בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמנת חמוצה 

שמנת חמוצה

 
 
לילך וולך

"הף", כמו "ניפ טאק", מסירה את המעטה מעל מראית העין של השכבות האמידות, ומגלה שצרות של עשירים דומות מאוד לצרות שלנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האנק עזריה (צילום: יח"צ)
 האנק עזריה (צילום: יח"צ)   
"צרות של עשירים", היתה ממלמלת בילדותנו בזעף איזו דמות אימהית, והיינו מבינים שמדובר במשהו שלא נחווה לעולם. כי לא רק שצרות באות בצרורות, אלא הן גם מגיעות לפי המעמד בו אתה חי. צרות של עשירים, כך דִמיינו, זה למשל מטוס פרטי עם פנצ'ר בגלגל, מונסון פתאומי באי הנופש שרכשת, או איסור ייבוא של סיגרים נדירים מגולגלים בידי בתולות לבקניות.

גם הטלוויזיה של שנות השבעים והשמונים תמכה בדימויים האקסצנטריים הללו – "דאלאס", ולאחריה "שושלת", הבהירו לנו שיש צרות ויש צרות: סוס גזעי משתולל שמפיל מעליו את בעלת האחוזה למשל, קליע מסתורי שנורה מאקדח מסתורי, ושאר מעללים שלא בדיוק ניתן למצוא בשיכון הקרוב אליכם.

בשנות התשעים הגיעו "30 ומשהו", והדגימו לנו שכולנו יאפים או שלפחות יש לנו צרות של יאפים. לאט לאט, נראה שלמרות שלא נמחקו המעמדות, לפחות הצרות של כולם נראות די דומה, ובשנים האחרונות יש מגמה של פתיחת קופסאות השרצים בפומבי.

סדרות שכל מטרתן היא הסרת המעטה החיצוני של מראית העין כמו "עקרות בית נואשות", "ניפ/טאק", "העשב של השכן", תופסות חלק משמעותי מלוח השידורים ומתשומת הלב הציבורית, ובימים אלו, מצטרפת אליהם "הף" בעונה שנייה שמתחילה כבר בהילוך שני.

במבנה העקרוני שלה, "הף" דומה ביותר ל"ניפ/טאק". שתיהן סדרות על גברים בעלי מקצועות חופשיים, אמידים ביותר, שקיוו למצוא את משמעות חייהם במקצוע שלהם וגילו שזו מלכודת של תפיסה מערבית. הצרות שלהם, כמסתבר, הם דווקא כמו של כולם – בנים שגודלו למופת ולפתע משהו משתבש ופוקע איזה קפיץ במנגנון המרוסן שלהם; נשים שמואסות בתפקידיהן הקלאסיים והפרבריים; חברויות בנות שנים שמאיימות להתרסק על סלע מחלוק; משפחות לא מתפקדות שמרימות את ראשיהן בדיוק כשזה הכי לא מתאים.

הף הפסיכיאטר (האנק עזריה) מגלה שדיפלומה על הקיר לא מחסנת מפני המציאות, והמציאות כטבעה של מציאות, לא מחכה להזמנה מיוחדת כדי להתפרץ ולהפר את העמדת הפנים של השלווה. הקושי להתמודד עם מוות, עם אם דומיננטית או עם שחיקה ביחסים, זהה בקרב כל האנשים, בלי קשר לכמות ההשקעות שלך בבנק. ושלא כמו הדמויות המצליחניות הפלקטיות שקיבלנו בעבר, הדמויות של סדרות הטלוויזיה היום, הן אנושיות, עגולות, וניתנות להזדהוּת הרבה יותר, בזכות הוויתור על האפיון המעמדי המטופש.

יש משהו מנחם בידיעה שצרות הן אותן הצרות בכל המעמדות, בעיקר בגלל ההבנה הנגזרת מכך שגם השמחה היא אותה שמחה בכל המעמדות. לקחי המהפכה הצרפתית, באיחור של מאה וקצת, במסך הטלוויזיה הקרוב לסלונכם.

אקסטרה הוט, א-ה, 23:35

בקטנה
*לא מספיק סבל דץ בתקופה האחרונה שעוד היו מוכרחים לתקוע לו את הפרסומת המסרסת בתבל? ומילא הדץ, אבל אנחנו, לא סבלנו מספיק?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by