בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

אמן בריטי שמתחפש לבוש ומניח לאמריקאים לבעוט לו בתחת, וסטודנטים רפובליקנים שחושבים שגזענות היא משחק משעשע. תרבות בניו יורק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל מי שניסה להגיד למישהי " אני אוהב אותך" בפעם הראשונה נתקל וודאי בקשיים, ולא רק בגלל ה-ךךךךךך שנתקע בגרון. מסתבר שגם האי-לאב-יו שנשמע זורם וקל, יכול להיות בעייתי. כי כשמבקשים נישואין, תמיד אפשר לכרוע על ברך עם טבעת ביד ולהרגיש נורמלים לחלוטין, אבל אין שום ריטואל תרבותי שיעזור לנו לעבור את משוכת ה"אני אוהב אותך" הראשון בשלום, מבלי להרגיש קצת פתטיים. כך חשב בחור ניו יורקי הזוי אחד, כשהחליט להמציא עבור החברה שלו ריטואל משלו, ומצא את עצמו בחקירה צולבת מול שוטרי ה-NYPD.

הניו יורקי הזה הוא לא ההזוי היחיד שקיבל השבוע כותרת- נספר לכם גם על מה שאמן בריטי מחופף אחד יכול לעשות לתחת של בוש ועל סטודנטים מגעילים, שמדגימים שוב מדוע מגיעה לרפובליקנים בעיטה בתחת.
 

קיק מי אס

מקבל בתחת (צילום: רויטרס)
 מקבל בתחת (צילום: רויטרס)    
תארו לעצמכם איך היה נראה התחת של אהוד אולמרט אם לכל אזרח הייתה אפשרות לבעוט בו. רק המשפחות השכולות ומשפחות הנעדרים לבדן כבר היו מסדרות לו (ובצדק) תחת של בבון, וזה עוד לפני הבריונים של נתניהו ואלפי הבוחרים המאוכזבים של קדימה. אבל אנחנו, כידוע, חיים במשטר דמוקרטי "נאור", שבו רק למנהיגים מותר להתעלל פיזית באזרחים וחיילים דרך מלחמות מיותרות או החלטות אופורטוניסטיות מטומטמות, ולא להפך.

אז הכעס של פשוטי העם לעולם כנראה לא ימצא פורקן ראוי, וייאלץ בסופו של דבר למצוא לו ביטוי בצורת אולקוס או מחלות לב. אבל יש גם מי שסבור אחרת. קחו לדוגמא את האמן הבריטי מארק מאקגוון, שאת הכעס שלו מנווט לכוונים יצירתיים שמאפשרים לו על הדרך גם להתעלל בישבנים פוליטיים סוררים; וממש ברגעים אלה, ומשך 72 שעות רצופות, הוא יבלה בזחילה סיזיפית על מדרכות ניו-יורק בחליפה ייצוגית ובמסיכת ג’ורג’ בוש, כשעל ישבנו ההזמנה הפרובוקטיבית
KICK MY ASS.

מאקגוון ידוע (בעיקר לשמצה) בבריטניה ארצו, בה הוא מייצר פרובוקציות פוליטיות במסווה של אמנות כל שני וחמישי, שאת עיקרן הוא מכוון כצפוי לבית המלוכה הארכאי והצדקני. בחודש שעבר הוא עלה שוב לכותרות כשאכל ברבור, בניגוד לחוק שאוסר לאכול את העוף על כל התושבים, מלבד המלכה כמובן. הוא הדגיש כי הברבור כבר היה מת כשבישל אותו, ושכצימחוני מושבע, כל העניין היה עבורו קשה לעיכול. אבל מה לא עושים כדי ליצר פואנטה, ועוד קצת אופוזיציה למונרכיה.

