בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הוא ואפסו עוד 

הוא ואפסו עוד

 
 
אמיר עמרמי

ניר פרידמן במיטבו כשהוא שר שירים של אחרים ב"אפס מעלות" החדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוק? אנד רול? פרידמן (צילום: יח"צ)
 רוק? אנד רול? פרידמן (צילום: יח"צ)   
רוק'נ'רול זה לא רק ז'אנר. זה לא רק שלב באבולוציה המוסיקלית של הבלוז. רוק'נ'רול זה גם סטייל. זו דרך חיים. יש שחקנים שנותנים רוק'נ'רול על הבמה, בלי לנגן. נסו להחליף את הסלנג המטופש "קצוות" ב"רוק'נ'רול", ותרגישו בעצמכם את הכוח של המילה הזאת.

ניר פרידמן זכה לא פעם בתואר "ילד של רוקנ'רול". כותרת שלוותה אותו מראיון לראיון. אבל האמת - לא כזה ברור למה. אם כבר לתת כותרות לבנאדם, אז לפחות לשפוט אותו על פי סך כל חלקיו, ולא רק על פי הפוטנציאל שלו. לנצח יזכרו לו את השוונג של הפיתה ושירים כמו "אוכלת מהצד", ושורות כמו "תמצצי לי" (שיר הסוכריה). אבל בל נשכח את "ילדות רעות", "השיר שלנו" ועוד כמה דרכי פרנסה לגיטימיות לחלוטין, שאיך לומר, הרוק'נ'רול הוא מהן והלאה.

בדקו את אלבום הבכורה של פרידמן, "מסתובב בשכונה שלי" (הד ארצי) מ-1999, או את אלבום הבכורה של אורי בנאי, שפרידמן הפיק מוסיקלית (זוכרים את "פרפרים"?). לא לגמרי רוקנ'רול. עכשיו, לא באתי כדי ללכלך את שמו הטוב של פרידמן. גדלתי איתו באותה השכונה. אבל נראה לי שההילה של ילד הרוק שמסרב להתבגר, קצת גדולה עליו. בעיני, הוא תמיד הסתובב ליד סצנת הפופ המקומית בואכה סצינת הרוק הקל. מיינסטרים לא הייתה אף פעם מילה גסה בשבילו.

"אל תפסיקי לחלום", הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש שלו, הוא עונג מוסיקלי צרוף של כמעט ארבע דקות. השיר נפתח עם "את תמותי יום אחד / גם אני, גם אני / אל תמהרי אל תרוצי לאף אחד / קחי ת'זמן, תחכי". הלחן הטוב, ההגשה הכנה וההפקה המוסיקלית, השאירו טעם של עוד. אבל אם היה נדמה שזוהי נקודת זינוק טובה ליתר האלבום, אחרי שלוש שמיעות של האלבום החדש, מסתבר שזהו הקליימקס האמנותי שלו.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
פרידמן הוא אמן בנשמתו, אך ההיצע האמנותי שלו עדייו בוסרי. ההגשה שלו מאוד מונוטונית, משל היה חיים הכט בערב שירה בציבור. הוא מתחיל ומסיים את השירים שלו באותה נקודה ולא מנסה לקחת את המאזין למסע קצר בנבכי המילים והמוסיקה. המלודיות שלו נסמכות מאוד על האקורדים שהוא מנגן וקל לו להתנהל שם. הוא לא מחפש יותר מדי.

פרידמן נופל בעיקר בפזמונים. "מאי" פותח את האלבום עם לחן לעוס וטקסט ששם דגש על חריזה במקום על תוכן. "אז תבואי אליי / בלי משחקים ודי / את ממלאת את חיי / אני אוהב אותך מאי / אז תבואי אליי / כי נכנסת חזק לחיי / דמעות זולגות מעיניי / אני אוהב אותך מאי". כרטיס ברכה, מישהו?

ב"שמיים פתוחים" שר פרידמן "את הכי אוהבת שאני / משחק לך בשיער / את הכי אוהבת שאני / לוקח ת'גיטרה ושיר לך שר". למה? מי מדבר ככה? הקו הזה הולך ומתחזק עד לקליימקס השלילי, שמגיע בשיר הנושא של האלבום "אפס מעלות": "איפה את / איפה את עכשיו / אפס מעלות / עכשיו כבר לילה / אני מחכה / מחכה / כל שנה שעוברת עליי / את איתי במחשבות". גם כאן, כמו כמעט בכל רצועה, פרידמן מדבר על עצמו בצורה כל כך מינימליסטית, חפה מפרטים, מסיפור, ממשהו אמיתי שנוכל להתחבר אליו. צדי צרפתי היה אומר שזה ליד. כולם היו צוחקים והקהל היה אומר "אוווו", אבל הנקודה הייתה נותרת בעינה - חסרים כאן המון דברים.

אבל יש כאן גם כמה דברים טובים כמו העיבוד האינסטרומנטאלי ל"אינתא עומרי" של אום כולתום, השיר "היום כמעט דרסתי את אריק איינשטיין" המוצלח והשיר הבא: "פחד מלהירדם בלילה / פחד מלא להירדם / פחד מהעבר שיעלה לפתע / פחד מההווה שיעלם / פחד מהטלפון שמצלצל באמצע הלילה / פחד מסופות ברקים / פחד מכלבים שנאמר לי שאינם נושכים / פחד מחרדות / פחד שיקראו לי לזהות גופה של חבר מת / פחד שייגמר לי הכסף". נפלא, לא? עמוק, נכון? אז זהו, שזה תרגום של עוזי וייל למילים של הסופר והמשורר האמריקאי ריימונד קארבר.

פרידמן נשמע בשיר הזה בשיאו. המילה הכתובה, זאת המטופחת, עושה לו טוב. הוא מרגיש נהדר בסביבתה. אולי פרידמן לא צריך לכתוב לבד את החומרים שלו. האלבום הזה יכול לעבוד כפסקול בבית קפה שכונתי כדי למלא את האווירה. אנשים יכולים לזמזם אותו, לא ממש לדבר עליו.

ניר פרידמן / אפס מעלות (פליי רקורדס) 36:21 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by