בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נולד לרקוד שיק 

נולד לרקוד שיק

 
 
שרון שילוח

מי שחיפש עומק במופע המסוגנן והבידורי של דיויד פרסונס, לא קיבל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חברי להקת דיויד פארסונס (צילום: יח"צ)
 חברי להקת דיויד פארסונס (צילום: יח"צ)   
להקת המחול של דייויד פרסונס, שהגיעה בסוף השבוע לביקור קצר בישראל, העלתה מופע מבדר בסגנון קליל ומעט ריק בסגנון "רקדן נולד" - עם הרבה ססגוניות, ריקוד מדויק, רקדנים מצוינים ומוסיקה קצבית - אך ללא הטבעת חותם משמעותי על הצופה.

המופע, המורכב משש יצירות מחול אותן מבצעים רקדני הלהקה, נע בין ריקוד מודרני עם נגיעות קלאסיות לצליליו של מוצארט, לבין קטעי ריקוד שמזכירים את "Fame", תוכנית הטלוויזיה מהאייטיז. את הכוריאוגרפיה לקטעים כולם יצר פרסונס עצמו, תוך התייחסות משמעותית לתאורה ומשחקי במה: בקטע בשם "ריקוד ידיים", שלא ברור אם הוא קטע קישור בלבד או יצירה שלמה מתוך מכלול היצירות המוצגות במופע, נעמדים כמה מרקדני הלהקה בשורה, כשרצועת אור מאירה את כפות ידיהם הנעות בלבד. הגימיקיות במקרה זה, הייתה נחמדה מאוד, אם כי ארוכה מדי ומעט מייגעת. בקטע אחר בשם "נתפס", שנחשב לאחד משיאי הערב, רקדן הלבוש בבגד גוף לבן, רוקד ומרחף על הבמה כשאורות סטרובוסקופ היוצרים הבהובים חזקים מאוד של אור לבן, מייצרים את האשליה כאילו רגליו אינן נוגעות כלל ברצפת הבמה והוא מרחף לו באוויר.

הרקדנים של הלהקה מבצעים עבודה מדויקת והכוריאוגרפיה ברובה מקצועית והדוקה, אך נדמה כי כבר ראינו ריקודים כאלה במקומות אחרים, וכי מהות המופע היא ככמו זו של מופע סטנד אפ "מנומס": כזה שבא להצחיק אך לא לייצר סאטירה נשכנית ובועטת. המופע אמנם מספק בידור טוב ומרומם שמעלה חיוך על השפתיים. בסיומו, זכו הרקדנים לתשואות חמות מהקהל, אך מכיוון שלא מדובר ביצירות בעלות עומק או אמירה, התחושה הכללית היא של פספוס גדול.

הקטע החותם את המופע בשם "כוכב זוהר", אותו מלווה המוסיקה של Earth, Wind & Fire, נתפס כבחירה מעט מוזרה, בעיקר לנוכח אורות ה"דיסקו" של שנות ה-70 שלפתע ירדו על הבמה, משהו שגם במחוזותינו כבר לא נראה די הרבה זמן. מתוך כל מקבץ יצירות המופע, שש במספר, שלא ניכר כי קיים קשר רעיוני חזק ביניהן, הקטע הטוב ביותר הוא "וולפגאנג", שפותח את המופע ובו משולבים מחול קלאסי ומחול מודרני.

המופע כולו הוא בעל סגנון קליל, אנרגטי, אקרובטי ובעל אופי בידורי, עד כי נדמה לעתים שהוא האב הרוחני של אותן תוכניות הראליטי ריקודים בטלוויזיה. מי שחיפש בידור מעט קיטשי עם קצב טוב, קיבל מנה טובה, מסוגננת ועשויה היטב של זה. מי שחיפש משמעויות נסתרות, עומק או מסר מסוים בסגנון היצירות של להקת המחול הקיבוצית, הרי שהוא התאכזב מאוד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by