בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה החמי?  

איפה החמי?

 
 
אמיר עמרמי

השיר של הילה הררי קטן על ההגשה שלה ורודנר עם שיר שונה ומרענן. סינגלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

חמי רודנר - מכונת השירים הגדולה (4:40)

מילים: לאה איני
לחן: חמי רודנר

חמי רודנר חוזר עם אלבום חדש, שלוש שנים מאז יצא "חמלה" (הד ארצי), אלבומו האחרון. האלבום הזה הצליח פחות מאשר "מלנכוליה אהובתי" (גם הוא הד ארצי), שיצא שנה קודם, ב-2002. השירים המזוהים יותר עם קריירת הסולו של רודנר מגיעים משני אלבומי הסולו הראשונים, כמו "מלנכוליה אהובתי", או "סוד הדברים הפשוטים" ו"גאולה".

אבל "חמלה" פוספס במידה, וחבל. בדקו שם את "הברית שצריך לחדש" ואת "מות ההיסטוריה" המבריק. באלבום, שהופק על ידי עידו אגמון, הייתה עבודת גיטרות מצוינת, רוק כן, מגובש וטוב. בשנים האחרונות הוא מקבל את זמן המסך שלו בתוכנית "מרגיש בבית" (ערוץ 2). אמנם רודנר לא בדרך להיות יאיר לפיד הבא, אבל בשביל הקונספט הכללי של התוכנית, שהוא שיחה על מוסיקה בין שני מוסיקאים - זה מספיק.

עכשיו הוא חוזר עם סינגל ראשון מתוך אלבום רביעי. האלבום ייקרא "מכונת השירים הגדולה", כשם הסינגל, ויהיו בו עשרה שירים חדשים, שאת כולם רודנר הלחין, ומתוכם כתב תשעה. את הטקסט של השיר הזה כתבה המשוררת לאה איני. אבל שימו לב לפרט המעניין - קובי אוז על ההפקה המוסיקלית. לא הייתי סקפטי לרגע, הייתי מסוקרן. והסקרנות השתלמה.

אפרופו שירים המזוהים עם קריירת הסולו של רודנר (מלנכוליה, גאולה וכו'), שהפכו לפזמונים קליטים ברדיו, השיר הזה הוא יותר מסתם פזמון. הוא חכם, כתוב טוב, מוגש טוב ומופק נהדר. פחות גיטרות מאשר ב"חמלה" דרומה, ויותר אווירה של משהו חדש. אבל בשביל זה מוציאים אלבום חדש, לא?
 
 

הילה הררי - מכה בפנים (2:42)

 
מילים ולחן: יואב אסרף

הילה הררי ("זה היה ביתי" עם כלא 6) מוציאה סינגל חדש, בדרך לאלבום שני, ואוטוטו אמא לבתה הבכורה (ושיהיה במזל, כמובן). אני לא חסיד של הביצוע המחודש עם כלא 6, אבל דווקא זוכר לה לטובה את "אנשים אומרים" מאלבום הבכורה שלה, שגם צולם לו קליפ נהדר.

"מכֵה בפנים" שונה מבחינה הפקתית מאלבום הבכורה שלה. הרבה יותר גיטרות, יותר משוחרר, עם כוונות טובות של רוק. יש להילה קול טוב - את זה היא לא צריכה להוכיח. אבל למרות כל אלה, עדיין לא השתכנעתי מהסינגל הזה. בינינו, לא הבנתי על מה השיר. אוקיי, הפספוס, הקושי, ההתמודדות - קשה להרגיש את אלה עם מילים כמו "ליבי לא ענה / הלכתי לאיבוד בעננה". סיפור השיר לא נמשך גם אחרי שהשיר נגמר.

ההגשה של השיר עולה בהרבה על התוכן שלו. ההפקה של השיר, שנושק בקושי לשלוש דקות, זועקת חוץ לארץ, ובין השורות הוא מבקש פלייליסט. זה יכול לקרות, וזה גם יכול להפוך ללהיט. למרות ואולי בזכות כך שהוא לא אומר יותר מדי.
 
 

אבי בניון - יום אחד (3:21)

מילים ולחן: אבי בניון

אבי בניון, האח הצעיר של, בדרך לאלבום שני. האמת היא שלא האמנתי כשהסינגל הקודם שלו "קצרה וארוכה" עשה חיל ברדיו. רוב הסיכויים שגם הפעם יזכה להערכה כשייצא האלבום.

