר אחר צהריים אחד שאן הולכת בשולי הכביש עם דלי הגביעוניות שלה, פתח את חלון הטנדר שלו, הסביר לה שהוא – כמוה – מתגורר באתר, שהוא – כמוה – מלקט פטריות, ושאל אותה אם היא רוצה טרמפ. אן סירבה בלי להעליב אותו. לא, תודה, אמרה. אני מסתדרת.
בפעם הבאה שהבחין בה, בשלהי אוקטובר, עצר בשעת דמדומים גשומה למדי והיא קיבלה את הצעתו ללא היסוס. כשנשען הצידה לפתוח את הדלת לרווחה, היא נכנסה פנימה, מדיפה ריח בגדים רטובים ופטריות, הניחה על ברכיה את דלי הגביעוניות ואמרה, קצת רטוב בחוץ.

מאיפה את? שאל מוסברגר.
מדרום אורגון. לא רחוק מהחוף.
איך קוראים לך?
היא גילתה לו את שמה הפרטי. הוא אמר לה את שמו המלא. הוא הושיט את ידו ללחוץ את ידה והיא החליקה את ידה לתוך ידו.

בדיעבד רצה להאמין כי הרגע ההוא היה טעון במשמעות רוחנית, שכאשר לחץ את ידה חש ביד אלוהים, וכך תיאר זאת בפני ועדת הבישופות ובפני נציגו של הבישוף – יד שלא היתה ככל הידיים, אמר, שחיברה אותו למשהו עמוק יותר בחייו שלו – אך למעשה בינו לבין עצמו הבין שהדבר שחש לא היה כנראה אלא רטט העונג שחש גֶבר הלוחץ את ידה של אישה.

בנורת פורק מכרה אן את הפטריות שלה לבּוֹבּ פְרֵיים, מכונאי שעסק בתיקון ציוד לכריתת עצים וניהל מהצד את עסקי הפטריות שלו. פריים, שהיה פטפטן ובדחן רוב הזמן, דיבר עם העיתונאי הראשון שפנה אליו בתמציתיות ובסלידה אינסטינקטיביות. הפטריות שהביאה הנערה, אמר, תמיד נוקו בקפידה דקדקנית עוד ביער, והדלי שלה הכיל מעט מאוד פטריות פגומות. רק פעם אחת, בערב גשום במיוחד, הסכימה לשתות את הקפה שהעניק ללא תשלום למלקטי הפטריות שלו. במשך דקות ספורות ישבה ליד התנור החשמלי, לגמה מכוס הקלקר והביטה איך הוא פורש את הפטריות על נייר עיתון ושוקל במאזניים את שלל היום.

כשעבד בקרבתה, היה נדמה לו שלא התקלחה ולא כיבסה את בגדיה במשך זמן רב, אולי אפילו שבועות. הוא זכר שהחזיקה את שׂכרה בנרתיק עור שענדה לצווארה, ולא בכיס מכנסי הג'ינס שלה. נעליה, הבחין, היו בלויות מאוד, סולייתה של אחת מהן נפרדה מהגפה וגרב הצמר הלח שלה ביצבץ מבעד לרווח. אפילו בסככה שלו לא הסירה את הקפוצ'ון של הסווצ'ר ולא הוציאה את ידיה מכיסי הסווצ'ר.

פריים לא סיפר לעיתונאי שלא ידעה מה מספר הביטוח הלאומי שלה כאשר ביקש לרשום אותו בדוחות שלו. הוא שילם לה במזומן ולא רשם בספרי החשבונות דבר על התשלום לאן הולמס, ובגלל ההשמטה הקטנה והמדאיגה הזאת כעס על עצמו על כך שדיבר על אן הולמס מלכתחילה. להבא לא הסכים לדבר עוד עם עיתונאים והכריז בעיירה שהקרקס התקשורתי האופף בלי הרף את בעלת החזיונות הוא מחזה שהוא איננו יכול לקחת בו חלק אם הוא רוצה להמשיך לחיות עם עצמו בשלום. למען האמת צִלה של ביקורת מס הכנסה הוא שהרתיע אותו מלדבר עליה, אם כי לאשתו סיפר, לאחר שהשביע אותה לשמור על הסוד, כי פעם אחת, כאשר הנערה שלפה את נרתיקה מהסווצ'ר שלה, היא הוציאה בלי כוונה גם שרשרת עם צלב שזהר לטענתו כמו זהב בוהק.

