בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי  

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

הבלוגרים שמטריפים את מסעדני העיר, הקמפיין שעושה שימוש אחר בעירום ובשורות רעות משבוע האופנה. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע במדור: איך בלוגרים יכולים לעשות לבעלי המסעדות סיוטים בלילה (וגם לגרום להם להפשיל שרוולים ולהתחיל לנקות את השרותים); מה לשבוע האופנה בניו-יורק ולנו; ואיך מפרסמים בגדים בלבוש מינימלי.
 

בלוגרים מהגהנום

שד, מישהו? (מתוך amateurgourmet.com)
 שד, מישהו? (מתוך amateurgourmet.com)   
בעיר הדוניסטית כמו מנהטן, עם שוק מסעדות דינמי ומגוון כמעט כמו תעשיית הסרטים של הוליווד, לא תמצא ג’וב טוב יותר ממבקר מסעדות. אבל על תפקיד מבקר המסעדות של כל עיתון מקומי זניח, מתמודדים אלפי גרגרנים עם כשרון כתיבה, רובם בני מעמד הביניים המתסכל, שעד גיל שלושים וחמש לא ידעו איך נראה סושי, וכל חייהם חלמו לאכול במסעדות יוקרה על חשבון אחרים.

עבור רבים מהם, הבלוגים החיו מחדש את החלום. מצוידים בשמות אינטרנטיים אטרקטיביים כמו "נערת המסעדות דאט קום", במצלמה איכותית ובתזזיתיות נדרשת, הם יוצאים לקרוע את העיר, מופיעים במסעדות כמו בוחן פתע, מתקילים את המלצרים בשאלות מכשילות על מה שיש להם בצלחת, ולפעמים אפילו מצליחים להוציא את השף מהמטבח כדי להגן על המנות ועל הרפיוטישן.

בעסקי המזון של מנהטן, אין, אם כן, רגע דל. אחרי שהתרגלו כבר לפקחי העירייה של בלומברג, שעושים להם את המוות על כל מיליגרם של שומן טרנס שהם מוצאים במזון, ודופקים להם דו"חות על ימין ועל שמאל, הגיעו הבלוגרים התחרותיים והרכלנים האלה, והפכו לפיק ברכיים החדש של בעלי המסעדות.

אחרי ביקור טראומתי במסעדה המצוידת באדם המתהדר בתואר "שף" ומבצע פשעים קולינריים מדרגה ראשונה במזון, מבלי לחוס לנו לרגע על הקיבה; או אחרי שזכינו לאורגזמה קולינרית ראשונה בזכות שף מליגה אחרת לגמרי, כזה שראוי להכנס לקטגוריית הקוסמים - כולנו מתים לרוץ לספר לחבר’ה. אבל למה לספר לחבר’ה אם אפשר לספר לכל העולם וגם לעשות על זה קצת רווחים על הדרך?

כך הפכו הבלוגים של מבקרי מסעדות מנהטן ללהיט. בעיר שלא מפסיקה לרעות בשדות עצמה, המסעדות הפכו לאנג’לינה ג’ולי, והבלוגרים לפפראצי שלה - כל פרט הכי טריוויאלי מתועד, ובכל שעועית אורגנית שהתווספה לתפריט, או גז חדש שהותקן במטבח, יש עניין לציבור. לבליינים של מנהטן יש היום כל כך הרבה אינפורמציה על אחורי הקלעים של המסעדות, שכשהם מבקשים סטייק עשוי היטב, הם יודעים שזאת לא תהיה בעיה, כי בבלוג אחד הם קראו שלפני שבוע המסעדה שידרגה את גז הבישול שלה, ובזכות בלוג אחר, הם גם יודעים איפה צריך להיזהר מהשרותים.

כל מי שנתקל אי פעם באסלה בשרותי מסעדה שעובד שפוטר החליט לפרוק עליה את יצר הנקמה שלו, או בסועד שהחליט לפזר את צרכיו בשטח בתנועות ריקוד סוערות, ידע וודאי להעריך את דו"ח השרותים בבלוג המסעדות של מגזין ניו-יורק. ביקורת השרותים הזו, המתעדכנת באופן יומיומי, מזכירה לבעלי המסעדות שמה שנבנה במטבח של המסעדה בשעות של יזע ודמעות, יכול ליהרס בשנייה אחת, בשרותים מטונפים ומסוקרים היטב.

