בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שיר קינה 

שיר קינה

 
 
לילך וולך

הנדל, בדרכה הלירית היפה, מעמתת את הקורא עם פחדיו ב"המקום הריק"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"היא התעוררה באמצע הלילה ומיששה ומיששה את המקום לידה במיטה. המקום היה ריק. היא עשתה אור. אחר כך קמה והתחילה לחפש בחדרים. החדרים היו ריקים. הבית היה ריק. לא היתה נפש חיה. היא חיפשה את חפציו. חפציו לא היו. היא לא ידעה שהוא יכול להיות אכזרי." ("המקום הריק", עמ' 69)

ספר חדש ליהודית הנדל הוא קודם כל פריבילגיה גדולה לקהל הקוראים העברי, עונג שכולו שלנו וזכות. רק בגלל זכרונו הקצר והפכפכותו של הקורא הישראלי, יהודית הנדל אינו שם שמוכר לפחות כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע או מאיר שלו. בפועל, אנו חייבים להנדל חוב ספרותי, חברתי ותרבותי גדול מכפי שנוכל להחזיר לה.

ליהודית הנדל קורפוס סיפורי מרשים ועקבי מאוד. עקבי לא בגלל עיסוק רפטטיבי בנושא אחד מסויים ודשדוש במצב סטאטי אחד, אלא בשל עשרות שנות יצירה שמביאות את המציאות כפי שהיא ביושרה אישית וספרותית כאחד, ובאומץ בלתי רגיל.

הנדל בת השמונים, בוחרת שלא במקרה להתעסק בקובץ הסיפורים הנוכחי במוות, בפרידות ובאובדן. הקריאה ב"המקום הריק" אינה פשוטה. היא מעמתת את הקורא עם הפחדים הקמאיים ביותר – בדידות, אובדן, האלמוניות שיש בזיקנה, הקושי שבוויתור על אשליית החיים השלמים, המושלמים, שמסתדרים כמו בציפיות הנאיביות.

הנדל לא מרחמת על קוראיה, וגם לא על עצמה. היא מציבה את עצמה כעדה משתתפת בכל סיפוריה, נוכחת לא נוכחת. כאשר היא מספרת על הזקן בגינת דובנוב ששומר את המקום בספסל שלצדו עבור אשתו שכמובן לא תגיע, הנדל מדברת גם על המקום הריק שכולנו מתחזקים עבור מי שכבר לא יחזור, וכמובן – גם על עצמה (בהקשר זה מומלץ אלפי המלצות לחזור לספרה "הכוח האחר" שכולו שירת קינה ספוגת אהבה לבעלה המת צבי מאירוביץ).

הפואטיקה המיוחדת כל כך להנדל, צנועה עד נזיריות ועם זאת לירית, קצבית וצלולה. את המשפטים שלה צריך לקרוא לאט, לחזור עליהם כמו בקריאת שירה. לא כי לא מבינים, אלא כי יש התענגות מיוחדת בלשמוע אותם. מי עוד כותב היום "היא עשתה אור", לא מתוך עילגות, אלא מהבנה מלאה של מי שמחזיקה את הזרקור על הנשיות ככלל, ומאירה אל תוך נימיה, מתוך חשבון נפש כן וחשוף.

הנדל מצליחה לצייר את הסיטואציות הדרמטיות ביותר מבלי ליפול אפילו פעם אחת לפאתוס או לפורנוגרפיה רגשית. ומן הכיוון השני, הנדל חוותה מספיק וראתה מספיק, כדי לדעת שציניות או סרקאזם הם כלים מוגבלים מאוד לתיאור החיים על עושרם, עוניים יופיים וכיעורם. כמה נפלאה הסופרת הזו. רוצו לקנות.

המקום הריק / יהודית הנדל, הספריה החדשה 2007, 114 עמ', 60 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by