בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תעתיקו, זה כדאי 

תעתיקו, זה כדאי

 
 
ניצן וידנפלד

ניצן וידנפלד יצא לבדוק איך מגיעים הסרטים מהקולנוע לאימיול וגילה שהפיראטיות טובה לכולם. מלבד בראד פיט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשאנחנו חושבים על מי שמביא לנו את הסרטים לאימיול, ואני יודע שזה לא קורה הרבה אבל תמשיכו איתי בבקשה, אנחנו מתארים לעצמנו חנון ממושקף ומנוזל. כזה שיושב כל הלילה מול המחשב רק בכדי לזכות בתהילה שהוא הוא הראשון שהעלה לרשת את "שודדי הפיראטים". אבל האמת היא שחלק גדול מהסרטים שמוצאים את דרכם למחשבים שלנו מתחילים את חייהם בצורה הרבה יותר נוצצת: בטקס האוסקר למשל. למעשה, לחלק גדול מהפיראטיות אחראית תעשיית הסרטים בעצמה ואפילו יותר מפתיע – הפיראטיות חשובה לה.
 
הפצות Screener מהחודש האחרון (מקור: NFOrce.nl)
 הפצות Screener מהחודש האחרון (מקור: NFOrce.nl)   
איך זה קורה? האולפנים רוצים שהסרטים שלהם יופיעו בטקס האוסקר. לכן הם שולחים עותקים של הסרטים שלהם לכל אחד מהשופטים בתחרות. גם חברות לייצור DVD, מפיצים בינלאומיים, בעלי רשתות קולנוע ושותפים עסקיים מקבלים את העותק שלהם. כשכל כך הרבה דיסקים מסתובבים בין הרגליים, זה רק מתבקש שכמה מהם יעברו לידי הפיראטים.

עותקים אלה, הקרויים Screener, אהובים במיוחד על הפיראטים, משום שמדובר בסרטים שעדיין מוקרנים בבתי הקולנוע, ואיכות ההקלטה מעולה. אולפני הסרטים מנסים להילחם בתופעה על ידי הצבה של חותמת שקופה בצד התמונה במקומות שונים לאורך הסרט, וכמו כן בסימונו בעזרת קפיצות ורעשים סטטיים. השלל עד היום כלל שחקן מזדקן שהופיע לרגע ב"סנדק" וכמה עובדים בחברת פוסט-פרודקשן. גם הניסיון לחלק לשופטי האוסקר דיסקים מוצפנים ומכשיר שיודע לפענח אותם לא ממש צלח.

"טוב", אתם בטח אומרים לעצמכם, "רשימת שופטי האוסקר בטח מלאה בזקנים חביבים שנופלים קורבן למזימות של פיראטים". האמת היא שרוב הסרטים מגיעים לאינטרנט כשבועיים עד שלושה לפני שהעותקים של תחרות האוסקר בכלל נשלחים, כך שנראה שמדובר בכל זאת בעבודה מבפנים. מישהו בתעשייה עוזר לפיראטים.

מדוע אנשים שפרנסתם מגיעה מתעשיית הסרטים, משתפים פעולה עם הפצה בלתי חוקית של אותם סרטים? השאלה רק מתחדדת כשאנחנו מגיעים לסוג נוסף של עותקים פיראטיים, הקרוי Telecine (או TC. אין לבלבל עם TS שעליו נדבר בהמשך). Telecine היא מכונה גדולה ויקרה שמעבירה סרטים מפורמט אנאלוגי (סלילים) לדיגיטלי (דיסקים). אף אחד לא מחזיק מפלצת שכזו בבית לשם תחביב. המסקנה היא שיש אנשים שמרוויחים מהמרת סרטים לדיסקים, ובכל זאת דואגים להפיץ את התוצאה גם באינטרנט. מה המניעים שלהם? אנחנו כבר נחזור לנושא הזה, אבל ראשית בואו נסיים עם כל סוגי החורים במסננת של התעשיה, חורים שדרכם זולגים סרטים לאינטרנט.
 

לא מתאמצים

סופרמן מובטל. מתוך קמפיין נגד פיראטיות
 סופרמן מובטל. מתוך קמפיין נגד פיראטיות   
כמובן שמקורה של האיכות הטובה ביותר הוא דיסק DVD שנקנה בחנות. בלי הצפנות וסימנים מיוחדים, ועם הרבה תוספות, תרגומים וקטעי בונוס, העותקים הקרויים DVDRip נחשבים לטובים ביותר. קבוצת פיראטים שיודעת את העבודה יכולה להפיק עותקים פיראטיים באיכות זהה לחלוטין לאלו המקוריים.

