בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הבלתי תלויים 
 
 
ניב הדס

ניב הדס חושב ש"ניו אורדר" הם בחירה מצויינת וכמעט מתבקשת כדי להחזיר את סידרת האוספים הפופולארית אך המתבלגנת, "Back to mine", למסלול הנכון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היו שם קודם. ניו אורדר (צילום: מתוך האתר הרשמי)
 היו שם קודם. ניו אורדר (צילום: מתוך האתר הרשמי)   
אם הייתי צריך להסביר למישהו שנניח היה בכלא או בקומה, איך נשמעו עשרים וחמש השנים האחרונות במוסיקה, הייתי אומר לו שתי מלים - "ניו אורדר".

הרביעייה המנצ'סטרית הזו התחילה בסוף שנות השבעים תחת השם "Warsaw" (וורשה), החליפה את שמה ל"ג'וי דיוויז'ן" והתמחתה ברוק, על גבול הPאנק, קודר ומדכא. הם היו להקה גדולה. כל כך מדכאים היו השירים שלהם עד שאיאן קרטיס הסולן תלה את עצמו בתחילת שנות השמונים, בדיוק כשההצלחה הגדולה עמדה לבוא, והשאיר את החברים חסרי אונים. או שלא.

חיש קל צורפה גיליאן גילברט, אשתו של סטיבן מוריס המתופף, את עמדת הזמר תפש ברנרד סאמנר, השם הוחלף ל"ניו אורדר", וגם הכיוון המוסיקלי התחיל לנטות לאלקטרוני. מפה והלאה הכל מלא בשירי פופ נפלאים, שירה לא שירה, המצאות ז'אנרים וחלוציות שמוערצת בקרב חלוצי האלקטרו בניו יורק כמו גם ממציאי הטכנו מדטרויט. כולם יודעים את האמת - "ניו אורדר" היו שם קודם. בין לבין הם גם הספיקו לחנוך את סצינת הטכנו הבריטית עם המועדון שהקימו, ה'האסיאנדה'.
 

רגע לפני שצומח כאן עוד קפה דל-מאר

הפטרוניות הזו, היא שהופכת את חבורת החטיארים למועמדים טבעיים לעריכת פרק בסדרת אוספי הצ'יל אאוט "Back to mine". הסדרה שהתחילה בתור רעיון לא רע - למה מקשיב הדי ג'יי כשהוא מגיע הביתה - עם סטים מצוינים של דני טנאגליה וניק וורן, התנפחה מעבר לכל פרופורציה, ואם לא ינקט מעשה זריז, יצמח לנו כאן חיש קל עוד קפה דל-מאר.

לכן, "ניו אורדר" הם בחירה מצוינת, בעיקר בגלל שההיסטוריה שלהם יוצרת ענין אמיתי במוסיקה שהם, בתור יוצרים וקרחאניסטים מיתולוגיים, שומעים כשהם חוזרים הביתה אחרי ליל שגעת.

ומה הם שומעים? כל מה שמריח מטוב טעם - קפטיין ביפהארט, "רוקסי מיוזיק" ו"וולווט אנדרגראונד" מהצד הרוקי של המשפחה, מיסי אליוט ו"מנטרוניקס" מהצד ההיפ הופי, קט סטיוונס בקטע אלקטרו ביזארי ולא אופייני, "פריימל סקרים", ג'ואי בלטראם, ג'ורג'יו מורורדר ודריק מיי.

יופי של בחירה, יופי של קטעים ויופי של עריכה, אלא שבעוד התוכן משובח, יש לי תחושה שהוא חוטא מעט לקונספט, כלומר, אני לא בטוח ש"Energy Flash" של ג'ואי בלטראם, אחד מקטעי הטכנו-האוס הגדולים של כל הזמנים, הוא הרגיעון שלי לשעות קשות. כנ"ל גם "Venus in furs" של ה"וולווט אנדרגראונד".

עדיין, הבחירה של "ניו אורדר" יוצרת אלבום אוסף מהשורה הראשונה, כאשר גם במקומות שבהם הוא צפוי, מחפה על כך עריכה מצויינת, והוא משאיר טעם של עוד ומציג זווית נוספת על מי שעשו את רבע המאה האחרונה לכל כך יפה.


ניו אורדר: Back to mine, (אן.אם.סי/DMC)

קטעים להאזנה מכל הבחירות של ניו אורדר - מתוך חנות אן.אם.סי
האתר הרשמי של ניו אורדר
האתר של סידרת Back to mine
Twenty-Four hour party people - הקומדיה החדשה של מייקל ווינטרבוטום שבוחשת בסצינה ההיא
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by