בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מלך  

מלך

 
 
עידו אורן

הפרויקט של דיימון אלברן "הטוב, הרע והמלכה" מהווה עבורו נקודת שיא אמנותית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
כדי להסביר איך פרויקט מוסיקלי ניסיוני שהתחיל בניגריה הפך להיות תיעוד מוסיקלי מבריק לחיים בלונדון של המאה ה-21, צריך ראשית לפענח מה המכנה המשותף בין מתופף אפריקאי בשנות ה-60 לחייו, צייר שפעם היה הבסיסט של קלאש, שתי גורילות ועכבר.

אבל בעצם, למה להסתבך בהסברים, כשהשורה התחתונה כל כך חיובית: המוסיקה של The Good, The Bad & The Queen היא הדבר המשמעותי ביותר שיצא מבירת בריטניה בשנים האחרונות.

אם צריך להגדיר את The Good, The Bad & The Queen במילה אחת, זה יהיה די פשוט: אלברן. דיימון אלברן, סולן בלייר והאיש שעומד מאחורי הגורילז, הופך אט אט לאישיות מוסיקלית בלתי מנוצחת. גם במאמץ שכלי עז, קשה להיזכר ביצירה האחרונה שעברה תחת ידיו ונשארה חפה ממצוינות.

באלבום הנוכחי, המאזין מרוויח אותו במלוא תפארתו – מלל בשרני ומעורר מחשבה, שירה נעימה וקולחת וגם שימוש נרחב בפסנתר. אולם מעבר לתרומתו האישית, אלברן במקרה זה הוא בעיקר הדבק - האנושי והמוסיקלי – אותו מכנה משותף שבזכותו מוצאים את עצמם הגיטריסט סימון טונג (The Verve'/ השני של הגורילז), הבסיסט פול סימונון (הקלאש), המתופף טוני אלן (אפריקה 70 / פלה קוטי) והמפיק דיינג'ר מאוס (האלבום האפור / השני של הגורילז/ נארלס בארקלי) באולפן הקלטות אחד.

הפרויקט החד-פעמי מתנגן גם כאחד כזה – כיצירה עצמאית ובלתי ניתנת לשחזור העומדת בפני עצמה. התערובת האנושית והסגנונית של ההרכב, רלוונטית למקום ולשעה מסוימים, וזו גם הסיבה ש- The Good, The Bad & The Queen נשמע כל כך טוב ומדויק. על אף שמרבית הטקסטים והשירים נהנים מאי ההגדרה, היצירה בשלמותה מצליחה לשמור על תחושת שייכות ומשמעות, ובכך נתפסת – מושג שחוק אך ממצה – כאלבום קונספט.
 
חברי ההרכב (צילום: יח"צ)
 חברי ההרכב (צילום: יח"צ)    
"Herculean", הסינגל הראשון שנשמע כמו השיר הטוב ביותר שהגורילז היו מוציאים, מציג את החיים במערב לונדון מנקודת מבטו של אלברן. האזור המוזנח, המציאות הבודדה ("Standing by the old canal / By the gas works / Celebrate the Ghosts") והבריחה מהם ("And the medicine man is here twenty four seven /… Everyone is on there way to heaven Slowly"). למרות שבראיונות מספר אלברן שהמלל בא לתאר בפשטות את צורת החיים באנגליה של היום, הדובר שבשיריו מתגלה כפסימי וקודר הרבה יותר.

ב-"Kingdom Of Doom", הסינגל השני וכנראה גם השיר הטוב באלבום, רף הייאוש רק עולה: המצב עגום ("Drink all day / Coz the country is at war / Soon your be falling of the palace walls") והסיום הוא בלתי נמנע ("In the flood we all get washed away").
הלחנים הרב-שכבתיים וההגשה הנהדרת של אלברן, מותאמים בצורה מקסימלית לטקסט. שילובים בין קטעי אלקטרוניקה לנגינה אקוסטית, בין רוק פסנתר קליל לדאב כבד ובין צורת הגשה הומוריסטית לכנה ומלאת אמירה, הופכים את The Good, The Bad & The Queen לאלבום עמוק ביותר – מעט זר לאוזן בפגישה ראשונה – שרק הולך ומשתבח משמיעה לשמיעה.

השיר Three Changes הוא אולי הדוגמא הטובה ביותר לרב גוניות של האלבום. עם פתיחה קרקסית והמשך שמכיל ג'אז, ניו ווייב וגם נגיעות אלקטרוניקה, השיר מוצא את משכנו הסגנוני אי שם בין In the Court of the Crimson King של הקינג קרימזון לאלבום הלבן של הביטלס – טריפי במיוחד.

האלבום The Good, The Bad & The Queen מהווה נקודת שיא בקריירת הסולו של דיימון אלברן, ומחדד את העובדה שהוא בראש ובראשונה עומד כמוסיקאי בפני עצמו. בסוף הפרויקט הכוחות יתפזרו: אלברן, אחרי שורת מערכות יחסים מוסיקליות לא מחייבות, אמור לחזור לבלייר; סימון טונג יעבור בטח לפרויקט אחר; פול סימונון ישוב לצייר; וטוני אלן יחזור לאפריקה. ומה איתנו? אנחנו נוכל להגיד שרק שלושה שבועות בתוך 2007, וכבר יש באמתחתנו את אחד מאלבומי השנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by