בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי משפחה  

תמונות מחיי משפחה

 
 
שרון שילוח

"סונטת סתיו" של ברגמן מזכירה סשן פסיכולוגי. חובבי הז'אנר יסחפו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליא קניג וטטיאנה קנליס אולייר (צילום: ג'ראר אלון)
 ליא קניג וטטיאנה קנליס אולייר (צילום: ג'ראר אלון)   
ההצגה "סונטת סתיו" בבימויו של איציק ויינגרטן, היא הצגה טובה וכבדה שאינה מיועדת לכל אחד. מי שיחסים טעונים בין אם לביתה ושאר מטעמים פסיכולוגיים אינם כוס התה שלו, שלא ילך. "סונטת סתיו", במקור אחד מסרטיו האישיים והמוכרים ביותר של הבמאי השוודי אינגמר ברגמן, מספרת את סיפורן של שרלוט, פסנתרנית מפורסמת בעלת קריירה בינלאומית וביתה, אווה, אותה נטשה בילדותה לטובת הפסנתר.

שרלוט מגיעה לבקר את אווה בביתה שביער הקר והמבודד, בו היא חיה עם בעלה לאחר מות בנה בן ה-4 מטביעה. שרלוט אינה יודעת כי גם ביתה השנייה, הלנה, החולה במחלת ניוון שרירים ואינה מסוגלת לדבר או לתפקד, נמצאת בבית. הקרע הרגשי העמוק בין שרלוט לבין בתה אווה יוצא החוצה ואיתו כל תחושות האשמה, הכעס, השנאה, הכמיהה לאהבה וההכרה של אם שאף פעם לא הייתה והרצון העז לעמוד בציפיות שלה.

להבדיל מהמדיום הקולנועי, בו נותנת המצלמה מימד משלה לסיפור, במחזה אין הרבה מעבר למשחק טוב המבוסס על דיאלוגים ארוכים. בתפקיד שרלוט מופיעה ליא קניג, במשחק טוב, אמין ודינאמי, אך דמותה של האם יוצאת מעט "פולניה" ומשוחררת ביחס לשאר הדמויות ולסיפור כולו.
מולה, בתפקיד הבת, ניצבת טטיאנה קנליס אולייר, שנדמית כבחירה הטבעית להצגה זו, עם מבטאה הרומני הקל וחזותה האירופית. הקור האירופי שלה הולך יד ביד עם התפאורה הקרה ועם הקור הטבעי של הסיפור.

אלכס אנסקי, בתפקיד בעלה של אווה, שפותח את ההצגה במבט מהצד על אשתו ועל הכוחות המניעים את פנימיותה, הוא משני בהצגה שנשענת ברובה על הדיאלוג שבין שתי השחקניות הראשיות. בתפקיד הלנה החולה מופיעה הילה וידור, בקטעים שחלקם מטרידים ממש וקשים לצפייה.

ההצגה, הפורשת בפני הצופה את ילדותה של אווה ואת האגואיסטיות של האם, בנויה בצורה שמשאירה את הצופה (בתנאי שחומרים כאלו עושים לו את זה) דרוך לנוכח המתרחש וער לכל קליפות הבצל המתקלפות של הדמויות בסיפור. קשה להחזיק הצגה כזו, שבנויה על התרחשות בימתית קטנה וטקסטים כבדים, ועדיין לעורר עניין ודרמה. לכך עוזר רבות גם התרגום של ליזי עובד שייה, שסיפקה לשחקנים שפה קולחת, אך עדיין מאופקת וצוננת מעט. מעבר לסיפורן של שתי הנשים, מסופר גם סיפורם של אווה ובעלה, בנם שמת וזוגיותם שמורכבת מרגשות חבריים יותר מאשר מאהבה.

גם אם התובנות הפסיכולוגיות אליהן מגיעות האם והבת תוך כדי העימות ביניהן, שבמהלכו יוצאות כל תחושות הכעס, העלבון והבושה, הן פירות שיכול להניב רק טיפול פסיכולוגי ארוך, אמינותה של ההצגה והמשחק המשכנע של השחקניות הראשיות, מכניסים את הצופה למערבולת בו נמצאות שתיהן.

אבל, כאמור, מספר הפעמים שהמילה "אמא" מופיעה בהצגה זו הוא רב מאוד, הרובד הפסיכולוגי של העיסוק בילדות רב עוד יותר (אם כי מעניין מאוד), והתחושה הכללית היא של רוח קרירה הנושבת מהבמה, בשילוב עם סשן שבועי אצל הפסיכולוג. לחובבי הז'אנר בלבד.

"סונטת סתיו"- תיאטרון הבימה
תרגום: ליזי עובד שייה
בימוי: איציק ויינגרטן
תפאורה: פרידה שוהם
מוסיקה: אלדד לידור
תאורה: מאיר אלון
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by