עבור בעלי המסעדות, נגמר גם העידן שבו יכלו לעשות ניים דרופינג חופשי, מבלי לחשוש מאף אחד. כך למשל, על פי האגדות שכמה מבעלי המסעדות הישראליות בניו-יורק אוהבים לספר לעיתונאים תמימים או משוחדים - הם ודיוויד בואי זה כמו אני ואתה, ליב טיילור קופצת שלוש פעמים בשבוע סתם כדי להגיד שלום, ושרה ג’סיקה פרקר לא יכולה לפתוח את היום בלי החומוס שלהם (אפילו שאף אחד ממאות הישראלים שאוכלים שם קבוע, מעולם עוד לא ראה אותם). אז עכשיו יש לבלוגרים רדאר סטארים מעודכן, שגורם לכל השקרנים לחשוב פעמיים לפני שהם עושים לעצמם יחסי ציבור שמבוססים על סיפורי בדיה ומשאלות לב.

למרות שרבים מן הבלוגרים מצהירים שהם כותבים את הבלוג בשביל החשיפה, הפאן והניסיון, ולא בשביל עשיית רווחים, רבים מהם מצליחים להפוך את הבלוגים לעסק צדדי, ואפילו לסמן התחלה של קריירה. בלוגר אחד שמכנה עצמו אוגי, עשה עבודת תחקיר מקיפה בבלוג שלו אוגילנד דאט בלוג דאט קום, על המסעדה היפנית" מורמיטו" בצ’לסי, כשאכל בה במשך עשרה ימים רצופים. מנועי החיפוש הובילו גולשים רבים שחיפשו אינפורמציה על המסעדה לאתר של יוג’י, והוא זכה לאלפי כניסות.

בלוגר אחר, אדם רוברטס, שהקים את "גורמה חובבני דאט קום" זכה למספר שיא של מאה אלף כניסות אחרי שהעלה לאתר מתכון קאפ קייקס בצורת השד הסורר של ג’אנט ג’קסון, יום אחרי הופעת הבכורה שלו בסופרבול לפני שנתיים. לאחר כניסת השיא הזו (שהושגה בעיקר משום שהבלוג קושר בלינק מכמה אתרי הומור פופולריים), הצליח רוברטס למכור שטחי פרסום באתר שלו באמצעות סוכנות בשם BLOGADS תמורת 800 דולר לחודש, וגם קיבל טלפון מסוכן ספרותי, שהצליח למכור את הספר הראשון שלו להוצאה גדולה במקדמה של 40,000 דולר.

אד לוין, הבלוגר של "אד לוין יוצא לאכול" התוודע למימדי הפופולריות של הבלוג שלו, כשבהודעה קצרה בבלוג סיפר שהוא עומד לצאת לאכול במסעדת פר-סה היוקרתית, והיגג כי במחיר שהוא עומד להוציא הערב, יכול היה לאכול 77 פעמים בדוכן הנקניקיות המפורסם "גריי’ס פאפאייה". כעבור שעה הגישו לו המלצרים ב "פר-סה" תוך קריאות צהלה, נקניקיה בלחמנייה למנה אחרונה. מאוחר יותר נודע ללוין שאחרי שאחד העובדים במסעדה קרא את הבלוג זמן קצר לפני שהגיע למקום וסיפר עליו לכולם.

הבלוגרים הנמרצים מצליחים גם להביא סקופים בזכות עבודת רגליים שהמבקרים המדושנים והוותיקים של העיתונות הכתובה כבר מתעצלים לעשות. "נערת המסעדות", למשל, הייתה הראשונה שדיווחה כי בית התה הרוסי ברחוב 57 ווסט עומדת להיפתח מחדש. היא גילתה זאת אחרי שעברה במקום והבחינה שפועלי הבניין שעובדים שם, לוקחים הפסקה, וניצלה את ההזדמנות כדי לשאול אותם כמה שאלות.

בביקורת אחרת שכתבה נערת המסעדות על מסעדת האי.יו. היא כותבת "הסאגה של אי.יו. נמשכת" אחרי שהמסעדה שדישדשה בשנה האחרונה, החליפה ארבעה שפים בזה אחר זה. במקרה הזה, נערת המסעדות גם עברה על כל כללי האתיקה של העיתונות הכתובה, שנותנים למסעדות ולשפים חדשים כמה חודשים של הסתגלות לפני שהם כותשים אותם בביקורת, כשהגיעה למסעדה כרוח סערה שעה וחצי אחרי שהשף החדש נכנס לתפקיד.