הבעיה עם עותקי DVD היא שצריך להמתין עד שהסרט יגיע לחנויות בשביל להשיג אותם. לכן קיימים בצדו השני של המתרס עותקי ה-Cam, שכשמם כן הן: מישהו מגיע לאולם הקולנוע עם מצלמת וידאו דיגטלית וחצובה ומצלם את מה שמוקרן על המסך. בדרך נקלטים גם רעשי הפופקורן, האיש המעצבן בשורה השלישית שכל הזמן קם והזוג שלא מפסיק לדבר ברקע. האיכות כמובן מזוויעה, אבל מצד שני עותקי CAM מגיעים לרשת מספר שעות לאחר הקרנת הבכורה.

טיפה מעל ה-CAM נמצאים עותקי ה-Telesync (TS). גם הם מצולמים בעזרת מצלמה, אולם הפעם היא מוצבת בחדר ההקרנה ומחוברת ישירות לחיבור האודיו של האולם. הנה לכם עוד עדות למשת"פים בקרב תעשיית הסרטים.

כפי שניתן לראות בבירור, לפיראטים אין ממש בעיה להשיג עותק דיגיטלי של הסרט שהם מתכוונים להפיץ. מכאן והלאה ישנה שרשרת מזון די תלולה, שבראשה נמצאות המפקדות (HQ) של קבוצות הפיראטיים, שהן הראשונות לקבל את ההפצות הפיראטיות. מתחתיהן נמצאים אתרים עם פחות יוקרה.

איפהשהו בדרך העותקים זולגים לרשתות שיתוף הקבצים ומשם הם יורדים לתחתית הפירמידה – אלינו. אגב, רוב הפיראטים עצמם מתעבים שיתוף קבצים ומאשימים את רשתות השיתוף בפשיטות שה-FBI עורך עליהם (ככל הנראה הם גם צודקים). מבחינתם, רק מי שקשור בסצינה הפיראטית זכאי ליהנות מהפירות שלה ורבים מהם יוצאים בגלוי כנגד אתרי שיתוף פופולאריים (כגון NFOrce). העולם של פיראטיות הסרטים והתוכנה הוא ללא ספק מעניין ביותר, אבל זה נושא לכתבה אחרת.
 
 

שואו מי דה מאני

 
עד עכשיו טיפלנו בנושא ההפצה הפיראטית, אבל עדיין לא ענינו על השאלה המעניינת באמת (וסליחה על הפרת זכויות היוצרים של קופת חולים כללית): "למה?". התשובה הראשונה שקופצת לראש היא "כסף", והיא תשלח אותנו למצוא את מי שמרוויח בגדול מהפיראטיות. הוא גם כנראה זה שדואג ל"תמרץ" את כל מי שמדליף סרטים.

אז בואו נראה – מי יכול להרוויח מהפצה של סרטים? בואו נשים בצד את הטענות המופרכות ביותר, כמו שהפיראטיות מממנת ארגוני טרור. אני לא בטוח שזה הכיוון שאליו אל-קעידה וחיזבאללה מכוונות, וגם נראה לי מאוד מוזר שהיחידים שמעלים את הטענות הללו הם מתעשיית הסרטים עצמה. ההיגיון הפשוט קורא לנו להסתכל הרבה יותר קרוב, אל הרחוב.

היחידים שיכולים להרוויח מפיראטיות הם המוכרים בבוטקה, בתחנה המרכזית ובחנויות הפינתיות. הם מתפרנסים ממכירת עותקים צרובים של הסרטים ולכן יש להם אינטרס שאכן ימצאו עותקים שכאלה. מה שקצת תוקע את התאוריה הוא שאין שום דבר שמונע מהם להוריד את הסרטים מהאינטרנט בדיוק כמו כולנו. כלומר – צריך להיות מוכר בוטקה אחד פראייר שישלם לפיראטים, וכל השאר כבר יורידו את העותק מהאינטרנט. גם אם אכן קיים אותו פראייר שמשלם, הוא כנראה לא משקיע סכום גבוה במיוחד שהרי אחרת הוא היה מחליט לעבור גם הוא לרשתות שיתוף הקבצים. מי עוד מרוויח מהפיראטיות? אנחנו, אבל אנחנו הרי לא משלמים. אז מה קורה פה? כנראה שמשקרים לנו.
 

