בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
י' זה יופי 

י' זה יופי

 
 
לילך וולך

האולפן אוצר בתוכו כל כך הרבה רגשות וסיפורים, ודוד אופק מתעד את קורותיהם של העולים החדשים כל כך יפה וברגישות ב"האולפן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "האולפן" (צילום: יח"צ)
 מתוך "האולפן" (צילום: יח"צ)   
הסיבה שבגללה ממציאים הגדרות חברתיות, היא שבתפיסה שלנו אנחנו זקוקים לתודעה לאומית, כזו שמחזקת את עצמה, מעבירה את עצמה הלאה ושומרת על מלוכדות. אחת מההגדרות היסודיות והבסיסיות ביותר בתודעה הישראלית, היא "עולה חדש". לא מהגר, לא פליט, לא עקור ולא מגורש. עולה חדש הוא ההתגלמות של עוף החול הישראלי, זה שמתרומם מן האפר, מנער את שאריות העבר מעל כתפיו ומתגלגל בגלגול חדש – חזק יותר, עמיד יותר.

מבחינה מסויימת זהו תיאור שיש בו העצמה ואין בו את המשקל העודף השלילי כמו במילים הקשות "פליט" או "עקור". אך מרוב הבחינות, ההחלטה הממלכתית-ציונית לכנות כל אדם יהודי המגיע לארץ ישראל ממולדת אחרת "עולה חדש", שוללת ממנו את התחושות הלגיטימיות שיש למהגר כמו געגועים, הרהורי חרטה, כעס וייאוש. בסופו של דבר, הגדרת ה"עולה" טובה יותר לחברה הישראלית הוותיקה מאשר לעולה החדש עצמו.

תחנת ההכרח המכוננת שעובר כל עולה, היא האולפן ללימוד עברית, אותו מגדל בבל כאוטי בו יושבים יחידים בכל הגילאים, מכל רחבי תבל, וממלאים מחברות "דפתר" בכתב עברי רועד, עמוס נקודות, שבמהרה יתבררו להם כמיותרות.

אותו מפעל אנושי עמוס כוונות טובות להנחלת השפה השמית שוברת השיניים בקורס מזורז, הוא מכרה אמוציות וסיפורים שלא יסולא בפז, כפי שגילה ותיעד עבורנו דוד אופק ב"האולפן". אופק הוא היוצר המוכשר והפורה שהביא לנו בין היתר (במשותף עם יוסי מדמוני), את "בת ים ניו יורק", "המנגליסטים", "מלנומה אהובתי", וביים את הדוקו "ההרוג ה-17".

אופק עוקב ברגישות ובמינימום מניפולציה אחרי כמה מתלמידי האולפן: אנבל הגרמניה שהגיעה בעקבות חברה הישראלי; צ'ין הסינית שעבדה כמנקה בביתו של ישראלי ולאחר מכן נישאה לו; דונג דונג, הדוקומנטריסטית הסינית שנישאה לישראלי בקפריסין מפני שמשפחתה התנגדה לקשר; וסשה, עורך הדין הרוסי (שמתקבל רק לעבודה כמנקה במסעדה) שמגיע לישראל בעקבות בתו הקטנה שהיגרה עם גרושתו המנוכרת לו. עוד מתעד אופק את יואלה המורה לעברית, שבעצמה היתה תלמידת אולפן בגיל 12, כאשר היגרה מצרפת.

כל אחד מהסיפורים האנושיים אחריהם עוקב אופק, הם כל כך עמוקים, מורכבים ומרגשים, שאין שום צורך בהתערבות חיצונית, עריכה מתווכת או בימוי סחטני. אופק רגיש לא רק לתוצאה הסופית שלו, אלא גם למצולמים שלו, ויודע מתי להתרחק מבלי לאבד את הדרמה ומתי להיות נוכח בשקט.

התוצאה היא מטלטלת ממש, ודרכה מתגלים לנו, לא רק אותם מהגרים שהמכנה המשותף ביניהם הוא האולפן והמטרה המשותפת ללימוד העברית, אלא גם אנחנו – כחברה שבנויה בעצמה שכבות שכבות של מהגרים, אך מתנשאת על כל גל הגירה חדש. אופק בודק, לא רק את זהותם של המצולמים שלו, אלא גם את אלו המתבוננים בהם, ובכך הוא מצליח ליצור סדרה תיעודית חשובה, מרגשת, מצחיקה ומעציבה במקביל.

יס דוקו, ימי שבת, 21:30

בקטנה
*אל תחמיצו את השידורים של "גן העדן האבוד" – הדרמה הדוקומנטרית זוכת האמי, שמתעדת את אחד ממשפטי הרצח האכזריים ביותר בארה"ב. מצמרר ואפקטיבי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by