לגולשים דיווחה על בעל בית שהתנצל על התפריט החדגוני, על שף שיצא מהמטבח ו"התחנן על נפשו", ועל שלַיו שלא בילה מספיק זמן בתנור הבישול, והיה כל כך נא, שכמעט ופסע אל עבר השולחן בכוחות עצמו (ובשל כך זכה גם בצילום מפליל בקלוז אפ).

בעיית אתיקה נוספת של הבלוגים, היא הארוחות חינם, ה-BIG NO NO של מבקרי המסעדות בעיתונות הכתובה, שאוכלים על חשבון המעסיקים, ושעבורם קבלת ארוחה בחינם היא בבחינת שבירת כל כללי המשחק. הבלוגרים, לא רק שאינם מהססים לאכול לפעמים על חשבון בעלי המסעדות, לפעמים הם ממש מתחננים לכך. כך לדוגמא, אדם רוברטס, שהצליח לשכנע את אחת ממסעדות היוקרה בעיר להזמין אותו לארוחת גורמה בשווי של 320 דולר, כתב על זה קטע בלוג הומוריסטי שזיכה אותו בפרס "בלוג המזון הטוב ביותר של 2006", וגרם לקולגות הזועמים לכנות אותו "שנורר ברמה עולמית".

הבלוגרים קובעים, אם כן, כללי משחק חדשים לביקורת המסעדות, ומביאים לסוף העידן שבו למסעדנים ולחברות יחסי הציבור ששכרו, הייתה שליטה כמעט מלאה על האינפורמציה שקיבל הציבור על המקום. המשחק הזה הוא לא בהכרח הוגן, אבל בעיני רבים הוא מספק הזדמנות לשיווק אינסטנט שנעשה על בסיס יותר שיוויוני מבעבר. בעידן החדש, שבו כל סועד הוא בלוגר בפוטנציה, רק היצירתיים והאמביציוזים ביותר גם מצליחים לעשות מזה קריירה - כפי שכותבת "נערת המסעדות" בבלוג שלה: "העיר הזו מלאה בנערות ובנערי מסעדות, לכולם יש זכות לדיעה משלהם, אבל יצא ששלי היא הטובה מכולן".
 

שבוע האופנה בניו-יורק

מתוך הקולקציה של בייב פאט (צילום: רויטרס)
 מתוך הקולקציה של בייב פאט (צילום: רויטרס)   
את הבשורות שיוצאות משבוע האופנה של ניו-יורק, פשוטי העם מקבלים בדיליי של שנים. כפי שאומרת מירנדה, עורכת האופנה השטנית מ"השטן לובש פראדה" לעוזרת המושפלת שלה, אנדי: "את הצבע הכחול של הסוודר שאת לובשת, בחרנו עבורך לפני שנתיים".

אבל גם אם חגיגת האופנה הזו שייכת לכל מיני מיוחסים שמסוגלים להוציא אלפי דולרים על בגד, בלי לחטוף מזה בחילה ולמות מרגשי אשם, גם מי שאין לו מקום של כבוד בתצוגות, לא מסוגל להתעלם מהן כשהוא חוצה בימים אלה את רחובות העיר. עשרות אוהלי האופנה, טריילרים וצלמים, ממלאים את פארק ברייאנט שבמיד-טאון. הדוגמניות הפצצות שמסתובבות בהמוניהן ברחובות מנהטן הן הסחת דעת ויזואלית מסוכנת עבר הנהגים הזכרים, ואילו הנשים מאבדות לגמרי את התאבון אחרי שהן שנחשפות באופן מאסיבי לכל כך הרבה נשים במידה אפס.

שבוע האופנה הוא גם הזדמנות יוצאת דופן לתפוס את הסלב העסוקים בדרך כלל בלהיות מרוצים מעצמם, יושבים בשורה הראשונה ועוקבים בדריכות אחר דוגמניות המסלול, כשעל פניהם רשומות הבעות פנים של הערצה וקנאה - ממש כאחד האדם. לסלבריטאים ולנשות החברה של מנהטן יש בשנה זו לא רק שומרי ראש אלא גם שומרי תחת - אלה יושבים בזירת הווי.אי.פי. ומפנים את מקומם רק כשהמיוחסים נותנים להם את האוקיי. כל זה, כדי שכל מיני נואובדיס שמנות במידה 40 לא יסתננו למקום, יעשו לדוגמניות שחור בעיניים, וישנוררו לסלבס את שקיות הצ’ופרים המסורתיות.

