בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סופרקראק 
 
 
אורלי גונן

אורלי גונן וברווזוני מנצלים את האלבום החדש של סופרגראס כדי להתחנן בפני גאז, דני ומיק לתפוס את עצמם בידיים, להתבגר, ולהמיר את הוויד העדין והנערי שלהם בחרא הקשה באמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ילדי סופרגראס בימים טובים יותר (מתוך האתר הרשמי)
 ילדי סופרגראס בימים טובים יותר (מתוך האתר הרשמי)   
לילה. מכונית שעוברת מדי פעם סודקת את הדממה; זריחה, ציוץ ציפורים נשמע בקושי מתוך צלילה אל תוך שינה עמוקה; שבע בבוקר, רעש מסור חשמלי מטרטר ומתעלל בשנת היופי שלי. אין דבר יותר מתסכל מלהתעורר לצלילי המסור המקולל, ועוד בשבע בבוקר, ועוד דווקא ביום שיש לכם חופש ונרדמתם רק לפני 3 שעות. מיואשת ומביטה בתקרה הרהרתי - למה כל כך דחוף להם, בעירייה, לגזום את העצים בשעה בלתי הגיונית שכזו? לאחר 5 דקות של תהיה נותרנו, ברווזוני ואני ללא תשובות ועם בובת וודו בדמות הגנן העירוני.

כדי להמשיך את היום מבלי שמפח הנפש ילווה אותו בנשק, הוחלט על שינוי מצב-רוח קיצוני - הזדמנות פז להאזין לאלבום החדש של סופרגראס.

השלישייה מאוקספורד ששקדה בשלושת אלבומיה הקודמים על מיצוב דמותה הרעננה והתוססת, יצרה מעין אלטרנטיבה פאנק-פופית מענגת בים הבריט-פופ הגדול. באלבום הקודם ("Supergrass"), אולי אלבומם הטוב ביותר, הוכיחה הלהקה שלצד להיטים כובשים כמו "Moving" ,"Pumping On Your Stereo" ו"Mary Mary" אפשר ליצור גם בלדות שקטות עם מילים שנוגעות בעצבי הרגש העדינים ביותר, סטייל "Shotover Hill" ,"Eon" ו"Mama & Papa". באלבום הרביעי (יכול להיות שהם המציאו את סינדרום האלבום הרביעי?), נראה שגאז קומבס וחבריו החליטו שהם "U2", ושזה תירוץ טוב מספיק כדי להוציא אלבום לא משהו.

כמעט 3 שנים עברו בין "Supergrass" ל"Life On Other Planets" וכמשך ההמתנה, כך גם התגברות הציפיות. אל תטעו - לא מדובר כאן במקרה של "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה", אלא רק בלהקה שבעבר הייתה עובדת ברצינות על המוסיקה שלה ויוצאת אל העולם במסווה של קלילות, כיף וחוסר רצינות, ועכשיו, כנראה, סתם לא לוקחת את עצמה ברצינות.
 

סטלנים יש גם ביבנה

"Life On Other Planets" עמוס בסאונד רוקי, לעיתים אפילו גראנג'י, שנשלט על ידי גיטרות ותופים, ושולח לא פעם ד"ש משנות השבעים. האלבום דווקא מבטיח בתחילתו עם "Za" (שיר פתיחה משובח ומעורר), "Seen The Light" ו"Can't Get Up", אבל מהר מאד מתברר שהתחושה המרכזית שהאלבום מעביר, היא ששמענו את זה כבר איפה שהוא. כמעט כל רצועה באלבום מזכירה מוטיב מוכר כזה או אחר (לא עניין בעייתי במיוחד בעולם מוסיקלי שבו אמנים ניזונים ומושפעים זה מזה, אך במקרה זה הבן דומה יותר מדי להוריו). "Za" ו"Seen The Light", למשל, נשמעים כמו מחווה ל"T-Rex", ו"Can't Get Up" - שיר מקסים, אך לא בפני עצמו - דומה בחלקו דמיון מפתיע ל"This Mess We're In" של פי ג'יי.

מי שזאת היא לו חוויית הסופרגראס הראשונה, עלול לחשוב אותם בטעות ללהקה צעירה - כמות השירים בהם מתוארות חוויות שכרות או סמים קלים יכולה להוביל לתיאוריות פסיכולוגיות על רגרסיה של חברי הלהקה לנערותם. מתי כבר תבינו שנמאס לשמוע על הרפתקאות הסטלן בסלון ביתו? או שתתבגרו (וחשבנו שכבר התבגרתם), או שתתקדמו לסמים קשים ותבטאו את זה במוסיקה שלכם.

בז'אנר השירים הקליטים שמועמדים להיות בשר טחון בגלגל"צ מככבים "La Song" ,"Grace" ו"Seen The Light", למרות שאף אחד מהם לא מוצלח כמו "Alright" או "Moving". למשמע "Never Done Nothing Like That Before", התחבט ברווזוני בשאלה האם התעוררות לצלילי השיר הזה תהיה טראומטית יותר מהמסור של הבוקר, אך הכרעה בעניין טרם נפלה.

לאחר 11 קטעים, מסיים "Run" את האלבום עם טעם טוב של בלדה נוגה ורגישה, והדבר היחיד שנותר לעשות הוא לתהות למה יש רק אחת כזו.

אם היה לנו עניין בשלישיה פופית מתלהבת, היינו פונים לאחים האנסון, אם חשקה נפשנו בלהקת סטלנים היינו נוסעים ליבנה. בבקשה מכם, גאז, דני ומיק - תתאפסו על עצמכם ותנו לנו את סופרגראס בחזרה.


סופרגראס: "Life On Other Planets" (אן.אם.סי/Parlophone)

האתר הרשמי והביזארי של סופרגראס
האזנה לחלקים מכל הקטעים באלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by