כהמשך ישיר לסינגל הקודם, גם כאן הטקסט של בניון מבקש לשמש מורה דרך במבוך החיים. לא נעים לקלקל את האווירה, אבל זה עבד פעם אחת, בפעם השנייה זה כבר מתחיל לשעמם. "אך החיים זה לא פשוט / ויום אחד ילכו הם ממך / והעולם הוא לא כזה ורוד / רוב הזמן זה דמיונך". נו, ומה אני אמור לעשות עם זה עכשיו?

שירי חכמת החיים האלה יכולים לעבוד וליפול באותה מידה - הכל עניין של גישה. ב"קצרה וארוכה" בניון הצליח לגשש את הדרך אל הלב עם סיפור אישי ("כבר שנים אני הולך בדרך הקצרה / וארוכה היא עד אין קץ גם כן בחזרה". איזה יופי, נכון?). "יום אחד" פשוט חולף על פניו.
 
 
 

רונית רולנד - רק בינתיים (3:40)

מילים: מילי בן חייל ורונית רולנד
לחן: רונית רולנד

אם רונית רולנד הייתה החברה הכי טובה שלי, הייתי בועט בה. למה היא לא דופקת על כל דלת של עורך מוסיקלי ושרה לו סרנדות בלילה? רונלד היא יוצרת נהדרת. יהודית רביץ הבאה.

יותר משנה עברה מאז יצא אלבומה השני "כל אחד והקטעים שלו", שהיה מצוין. מי שהלך להופעה שלה נהנה הרבה יותר. עכשיו היא חוזרת עם שיר חדש בהפקה מוסיקלית של תמר אייזנמן, ועם חיזוק ווקאלי של איתי פרל הנפלא (כן, המצוינות חוגגת).

אבל "רק בינתיים" רחוק מעט מרוח הדברים שרונית הביאה איתה באלבומה הקודם. הטקסט יפה("נשל עור גופך / נשאר כאן במקומך / הוא לא מבטיח להגליד / אם תחזרי מחר"), אבל הפזמון חלש לעומת הבתים ("רק בינתיים / נביט בעיניים / אם רק נשתגע / נצלול ונתפרע") למה? איפה אפשר להגיש תלונה?

אבל עזבו את הפזמון, שזקוק לבעיטה רצינית (אפרופו בעיטות, חה, חה) - תעשו טובה לעצמכם, בדקו את אלבום הבכורה שלה, והמתינו לאלבום הבא. אני מבטיח לעקוב.
 
 

מיקה קרני - הבטחה (4:02)

מילים: מיקי שביב
לחן: מיקה קרני

לרגל ט"ו בשבט, פנתה הקרן הקיימת לישראל למיקה קרני, בבקשה שתכתוב שיר לכבוד החג ולמען שיקום יערות הצפון. אביה של מיקה הוא יערן הקרן הקיימת ביערות הצפון, היא התחברה לכך מיד, והתוצאה לפניכם.

"הבטחה" הוא שיר סביר. הגשה מתוקה וכלי מיתר שמרוממים את הנפש. המרחק מהאלקטרוני של "פשוט וטוב", אלבומה האחרון, הוא מבורך. למיקה יש יכולת ייחודית לספר חוויות אישיות ולהפוך אותן לפזמונים קליטים. אז למה זה סביר? כי זה יותר מדי שיר בהזמנה ופחות מדי משהו מקורי של מיקי שביב ומיקה קרני ("היום אני נושמת את אותה ההבטחה / את השתיל שנטעתי / כמו קוסמת / הקרן הקיימת השקתה בנשמתה / עוד כשהייתי קטנה / הקרן הקיימת שהבטיחה לי / קיימה").

אני כבר רואה את העצים הירוקים, הילדים המתרוצצים עם שתילים בידיים ועוד כמה שטאנצים חמודים, בפרסומת דביקה לטלוויזיה שאפשר לתקתק ברגע. יש כאן רצון מבורך לעורר מודעות ציבורית, אבל לא צריך להאכיל אותנו בכפית כדי לגרד מוסר השכל או תובנה חדשה. אז מה עושים? לא יודע. עושים פחות מוסיקה On Demand. אני, אישית, לא בעד. התוצאה הסופית אמנם תרצה את הרוב, אבל בשביל יוצרים אמיתיים זה יכול להוות פתח לצרות.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by