בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אבוטבול אקבולבול 
 
 
צביקה בשור

דני דבורין, ז'וזו אבוטבול והקסם הבראשיתי של "שירים ושערים" עושים את זה לצביקה בשור שלנו, ואת זה אף אחד לא ייקח מהם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לכתוב על "שירים ושערים" מבלי לצלול אל הכרית הנוסטלגית היא משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי. אחרי הכל, התוכנית הזו, שזמזמה כדורגל אל תוך הוורידים, היתה לי, כמו גם ללא מעט ישראלים, רוח השבת עצמה. אותו משב טרנזיסטורי שהיה חולף בבית, עם אות הפתיחה הישן. אותו טרטור דברת שליווה את משחקי הכדורגל האמיתיים בשכונה, ומאוחר יותר נשמע אפילו בכל מני אי-שמים אליהם נקלעים מכורח הנסיבות. כמעט כל מי שהכדורגל הישראלי בער בדמו בעשורים האחרונים נידון לשאת עמו איזו שבת אחת, שבה שדר אחד צעק את ניצחונה של אהובתו.

לכן, כשבשנה שעברה הפציעה אל האוזניים "שערים ללא הפסקה", הגרסה המסחרית של אותו הדבר בדיוק, לא מעט אנשים חשו כאילו משהו נלקח מאווירת הקדושה הלא דתית שאפיינה את נינוחות השבת. עם כל כמה שאני מנסה, קשה לי להצביע על דבר אחד ב"שערים ללא הפסקה" עצמה שהיה גרוע כל-כך. בוודאי שהשדרים היו מעט פחות טובים. בוודאי שטל ברמן, שהגיש את התוכנית, נדמה ילדותי מעט, כמעט כמו מי שעובר תהליך חניכה בשידור חי. בוודאי שאישיותו הבלתי נסבלת של שלמה שרף היתה בלתי נסבלת. אלא שאינני משוכנע שכל אלה היה בהם כדי להעיק עד כדי כך. ועם זאת, היתה מועקה.

והנה היא חלפה. כבר חודש משתדרת לה השבת באותה הרוח הישנה. שוב אינני מצליח למצוא את מהות הרוח הזו בהבדלים ה"אובייקטיביים". אמנם דני דבורין, הקשר האחורי של השידור, הוא אחד מעיתונאי הספורט הידענים ביותר בארץ, והביטחון שלו בעצמו עומד בסתירה לגמגום הרועד של טל ברמן; אמנם דני נוימן, המשמש כפרשן הראשי של התוכנית, מכיר כל שחקן נוער שמתחת לכל אבן; ואמנם ז'וז'ו אבוטבול הוא איש גדול (ועוד נרחיב עליו בהמשך), אבל לי נדמה שאלה עדיין לא מספקים את התשובה לשאלת הקדושה שנגזלה והושבה.

מעבר לזה, ה"אובייקטיביות" רחוקה מלהיות מושלמת. לפני שבועיים הצליח השדר מנתניה לטעות בזהות שני הכובשים של הפועל, הישג שלא היה מבייש את הגרועים שבשדרים. גם המציאות שבה משוחקים רוב המשחקים במוצאי השבת או מעבר לה מורידה מהדחיסות של החוויה. אחרי הכל, קשה להיות "שירים ושערים" כשאין לך שערים.

אז אולי זו באמת רק הנוסטלגיה הזו שבה אנו מבלים את כל חיינו. אולי היה באמת געגוע לגרסאות הקסיו של כל אותם להיטים דרום-אמריקנים שתוקפם פג עם פרישתו של יצחק שמיר מהפוליטיקה. אולי מדובר בכלל במבזק החדשות העגול, שהשבת טרח לספר למאזינים באימהיות בן-גוריונית כי ארגון הבריאות העולמי מפציר בהם לקום מכורסותיהם ולהתעמל 30 דקות בכל יום. אולי זה השילוב של אלה עם הפרסומות הקוראות להשבת הזקפה ליושנה. ובכל מקרה, שוב שבת.

ובכל זאת, בלי שמץ של נוסטלגיה, חייבים לציין שוב את ז'וז'ו אבוטבול, התוספת המבריקה לציוות הנוסחאתי של שדרן-פרשן באולפן. אבוטבול מביא איתו לשידור את כל החן, ההומור, הידע והמחשבה הביקורתית שהאל הטוב השפיע עליו, ומעלה את השידור בדרגה אחת לפחות. כל אוהד כדורגל ששמע בשבת האחרונה כיצד ז'וז'ו מבקר את בעלי הקבוצות על יחסם לאוהדים, ואפילו חוקר את חלקם באשר ליחס הזה, הרגיש שיש מי שמדבר בשבילו. והרי בגלל אנשים כאלה יש תקשורת.


"שירים ושערים", מדי שבת קודש ברשת ב'

מתנה קטנה באדיבות אתר האוהדים של הפועל ת"א (וזה אפילו לא וירוס)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by