מן הסככה של פריים נשאה אן את הדלי שלה אל כולבו מרקטיים וקנתה כמה דברים מדי ערב. קופאית אחת נזכרה בחיבתה לוופלים, למכלי קרטון קטנים של שוקו, לבוריטוס מהמעדנייה ולחטיפי סטארבֶּרסט. אף אחד אחר לא זכר הרבה, מלבד את העובדה שתמיד חבשה את הקפוצ'ון שלה ושמנתה את העודף שקיבלה. לעתים קרובות ביקשה את המפתח לבית השימוש, יותר מלקוחות אחרים, והשתמשה בסבון הכלים שבכיור השטיפה כדי לרחוץ את ידיה לאחר השימוש בשירותים. מדי פעם היתה תוחבת סנטים לתיבות התרומות של קרן כורתי העצים הפצועים.

בתחילת נובמבר, בשעת ליקוט פטריות ביער שממזרח לעיירה, נתקלו באן הולמס שתי נערות מנורת פורק. הן היו תלמידות בחטיבת הביניים, בכיתה ז', שניצלו כל הסתיו את התירוץ שהן מלקטות פטריות כדי לעשן חשיש ביערות בסוף יום הלימודים. מלבד דליי הפטריות והאולרים הן הביאו איתן גם שקית של מריחואנה, מקטרת קטנה וגפרורים. בשל חששן הרב כי ייתפסו, נערות זהירות שכמותן שציחקקו במשך פרקי זמן ארוכים אפילו לאחר שעישנו מעט מאוד חשיש, הן הקפידו להביא מסטיקים, טיפות עיניים וכמויות של בושם זול. הן היו גם רעבות כזאבים, פרנואידיות, ונבהלו מכל רחש ביער. זמרת ציפור יכלה להדאיג אותן. מטוס שחלף ממעל, משאית שנסעה בכביש מרוחק, הקפיאו אותן במקומן בעיניים פעורות לרווחה.

באותו אחר הצהריים הן התחילו להתמסטל חצי שעה קודם לכן, מצאו פטריות פה ושם וציחקקו יחד בדרכן הרגילה, ואז הבחינו באן הולמס, שישבה לה מכוּוצת על בול עץ והביטה בהן, ידיה בכיסיה והקפוצ'ון של הסווצ'ר שלה עוטף את לחייה עד שכל פרצופה היה שרוי בצל. בהתחלה חשבו השתיים שאן היא נער בגילן, נער לא מוכר שאיננו מתגורר בעיירה שלהן, ואפילו כשהתקרבו מספיק עד שיכלו לראות שהדלי שלה עולה על גדותיו מרוב גביעוניות, אף אחת מהן לא היתה בטוחה שאן איננה בן, אף על פי שהביטו בפניה במבט בוחן. שתיהן ידעו שהן מסטוליות ותהו אם זה ניכר בהן, אם התנהגותן מסגירה אותן. הן התאמצו להתנהג כרגיל. וואו, אמרה אחת מהן, שיחקת אותה.
חבל שלא הבאתי איתי עוד דלי.

מדהים.
חבל על הזמן.
שמת לב פעם שדלי מתחרז עם תרד לי.
קריסטל.
סליחה.
באלוהים, קריסטל.
אני בטוחה. זה מתחרז.
באלוהים, קריסטל. אני בטוחה.

