בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גיים אובֵר 

גיים אובֵר

 
 
שרון שילוח

מופע המחול "טטריס" מספק חווית צפייה ייחודית אך לא ממצה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך המופע "טטריס" (צילום: תמר לם)
 מתוך המופע "טטריס" (צילום: תמר לם)    
מופע המחול "טטריס" הוא שיתוף פעולה בין האמנית הפלסטית נטי שמיע-עפר והכוריאוגרפית נעה דר. במופע, הנמשך כשעה, הצופים עומדים במרבית הזמן על שרפרפים שמתחת למשטח הבמה וראשיהם מגיחים מעליו, מתוך חורים התחומים בכלובי ברזל. המשטח הזה הוא הבמה עליה רקדני המופע, שבעה גברים ונשים, רוקדים, צועקים, בוכים או צוחקים.

בכניסה למתקן, מעט לפני תחילת המופע, מקבלים כל המבקרים תדריך והדגמה כיצד עליהם להשחיל ראשם בפתח המותאם לכך. הרקדנים, המודעים למבוכה ותחושת אובדן השליטה של הקהל, מלווים בנימוס וברוגע את הנכנסים לסטודיו, וממקמים כל אחד ואחד במקומו.

אין ספק שמדובר בקונספט מעניין ואמיץ שבו הקהל נפגש בעיקר עם תחושות של הגחכה עצמית ושל מבוכה גדולה. הרקדנים הנעים כנחשים על הבימה המוגבהת, נועצים בהם עיניים, מתחככים בהם, רוקדים מעל ראשם, או מתפשטים מולם. הקהל, שהופך להיות חלק פעיל מהמופע, אך יחד עם זאת נשאר בעמדה מעט מציצנית, מתעמת עם תחושות של רצון עז להמשיך לצפות, ומצד שני עם הדחייה לנוכח שבירת גבולות המרחק הבינאישי בינו לבין הרקדנים.

התחושה העיקרית של הצופה במופע "טטריס" היא הזיה אחת גדולה, שיש בה משחקי זמן וחלל. לעתים, ההתרחשות הבימתית היא בגובה רגליהם של הרקדנים, ולעיתים היא מתרחשת דווקא בחלל הריק שמתחת לבמה הגבוהה. הסיטואציה המלחיצה, שלבטח אינה מתאימה לכל צופה, נשברת מעט בקטעים הומוריסטיים המשולבים בכוריאוגרפיה שעוסקת בעיקר במאבקי כוחות על סוגיהם הרבים.

הגעה למופע הזה, פירושה השתתפות - להבדיל מהצפייה בה מורגל הקהל - לקיחת חלק במיצב המבצע ניסוי על מבקריו. חלקים לא מעטים מהמופע, בהם הרקדנים רצים הלוך ושוב על הבמה, יוצרים תחושת סכנה וחוסר ודאות. תחושה זו מעוררת, בין שאר, צחקוקים בקרב הקהל, שנדרש להביט איש בעיני רעהו ולזהות את התחושות האופפות את החדר.

כמו במשחק "טטריס", הקהל מנוהל על ידי לוחץ הכפתורים, במקרה זה הרקדנים, וכתוצאה מכך נוצרת סיטואציה חזקה וטעונה. ובכל זאת, יש משהו שאינו מצדיק עד הסוף את הבחירה בקונספט כזה. המופע, שזכה לציון לשבח בפסטיבל עכו, הוא הישג מבחינה רעיונית, אך לעיתים נדמה שמימוש הקונספט של ריקוד המשולב במיצב אמנותי, הוא הוא המטרה, ושעצם הניסוי מעט חשוב יותר מהשלכותיו על הקהל ובכלל.

אולם, עם כל תחושת הגימיקיות, הכוריאוגרפיה משכנעת ומלווה אותה מוסיקה אווירתית מתאימה. נדמה כי המבנה לא היה נחוץ כלל, והמופע היה יכול לעמוד כיצירה כוריאוגפית בזכות עצמה. מעבר לזה, נדמה כי ההתרחשות על הבמה איננה כוללת עליות או ירידות מבחינה דרמטית ורגשית. הצופה, שלאחר זמן מה מתרגל לסיטואציה בה הוא נמצא, נשאר שווה נפש במרבית הזמן. בסופו של דבר, מדובר בסך הכל בחוויה מרעננת וייחודית, אך יש לקחת בחשבון שלא לכל צופה תתאים החוויה הפולשנית שעומדת בבסיס היצירה הזו.


יוצרות: נעה דר ונטי שמיע-עפר
רקדנים–יוצרים מקבוצת מחול נעה דר: לילי לדין, אורן טישלר, עירד מצליח, עדיה פרשקובסקי, נחשון שטיין, קוראלי לאדאם, שירה רינות
מוסיקה מקורית: אורי פרוסט
עיצוב תאורה: אסי גוטסמן
עיצוב תלבושות: לימור טל
ייצור החלל: גידי מור
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by