במקרה של בוש, סבר מאקגוון שכנראה דרוש אאוטסיידר כדי לעשות את עבודת המחאה עבור האמריקאים, שסובלים לעתים קרובות מהעדר פרספקטיבה לגבי עצמם. עבור מי שלמרות המגלומניה האמריקאית הצליחו להבחין בכך שהנשיא שלהם הוא לא בדיוק מהסוג המובחר, ושגם אם הוא כבר לא משתכר כפי שעשה בנעוריו, המוח שלו עדיין נמצא במצב של האנג אובר - ישמש המיצג, על פי מאקגוון, כאקט בעל ערך של טיפול נפשי. מאקגוון אמר לעיתונאים שהוא לא מפחד מהכאבים של היום שאחרי, אבל ליתר ביטחון החליט להצטייד בכרית קטנה שתגן על אזור הישבן מפני הלינץ’ של ההמון הזועם.

וידאו: מאקגוון מקבל בעיטה ומתראיין לטלוויזיה האיטלקית
 

משחקים אסורים

המפגינים מציעים משחק אלטרנטיבי (מתוך nytimes.com)
 המפגינים מציעים משחק אלטרנטיבי (מתוך nytimes.com)    
אם אדומי הצוואר או הטריילר-טראש משתלחים ביהודים, במוסלמים, בהומואים ובכל מה שרשום עליו "מיעוט", זה לא מפליא אף אחד. אבל לראות את ילדי העשירים המועדפים, אלה שזוכים להכנס לטופ יוניברסיטיס של ניו-יורק, משחקים במשחקים פשיסטיים לאור יום, זה כבר בשפת אביב גפן "סוף העולם".

לצורך המשחק הגזעני, "מצא את המהגר" שנרקח בבית היוצר של "המועדון הרפובליקני של ה-
NYU, התאספו חמישים חברי המועדון בכיכר וושינגטון, כשהם מצוידים בתעודות זהות, וחיפשו בקדחנות את המהגר, שחקן מושתל שלצורך העניין ענד תג שעליו רשום "אני המהגר הלא חוקי". אם לא די בכל זה, הוסיפו חלק מהם שמן למדורה כשהגיעו מצוידים בשלטים שקוראים לטרנספר של כל המהגרים הלא חוקיים חזרה לארצות מוצאם, ומתארים אותם, באמצעות נתונים סטטיסטים מגמתיים, כחבורה של קרימינלים מועדים שמאכלסים את בתי הכלא בהמוניהם.

הזוכה המאושר שמצא את המהגר החמקמק במהירות שיא, זכה בתלוש שי בסך חמישים דולר, שבו וודאי ישתמש כדי לרכוש פנינים ספרותיות בסגנון "מיין קאמפ".

משחק המהגרים מעורר מחאה
 
 

פצצת האהבה

 
יש אנשים שצריכים להפוך כל רגע בחיים לדרמה (נו, שחקנים), וכמו שמאג ריאן למדה מזמן, אין דרך טובה יותר לייצר דרמה מלעלות על ה- EMPIRE STATE BUILDING עם הנוף המרהיב של הסיטי ולדקלם פאנץ’ ליינים. אז כששלדון, שחקן ניו-יורקי בהתהוות, החליט להעלות את חברתו, דיאן, לפסגת האמפייר סטייט רק כדי להגיד "אי לאב יו" בפעם הראשונה, לא היה בכך שום דבר חריג.

רק ששלדון החליט שמילים אינן מספיקות עבור המעמד ההיסטורי, ובחר להצטייד בעוד כמה עזרים מתחום האמנות הפלסטית לצורך המחשה. אז כמו תלמיד טוב מבית מדרשה של בתיה עוזיאל, הגיע שלדון לבניין כשהוא מצויד בקופסאת עץ שבנה מבעוד מועד, ושאותה מילא בחימר וחוטי מתכת, מה שעורר בשומר ערני אחד את החשד שהוא עומד להרכיב פצצה על ראש הבניין.

אם שלדון לא היה מנותק באופן כל כך מוחלט מהעולם הפיזיקלי, הוא היה יודע שבאווירת הפראנויה שקיימת באמריקה בעידן של פוסט ה-11 בספטמבר, כשכל תמרת עשן שעולה מתוך חביתה שרופה מקפיצה את כוחות מכבי האש, וכל ערבי עם שפם נראה לאמריקאים כמו קרוב משפחה של בין לאדן - אולי לא כדאי לעלות לקומה ה-102 של הסמל מספר אחד של העיר עם ערמה של חוטי מתכת והבעה של נחישות על הפנים.