הן ציחקקו עכשיו צחוקים חנוקים וניסו לעצור את עצמן. שתיהן כיסו את פיותיהן בידיהן בניסיון לכבוש את הצחוק. אן שיחררה את השרוך של הסווצ'ר, הורידה את הקפוצ'ון והעבירה את אצבעותיה בשערה. שערה היה קצר, בצבע קש, דבוק לראשה, לא מסורק. עכשיו הבחינו שתי הבנות שאן היא בת, וזה היה פחות טוב מאשר לפגוש ביער נער זר שאפשר לדבר עליו אחר כך בבית הספר. את כאילו מאיפה? שאלה אחת.
אני מהאתר.
וכאילו הולידו אותך שם?
הן צחקו שוב וכיסו את פיותיהן. אחת מהן כמעט מעדה.
אתן שתיכן מחוקות, אמרה אן.
אנחנו לא מחוקות אנחנו בסוטול סוף הדרך.
אני כאילו הרוסה. סוף הדרך.
אני כאילו קרועה.
גם אני.

הן התיישבו ישיבה מזרחית על אדמת היער. זו ששמה קריסטל שלפה חפיסת קלפים. השנייה הוציאה את שקית המריחואנה. בואי נימחק, היא הציעה. אולי טיפה, אמרה אן.
הן עישנו מריחואנה, שיחקו "שמונה משוגע", אכלו שרוך שוּש אדום, קצת סוכריות גומי וחבילה של טוגנים חריפים. אן שאלה אם הן מאמינות בישו. אוי לא, אמרה אחת מהן. את פריקית-ישו כזאת?
פשוט רציתי לדעת אם אתן מאמינות בישו.
אני מאמינה שישו אוכל כדורי חמאת בוטנים.
ישו הוא סיבה למסיבה.

הן כיסו את פיותיהן פעם נוספת. ישו מושיע אבל משה משקיע, זאת הסיבה שכל היהודים שוחים בכסף.
כל הוליווד בכיס שלהם.
לגמרי.
אני חייבת ללכת הביתה.
מה השעה?
השעה ללכת הביתה.
אנחנו צריכות עוד 'טְריוֹת.
אנחנו צריכות 'טריות קסם.
יותר עדיף להתעסק עם 'טריות מלהימחק, לא ככה?
אני הפסקתי להתעסק עם 'טריות, אמרה אן.
היא נתנה לכל אחת מהן מספיק גביעוניות כדי שיוכלו להטעות את הוריהן. אלוהים יברך, אמרה. אלוהים אוהב אתכן.
בטח. מה שתגידי.
זה נכון.

למחרת הן סיפרו לכמה אנשים בבית הספר על הפריקית-ישו שמסתובבת ביער. הן אמרו שהיא בטח לסבית. אלוהים, איזה דפוקה במוח, לגמרי. דייקית למען ישו או משהו כזה.
אלוהים יברך. ישו מושיע. מטוּרללת.
שלושה שבועות אחר כך ראו את תמונתה בעיתון, בעמוד הראשי, ליד מאמר ארוך. זאת הפריקית מהיער, אמרה קריסטל.
זאת לגמרי היא.
אני לא מאמינה.
היא דפקה את הראש יותר מדי והתחילה להזות או משהו.
המניאקית הלסבית המחשֶשת הזאת. היא בטח עושה מזה כסף.
הן אמרו לאנשים לא להאמין בה. המניאקית לא ראתה את הבתולה מרי. היא היתה בטריפ אל-אס-די.
אולי היא הזתה איזה וידיאוקליפ של מדונה.
כן, "כמו בתולה".
לא, "כמו חִדקן".
אל ינקוביץ' המוזר סתם חרא בעיני.
אז מה את עושה היום אחרי בּצֶפר?
אני גמורה מעייפות לגמרי, לא יודעת למה.
זה הורס אותי.
גם אותי.
אני הרוסה לגמרי.
המניאקית הזאת. איזה לֶסית היא.
היא לא ראתה כלום.


גבירתנו של היער מאת דייוויד גוטרסון, הוצאת כנרת, מאנגלית: יעל סלע שפירו, 381 עמ'.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by