בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הלו?  

הלו?

 
 
אמיר עמרמי

לחדש של בלקפילד יש אחלה סאונד, אבל קשה למצוא בו את גפן של פעם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גפן במרכז. לפחות בתמונה (צילום: אתר בלקפילד)
 גפן במרכז. לפחות בתמונה (צילום: אתר בלקפילד)   
אביב גפן עושה מה שהוא רוצה. לא מעניין אותו דעת קהל או מבקרים. הוא לא קם בבוקר ובודק לאן מכוונים אחרים כשהוא יושב לתכנן את הקריירה שלו. מצד אחד זה מעורר הערצה - התנהלות עצמאית כזאת של אמן בסדר גודל שלו, זה משהו שכל אחד יכול רק לאחל לעצמו. תבדקו כמה אמנים היום פועלים לפי מה שצריך ומה שנכון ואיפה הם היום, ואיך נשמעת המוסיקה שלהם.

ולא משנה עם אילו אייקונים או כוחות מסחריים גדולים הוא מתעסק. זה לא מתחיל בנינט ולא נגמר בארומה או בדמות שלו ב"ארץ נהדרת". אפילו אם אתם צוחקים, הבדיחה היא רק על חשבונכם. למי יש יותר מעשרה אלבומים ביד ועוד ידו נטויה, אה? ברמה העקרונית, כולם יכולים לקפוץ לו. הוא לא יתנצל בפני מי שהקו המוסיקלי של "יחפה" (הליקון), אלבום הבכורה של נינט טייב, נשמע רחוק מהאמנות שהוא יכול להוציא מקרבו, ואם למישהו מפריעה העובדה שהוא מפיץ אוסף שירים בלעדית ברשת "ארומה", אז שישתה קפה תורכי וישתחרר. את גפן זה לא יעצור.

בראיון שלו לאולפן שישי (ערוץ 2) ציין גפן שהוא כבר מיצה את עצמו בישראל. לפחות מבחינה אמנותית (חבל שהוא לא אמר את זה לפני "יחפה", אבל לא משנה). אלבום האולפן האחרון שלו "עם הזמן" (הליקון) היה נהדר. החל מאיכות הסאונד וכלה באיכות החומרים.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
"בלקפילד 2" הוא קפיצת מדרגה אמנותית בקריירה של גפן. הסינגל שקידם את האלבום, "Once", שנכתב על ידי שותפו לעשייה סטיבן ווילסון, לא שכנע אותי. יודעים מה, גם לא האלבום הראשון, אבל הצלחתי, להבדיל ממקרים רבים אחרים, להבין למה כולם מתחברים ומדוע כל הטררם. אבל נשארתי נאמן לאביב גפן הישראלי. לא התגייסתי לשאיפות הגלובליות שלו, בתור שריד של אותו דור מזוין עליו בנה גפן את הקריירה שלו. גם גפן כבר הפסיק לשיר על מחאות, ומה שטוב לקריירה עם נגיעות קצף חלב וקוביית שוקולד שחורה, יעשה כנראה, לפי גפן 2007, טוב לקריירה.

נחזור לאלבום של בלקפילד. האלבום כולל עשר רצועות מוקפדות מאוד, שכוללות גם עיבודים מתורגמים לשירים של גפן דוגמת "אלפי אנשים" מאלבום האולפן האחרון שלו ו"סוף העולם" שחותם את האלבום בשיא. ווילסון, כרגיל, עשה כאן עבודת סאונד בחסד. פשוט תענוג. אפשר לשמוע את האלבום הזה בנשימה אחת, ולא לחשוד שמדובר בפרויקט סמי-ישראלי. יצא לי להיתקל באינספור הצהרות וקומוניקטים שטוענים לסאונד של מעבר לים. בלקפילד לא צריכים קומוניקטים, הם פשוט עושים את זה.

יחד עם כל זאת, גפן, וסליחה על חוסר ההתגייסות בשנית, לא משכנע אותי באנגלית. זה פשוט לא מצליח לרגש. אני מתרגש בשבילו על ההצלחה, על השאיפות, על החלומות והתגשמותן. אבל אני מעביר את האלבום הזה לחבר הראשון שירצה אותו. כמה אפשר לשמוע סאונד מרתק? שלא תבינו, גם השירים טובים, אבל המבצע העיקרי כאן הוא ווילסון, וגפן כמבצע, נדחק מעט הצידה. וכשהוא כבר מבצע, הוא רק מזכיר לי שבעברית, וסליחה על הקלישאה, הוא נשמע יותר טוב. מתי היצירה הישראלית (האישית) הבאה שלו?

בלקפילד / בלקפילד II / הליקון (42:34 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by