בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המירוץ לשומקום 

המירוץ לשומקום

 
 
לילך וולך

"המירוץ למיליון" בעונתה התשיעית לא זזה מילימטר מהנוסחה המנצחת של העונה הראשונה, ולמען האמת, לא יכול להיות לנו פחות איכפת מה יקרה למשתתפים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "המירוץ למיליון" (צילום: יח"צ)
 מתוך "המירוץ למיליון" (צילום: יח"צ)   
אם יש משהו שמזעזע אותי בתיירות, הוא הקונספט של "9 ערי בירה בשבעה ימים". זו פחות או יותר הגישה המודרניסטית ל'ויני וידי ויצ'י" – אין זמן, אין זמן. העיקר לסמן וי על המשימה, להצטלם מתחת לפיזה מחזיק אותב בצד, מעל לאמפייר סטייט בילדינג ומחבק מיקי מאוס ביורודיסני, שהיא כידוע לכולם, עיר הבירה התשיעית במסע. העיקר להגיע כבר הביתה, להעלות את התמונות על שומר המסך, ולהתרווח בכורסא בזמן שממלמלים "אין כמו בבית".

משתתפי "המירוץ למיליון", לא באו לראות עולם. אם למישהו היה ספק קל שבקלים, הם פשוט משחקים מונופול בגרסתו הטופוגרפית. וגם אם יש לאמריקאים המשתתפים איזשהו יחס אל המקומות בתוכם הם דוהרים, הרי שבעריכה הקפואה של התוכנית, לא נשאר רמז לזה. את ההערות הנבזיות שהם זורקים האחד לשני, דוקא כן מבליטים – ככלות הכל, הרייטינג האמיתי נמצא במיץ של הזבל ולא על מדרגות האקרופוליס או במקדשי מאיה.

"המירוץ למיליון" בעונתה התשיעית והחדשה, היא מבדרת לא יותר ולא פחות משאר העונות. מוכרחים לזרוק להפקה כמה נקודות על ליהוקים מצויינים: זוג החנונים שמעידים על עצמם שהם "טובים במשחקי קלפים ובמבחנים" (מבחני ידע), ולא מפסיקים להתחכך כמו שני דובוני אכפת לי מתוקים; האחיות המזדקנות האיומות שמכנות עצמן "גלמזונות" – הצירוף מעורר הבחילה גלאם ואמזונות; שתי חברות טפשוניות שמתלבשות באופן זהה ומנסות לפלס את דרכן אל הצמרת בפלירטוטים בלתי פוסקים; והזוג המוזר שלא ברור האם הם זוג גייז, האם רק אחד מהם גיי והשני מבולבל, או מה בדיוק הדיל ביניהם.

הבעיה היא לא עם הנוסחה המנצחת, ואפילו לא עם הקולוניאליזם הבוטה שמגלה התוכנית ומשתתפיה. אלא עם חוסר הרצון או היכולת לזוז מילימטר בתוך הנוסחא המונוליטית שהם מצאו לעצמם. העונה התשיעית של "המירוץ למיליון" נראית בדיוק כמו העונה הראשונה – היא לא מתוחכמת יותר, לא עברה שום סוג של אבולוציה או עידון, ולמען האמת? קצת נמאס.

אם היה נדמה לרגע שבעונה בה ליהקו משפחות כקבוצות משתתפים, משהו בעריכה התרכך ואיזה פן אנושי התפלק אל תוך המסך, הרי שמהר מאוד ויתרו על הדבר. ומישהו מוכרח לומר – לא באמת אכפת לנו אם המשתתפים יתקעו את ראשם בתוך לוע של נמר, יקפצו באנג'י אל תוך הר געש פעיל, או יעשו אומגה עם כפות הרגליים: אם לא אכפת לנו מהמשתתפים עצמם, לא אכפת לנו מהתוכנית.
ושלא כמו ב"הישרדות", בה ניתן לשחזר די בקלות מי זכה, איך ולמה, אני מתקשה לדלות מזכרוני ולו זוכה אחד ב"מירוץ למיליון", מהסיבה הפשוטה שאף לא אחד מהם הותיר בי רושם.

"המירוץ למיליון" מוכרחה לעבור איזה תהליך השתכללות כדי שתהיה שווה צפייה. די נמאס לראות זוגות רגליים אנונימיות למחצה רצות כמוכות אמוק אחר כרטיסייות צהובות. אנחנו רוצים לראות אותם אוכלים, לשמוע את שיחות לפני-השינה שלהם, ולצפות בהם במלוא אנושיותם. הגורם האנושי הוא הדבר היחידי שבאמת נותר מוזנח ובלתי מפוענח בסדרה עתירת התקציב וההשקעה הזו. אולי בעונה העשירית?

יס סטארס, ימי ד', 21:30

בקטנה
*מישהו כבר עובד על פזמון תואם ל"הוא זכאי" בגרסת קצב? אולי בני סלע יסכים לתופף ברקע על דרבוקה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by