האיש הקטן שחושף את השקר הגדול

"אתם יכולים להקליק, אבל לא להתחבא". קמפיין של ה-MPAA
 "אתם יכולים להקליק, אבל לא להתחבא". קמפיין של ה-MPAA   
הטענה העיקרית של ה-MPAA, איגוד אולפני הסרטים האמריקאי, היא שהפיראטיות גורמת להפסדים עצומים. מי סובל מההפסדים הללו? לדברי ה-MPAA (וכולנו כבר ראינו את הפרסומת שלהם) מדובר בכל אותם עובדים קטנים על הסט, אנשי הפעלולים, נערות הקייטרינג, עובדי הפוסט פרודקשן, האנימטורים וכדומה. אנשים כמוני וכמוכם, שרק מנסים להרוויח את לחמם ביושר.

הבעיה היא שדווקא אותם אנשים קטנים הם גם אלה שמדליפים את הסרטים. האם תעשיית הסרטים מעסיקה רק אידיוטים גמורים? להוציא את התסריטאים של "ג'יגלי", כנראה שלא. אנשים מוכנים לעשות הכל בשביל שהפרנסה שלהם לא תיפגע ולא מעט מלחמות התחילו בגלל הנושא הזה. אם עובדי ההפקה היו מרגישים שפרנסתם בסכנה, הם לא היו שותקים.

אבל מסתבר שאותו בום-מן ב-7 דולרים לשעה כבר חשף מזמן את הבלוף של ה-MPAA. הוא יודע שתהיה לו עבודה גם מחר וגם מחרתיים, בלי קשר למה שאתם מורידים באימיול. סביר להניח גם שהוא די כועס על האולפן שבו הוא עובד, שמתוך תקציב המיליונים שנשפך על הסרט הוא מצא לנכון לשלם לו רק משכורת כל כך קטנה. אז הוא הולך הביתה ושולח את הסרט שהוא היה שותף לו לחבר שקשור לקבוצה פיראטית.
 

ותודה לפיראטים

אולפני הסרטים פועלים במצב שאין לו אח ורע בכלכלה החופשית. באופן מעשי מדובר במונופול לכל דבר: הרוב המוחץ של הסרטים שאנחנו צורכים מגיע ממקור אחד – הוליווד. אולפני הסרטים אפילו לא מנסים להסתיר את הקרטל שלהם, יש לו הרי שם: ה-MPAA. באין תחרות נוצר מצב שבו עלות הייצור היא אסטרונומית, המשכורות מנופחות מעבר לכל פרופורצייה והמחיר לצרכן הסופי נראה קצת כמו שוד.

האמת היא שניתן לייצר סרט פעולה קצר, כולל סצינת מסוק וכמה קטעי ירי, בפחות מ-5000 דולר. אבל במצב כמו זה הקיים כיום, אין לאולפני הסרטים שום אינטרס להתייעל לכיוון הזה. אין שום סיבה שסרט ממוצע יעלה מעל 60 מיליון דולר וגם אין הצדקה לשלם משכורות של 8 ספרות לשחקנים. הפיראטיות היא הדרך שלנו (ואם תסלחו לי לרגע על הביטוי, גם של "השוק") לשכנע את אולפני הסרטים שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך.

המסקנה המפתיעה היא שכולנו מרוויחים מהפיראטיות: אנחנו נקבל סרטים ועותקי DVD זולים יותר. אולפני הסרטים יהיו חייבים להתייעל מה שבסופו של דבר יאפשר להם להפיק יותר סרטים בפחות כסף והתעשיה כולה תגיע לרמת מחירים סבירה, מה שיתן גם לאולפנים בינוניים צ'אנס בתחרות. העובדה שכולם מרוויחים מהפיראטיות מחזקת את הסברה שהמצב כיום כנראה מעוות מאוד.

היחידים שצריכים באמת לדאוג הם אנשים כמו בראד פיט וג'וליה רוברטס, ותודו שבאמת הגיע הזמן שגם להם תהיה סיבה להפסיק לחייך לשניה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by