אבל השנה נרשמו דווקא תלונות על כך ששבוע האופנה איבד מהאטרקטיביות שלו. הוא הצליח למשוך רק סלבס סוג ז’- שחקנים סמי-אנונימיים וכוכבניות פורנו, בעוד ששחקני הוליווד ציפצפו על המארגנים ולא באו לעשות את שיעורי הבית שלהם לקראת טקס האוסקר. אמנם פריס הילטון ובריטני ספירס ניראו כשהן עושות מרתון שופינג בעיר, אבל גם הן הבריזו חופשי מהתצוגות, והיחידה שהצליחה להציל במשהו את המצב, הייתה סלין דיון, שעשתה טובה ויצאה מהמלון לטובת תצוגה אחת הזויה, בסגנון יפני.

הבשורות הרעות של שבוע האופנה, הן שהמנומר הפרֵחי של שנות ה-90 וגם המטאלי המזעזע והפרחוני המבחיל, חוזרים להשתלט על הבקיני בחוף. חוץ מזה, יש גם את כל השטריימלים והפרוות הביזאריות, מעטפות אוריגמיות בסגנון יפני, ושמלות עם טול, נצנצים, פאייטים ומה לא - שמתאימות יותר לסצינת הקניונים של בת-ים מאשר לתיאטרון הקודאק של ערב האוסקר.

מרי קייט ואשלי אולסון הוכתרו על ידי מבקרי האופנה כ"מוזה הבלתי רשמית של המעצבים", בעיקר משום שבתצוגות רבות הופיעו הדוגמניות כשהן עוטות על גופן שכבות על גבי שכבות של בגדים - כאילו מישהו פתח את ארון הבגדים וזרק עליהן בצורה אקראית לגמרי את כל מה שהיה בתוכו.

בתצוגה אחת, למשל, הופיעה הדוגמנית כשהיא לבושה במעיל צמר שמתחתיו סריג עם שרוולי פופקורן מתנפחים, מתחתיו חולצת אריג לבנה, ומתחת לכל אלה, טי שירט שחורה. הטי שירטס השחורות הפתיעו שוב, כשהופיעו באופן בלתי צפוי מתחת לשמלות הערב הקטנות. ללא ספק מישהו צריך להרגיע במהירות את פרץ היצירתיות המסוכן הזה, אבל אם המעצבים של ניו-יורק החליטו שכך נכון להתלבש, מי אנחנו שנגיד להם לא?! לפחות יש לנו כמה שנים טובות לעכל את כל זה, עד שצווי האופנה האכזריים האלה יגיעו גם אלינו, ובכל מקרה, תמיד אפשר להתעלם מהטרנד ולחזור לשמלת הקונצנזוס השחורה (ובתנאי שהיא חפה מטי שירטס ומנצנצים).
 
 

בגדי המלך החדשים

כרזת פרסומת של BLUEFLY
 כרזת פרסומת של BLUEFLY   
המפרסמים כולם מסכימים שכשזה מגיע לפרסומות בגדים - פחות, זה תמיד יותר. זו גם הנחת העבודה שמאחורי קמפיין העירום הסנסציוני של יצרנית הבגדים BLUEFLY, שבו מצולמת דוגמנית כשהיא עומדת לפני ארון נשים מלא ובפיה הטענה הנשית העתיקה:"אין לי מה ללבוש", ויוצאת לרחובות מנהטן, ערומה כביום היוולדה. בסאבטקסט של הפרסומת - אם אין לך מה ללבוש, תקני
BLUEFLY.

בבלופליי טוענים שגם אם 15 אחוז מהפרסומות הקיימות היום בשוק משחקות בצורה זו או אחרת עם נושא הערום הנדוש, הערום בפרסומות שלהם הוא חדשני, מכיוון שהוא אינו מוצג כארוע בפני עצמו, אלא משובץ כבדרך אגב, בפעולות יומיומיות, כמו המתנה לסאבווי וישיבה באולם האופרה. עכשיו נשאר להם רק להוכיח שגם קיים אצלם הבגד שיכול לתת לדוגמנית הזו סיבה להתלבש.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by