אבל שלדון לא העלה בדעתו שלמישהו תהיה בעיה עם מחווה רומנטית כל כך מיוחדת ופשוטה, ועל גג הבניין הוא הוציא את שלושת צבעי החימר, הכתום שמייצג אותו, הסגול שמייצג את דיאן והאפור שמייצג את שניהם, והחל לצקת אותם יחדיו בצורה של לב. באותו שלב הגיע השומר המודאג למקום ושאל אותו בתקיפות מה הוא חושב שהוא עושה. שלדון ענה לו בתמימות אופיינית "עורך ריטואל". כשהשומר המשיך ללחוץ, נאלץ הקופידון המאוהב לחשוף את פרטי התוכנית:"אף פעם לא אמרתי לחברה שלי שאני אוהב אותה", התוודה בהתרגשות "ואני מנסה לעשות את זה בפעם הראשונה, אם רק תתן לי".

בתגובה הזעיק השומר את המשטרה, שליוותה את הזוג המבואס אל מחוץ לבניין. אבל גם בשלב זה לא נפלה רוחו הרומנטית של שלדון, והוא סיים את "ריטואל האהבה" באמצע הרחוב, מול מבטיהם ההמומים של העוברים ושבים. כשסיים להכין את יצירת האומנות, הגיש שלדון לדיאן את הקופסא שבתוכה הלב הצבעוני המוקף בחוטי מתכת, תוך שהוא ממלמל, למקרה שלא הפנימה, כי "הריטואל הזה מסמל שאני אוהב אותך". את השתלשלות העניינים המביכה, סיכמו השניים כחוויה מאחדת, שהוכיחה להם כי ביחד הם יכולים לנצח את העולם כולו. אינשאללה.
 

פולו אפס

את מפוטרת (צילום: רויטרס)
 את מפוטרת (צילום: רויטרס)    
*בשבוע שעבר סיפרנו לכם על מיס אמריקה שסרחה, קיבלה נו-נו-נו מדונלד טרמפ, חזרה למוטב, ושחקה אותה בליהוק מפתיע ללהיט ברודווי "שיקגו". אז זהו, שכנראה שלא. כי גם אם בברודווי לא חסרים ליהוקים שהם לא יותר מתרגיל יחצני (מה שמכונה בז’רגון PUBLICITY STUNT) כנראה שמישהו שם התפכח והבין שיש גבול לכל תעלול (יחצני) ושללהק את קונור לתפקיד רוקסי הרט זה כמו ללהק את אורלי ווינרמן לתפקיד אופי ב-HBO. במילים אחרות, המלכה היפהפיה, שרוקדת כמו צ’ירלידרית בתיכון, מתאימה אולי להופעה בקניונים, אבל אין מצב להעלות אותה על בימת ברודווי.

אז אלא אם כן פיית הקסם תתן לקונור קצת קצב ברגליים, ותשתיל בגופה את כשרון המשחק של ג’וליה רוברטס במהלך הוויקנד, ביום שני, על פי השמועות, כבר יהיה מי שיראה לה את הדרך החוצה.


*כולם חיכו לראות איזה שפן תשלוף אופרה ווינפרי מהכובע כדי להציל את המחזמר המקרטע שלה בברודווי "הצבע ארגמן", והוא לא איחר להגיע בדמותה של פנטז’יה ברינו, זוכת העונה השלישית של "אמריקן איידול". אחרי הזכייה הפכה ברינו לסינדרלה שיצאה מהגטו השחור, כזו שעשוייה מכל החומרים האנושיים שאופרה ווינפרי אוהבת לאמץ אל לבה ולטפח. אבל ברינו היא לא רק הקלישאה של הילדה האנאלפבתית השחורה (או אפרו-אמריקנית בשפת הפוליטיקלי קורקט) והענייה, שבגיל הטיפש עשרה כבר הפכה לאם חד-הורית שחיה על קצבת רווחה. כי למרות מחוות הבמה הפושטיות, ברינו היא פרפורמרית בחסד, בעלת קול ענק, שגורם לנינט טייב להתכווץ למימדים של זמרת חתונות. עכשיו רק נשאר לראות מה השילוב שלה ושל אופרה שווה בקופות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by