בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נתראה ביוני 2007 

נתראה ביוני 2007

 
 
אמיר עמרמי

יוני בלוך נתן הופעה מעולה בבארבי, אך הקהל צריך להתבשל עם החומרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עדיין רלוונטי. יוני בלוך (צילום: שרון קנטור)
 עדיין רלוונטי. יוני בלוך (צילום: שרון קנטור)   
יוני בלוך עדיין רלוונטי, למרות שכבר שנה שלמה הוא מתמזמז עם האלבום השני שלו שאו-טו-טו יוצא. בפברואר האחרון הוציא בלוך את הסינגל "אפשר", עם קומוניקט מצורף תחת הכותרת "בדרך לאלבום שני". האלבום עבר בינתיים כמה שינויים, לוח השנה החליף חודשים כמו גרביים, ובלוך הספיק לסיים את בניית האולפן החדש שלו וגם להקליט מחדש את כל האלבום. לא מזמן סיימו את המיקסים מעבר לים. עכשיו זה סוף-סוף קורה.

הגענו בשישי האחרון למועדון הבארבי בת"א לטובת האירוע. שולחנות המועדון היו תפוסים עד אפס מקום. הגזוזטרה העליונה בבארבי עומדת בפני מתיחת פנים, והמוזמנים התבקשו להסתדר עם מה שיש. הסתדרו.

בלוך פתח את המופע עם שיר מהאלבום הבא. אחריו ביצע את "אפשר", ואז המשיך להגיש שירים מאלבומו הראשון, בשילוב שני שירים חדשים: "בדרך לגיהנום", השיר הראשון בארסנל של בלוך שכולל משפט שחוזר על עצמו ("אני חושב עלייך בדרך לגיהנום"), ושיר אהבה רצחני חדש. קשה עדיין להצביע על שינוי כיוון מהותי באלבום החדש של בלוך. יוני בלוך, אחרי קריירה בחוץ של ארבע שנים, הוא יוני בלוך. יש לו את הסאונד שלו, את החותם ההרמוני שלו בשירים, את גישת הסטורי-טלר עם הקול המינימאלי. ילד טוב שתמיד יישאר ילד טוב.
 
 בלוך הוא באמת אמן שגדל מלמטה, סינגר-סונגרייטר ביי דה בוק, שפתאום מוצא את עצמו כותב שירי נושא לתוכניות טלוויזיה בפריים טיים עטורות הסלבז והטאלנטים. כל אלה, איך לומר בעדינות, לא בדיוק מהווים בבואה לחיים של בלוך, שלא היה עובר את בדיקת השומר בכניסה לאולפן של טד"י הפקות. עם זאת, השבוע הוא התלווה למופעי הבכורה של נינט טייב. כן, כן.

לראיון המלא >> 
הקהל במועדון היה מעט יבש ומנומנם. בקושי מחא כפיים. זאת לא הייתה אשמתו של בלוך - הוא מצידו נתן את הכי טוב שלו. חמש מעריצות צמודות עמדו בפינה הימנית של הבמה, ומילאו את משבצת הגרופיות הצבעוניות. בלוך הזמין את יעל קראוס הנפלאה לבמה לביצוע משותף, ואליה הצטרפה מהקהל יעל אחרת לגמרי, הזויה משהו, שפשוט סירבה לחזור למקום וסיפקה לקהל חמש דקות של התרגשות.

ההפקה המוסיקלית על הבמה הייתה נהדרת. העיבודים היו מאוד טובים ובלוך הוכיח, בין השורות, שהוא מוסיקאי נפלא. לא היה משעמם לרגע: רגע אנחנו מקבלים דיסטורשן, ורגע אחר כך אנחנו ברוק קל; תפקידי הגיטרות תוזמנו היטב בתוך הפקת רוק'נרול אולדסקול של גיטרות-בס-תופים; אריאל ערמוני על התופים עשה חסד עם המקלות שבידיו (בג'אז, לדעתי, הוא אפילו יותר טוב); והקול הקטן של בלוך השתלב מצוין בכל זה. בלוך גם הנהיג את ההרכב במקצועיות והסיפורים שלו ושל פלדמן, שותפו ליצירה, עברו נהדר.
.
בלוך עלה לבמה בתחילת הערב כשהוא לבוש בשלוש שכבות: ז'קט קליל, מתחתיו חולצה ארוכה איומה להחריד, ומתחת לכל זה, טי-שירט שחורה להפגנת סולידיות. מדי כמה שירים הוא השיל מעליו את אחת השכבות, מה שאילץ את הקהל לשרוק לעברו כמתחייב. מחוץ לקונטקסט, עוד היה אפשר לחשוב שמישהו מתרגש שם. אבל הקהל המשיך לשבת משולב ידיים. איש לא מלמל את מילות השירים. בקושי מחאו כפיים כשהוא ירד מהבמה. בהדרן הוא המחיז את אחד משיריו, ויחד עם להקת הבית שלו, רקדו כולם בהעמדה אירוויזיונית, כשפלייבק מתנגן ברקע. זה היה מוצלח ביותר, אבל זה לא הגיע לקהל. לפעמים לא צריך לתת הדרן.

בארבי ת"א, 26 בינואר 2007 / יוני בלוך – שירה, גיטרה ופסנתר ; תומר להב – גיטרות ; טל זובלסקי – גיטרות ; טל קירשבוים – בס ; אריאל ערמוני - תופים ; יעל קראוס – שירה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by