בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מואזין לשמחה 

מואזין לשמחה

 
 
נילי אורן

ל"מסגד קטן בערבה", הקומדיה המערבית המוסלמית הראשונה, יש אמנם שיק של מתנ"ס, אך היא אמיצה ומרעננת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוסלמים. לא מה שחשבתם (יח"צ)
 מוסלמים. לא מה שחשבתם (יח"צ)   
סדרה מערבית על מוסלמים, ובעיקר קומדיה, היא טבעית ומפתיעה כאחד. טבעית, כי יצירות טלוויזיוניות שעוסקות באורחות חיים קרובים אך רחוקים, הן נוסחה בטוחה למדי להצלחה, ומפתיעה כי העולם המוסלמי לא ממש אוהב שמפשפשים לו בציציות, אפילו לא בצחוק, כמו שגילו על בשרם לא מזמן כמה דנים.

אז נכון, לנוכח ההתלהבות האמריקנית מחדירה פרועה למדינות מוסלמיות, ניתן היה לצפות שהם ירימו את הכפפה בחדווה, אבל לא. הסדרה הקומית המוסלמית דוברת האנגלית הראשונה, הגיעה דווקא מקנדה, השכנה הצפונית והמנומנמת של בוש, בה חיים כיום קרוב למיליון מוסלמים.

שמה הוא מחווה מצחיקה - Little Mosque on the Prairie (בתרגום חופשי – "מסגד קטן בערבה"), והיא החלה בינואר השנה ברשת הטלוויזיה CBC. עלילתה עוקבת אחר עמאר, אימאם צעיר ומודרני שעוזב את העיר הגדולה, ועובר לעבוד בכפר נידח שהקהילה המוסלמית הקטנה שבו החליטה שהיא פשוט חייבת מסגד.

הכומר החביב של הכפר מסכים לתת להם חדר וחצי בבנין ששייך לכנסייה, והתושבים הופכים אותו במהרה למסגדצ'יק, שלצידו משרדו הפרטי והמרווח של יאסר, קבלן הקהילה התחמן. וכמובן שאף אחד לא מרוצה מהסידור, חוץ מהכומר שנהנה מאוד לקבל שכר דירה באופן קבוע.

בבר, הפקיסטני האדוק, לא מרוצה מהעובדה שאין במסגד החדש הפרדה בין נשים לגברים. שרה, הקנדית הבלונדית שהתחתנה עם יאסר והתאסלמה, ובתה היפהפיה רייאן, מתעצבנות כמובן מהשוביניזם הבלתי נלאה של בבר. לעומתן, פאטימה, ביג מאמא מוסלמית אפריקאית, דווקא מסכימה איתו מאוד. ואילו שדרן הרדיו המקומי, הגזען והנוצרי, שכל עיירת ספר ביבשת אמריקה אינה שלמה בלעדיו, חושד בכולם שהם הכי משתוקקים לפוצץ אותו ואת יקיריו. ממש כאילו היה ישראלי.

כל זה משעשע לרוב, וגם אמיץ ומרענן, אבל החדשות הרעות הן שהסדרה נראית כמו הפקה קהילתית בתקציב גבוה כמשכורתו של פועל מובטל בעזה. השחקנים הם בטח מצטייני חוג הדרמה במתנ"ס המקומי, חוץ מהכוכב הראשי - הוא כנראה שליח הפיצה שהגיע באמצע החזרות, וצורף לאחר שהשחקן המקורי נאלץ לפרוש עקב תאונת פפרוני מצערת. לעזאזל, ליד איכויותיו התיאטרליות, אפילו המשחק של קיאנו ריבס נראה כווירטואוזיות בהתגלמותה. בהחלט סביר להניח שההצגה הקודמת בה שיחק היה הצגת הסיום של כיתה ט', בה גילם את דמותו המורכבת של, נגיד, עץ מס' 3.

אבל לשמחתי, החדשות הטובות הן שכותבי הסדרה לא חששו לגעת בנושאים שנויים במחלוקת, כדוגמת ה"פרופיל הגזע(נ)י" ממנו סובלים מוסלמים במדינות המערב. גם בנושאים פנים מוסלמיים מעניינים ונפיצים, כמו מאבקי ההורים המסורתיים בילדיהם המודרניים, או היחסים הטעונים בין גברים לנשים, עוסקת הסדרה בלא פחד, ועל כך מגיעה לה המון הערכה.

לכן מי שמסוגל להתעלות על התשוקה לסדרות אמריקקיות מרופדות הפקה, ולוותר על הנוצץ והבנאלי לטובת האלטרנטיבי והחתרני, ימצא את הסדרה חביבה למדי. ואם רק יזרימו לה עוד קצת מצלצלין ויפטרו את השחקן הראשי, או לחילופין ישתילו לו כשרון משחק, יש סיכוי גדול שכולם יתאהבו בה.

המלצה לזכייניות לסיום: אתן יכולות להביא. מקוריות הסדרה בהחלט מחפה על דלות ההפקה שלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by