בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בכייה לדורות 
 
 אביב. עצוב (עטיפת ``זה רק אור הירח``)   
 
ערן דינר

לא רק יצחק רבין האדם נרצח באותו לילה של הרביעי בנובמבר 1995. אל תהליך השלום, הפריחה הכלכלית, התקווה ויתר קורבנותיו הידועים של יגאל עמיר אפשר להוסיף, למטה בקטן, גם את הרוק הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שיר לשלום
 שיר לשלום   
למחרת הירצחו של יצחק רבין, בעוד המדינה כולה שרויה בזעזוע ואבל, הסתבר כי בכיס חולצתו נמצא דף ועליו מילותיו של "שיר לשלום", מוכתם בדמו. דקות לפני הרצח, עמד רבין מול הכיכר וההמון שבא לתמוך בשלום, ושר בקולו הצרוד את השיר יחד עם מירי אלוני ויתר משתתפי העצרת, אמנים ופוליטיקאים. הדף המוכתם עם מילות השיר, בסמליות שכמו תוכננה מראש, הפך את השיר האופטימי להמנון האבל.

"שיר לשלום" לא היה השיר היחיד שסימל את הכאב על מותו של רבין. יחד עמו נצרבו בתודעה הלאומית גם "לבכות לך", "הרעות", ו"חורף 73" כשירים שליוו את המדינה כולה בימים שאחרי ובכל יום זיכרון מאז. היה להם דבר נוסף במשותף: כולם שירים שנכתבו והוקלטו קודם לרצח, בנסיבות אחרות, ושויכו לאבל על רבין בזכות ההקשר של אותו ערב בכיכר או בשל טעמו האישי של ראש הממשלה המנוח.

מלחמות וטראומות לאומיות היו מאז ומתמיד הכוח שהניע את התרבות הישראלית קדימה. אחרי מלחמת ששת הימים מלאה הארץ שירי מלחמה וניצחון שחצניים - "נאצר מחכה לרבין", "באנו למילואים", אפילו "ירושלים של זהב" הנוגה - שנכתב כשיר געגועים לעיר - זכה בבית נוסף והפך להמנון הניצחון. שירי מלחמת יום הכיפורים שיקפו את הבלבול וההלם שהשרתה המלחמה על המעצמה הרביעית, כפי שנהגו לכנות את ישראל אז. "לו יהי", שכתבה נעמי שמר בהשראת "Let It Be" של הביטלס, הפך לשיר המייצג של תקופת המלחמה.
 

משמעות נבואית

שיר לשלום. רבין ומירי אלוני בכיכר
 שיר לשלום. רבין ומירי אלוני בכיכר   
בשבע השנים שחלפו מאז נרצח יצחק רבין, נכתבו אמנם שירים שעסקו ברצח במפורש או איזכרו אותו, אך כאמור, אלה שהפכו להיות מזוהים איתו יותר מכל היו דווקא שירים שקדמו לרצח, ושלאחריו נטענו במשמעות חדשה. בסיום העצרת, דקות ספורות לפני שפנה לרדת באותן מדרגות מפורסמות למקום בו המתין לו אקדחו של יגאל עמיר, צולם רבין כשהוא מתחבק עם אביב גפן. אותו אביב גפן שזמן קצר לפני כן שר על ראש הממשלה השיכור, אותו אביב גפן ששירו "לבכות לך"' הפך לאחד השירים המזוהים עם עצרת השלום בכיכר ועם הרצח שבסיומה.

במקור נכתב השיר לזכרו של ניר שפינר, חברו של גפן שנהרג בתאונת דרכים. אריק איינשטיין היה הראשון שביצע את השיר אך מאז הרצח הוא מזוהה בעיקר עם מחברו. הבחירה של גפן לבצע דווקא את השיר הזה בעצרת השלום היתה לא צפויה, וכשהתבררו אירועי אותו ערב קיבלה משמעות נבואית, מצמררת. שיר נוסף שנוכס בימים שלאחר הרצח וקושר לדמותו של רבין הוא "הרעות" שכתב חיים גורי על חללי מלחמת השחרור, וכך גם "חורף 73'" שכתב שמואל הספרי לצוות הווי חינוך ושהיה, כך הסתבר, אהוב על ראש הממשלה שנרצח.
 

רצח הרוק

לא רק יצחק רבין האדם נרצח באותו לילה של הרביעי בנובמבר 1995. אל תהליך השלום, הפריחה הכלכלית, התקווה ויתר קורבנותיו הידועים של יגאל עמיר אפשר להוסיף, למטה בקטן, גם את הרוק הישראלי, שנהנה עד אז מאחת התקופות היפות בתולדותיו. תור הזהב של הרוק, שהחל עם האלבום "סיפורים מהקופסא" של פורטיס ונמשך בגאות מבורכת של להקות צעירות שהוחתמו על ידי חברות התקליטים הגדולות, הגיע לסופו לאחר הרצח.

אמנם, לא היה זה הגורם היחיד לסיומן של השנים הטובות: חצי שנה לפני הרצח, הביא אסון ערד, בו נמחצו למוות שלושה בני נוער בהופעה של משינה, לחיסולו בפועל של אירוע הרוק השנתי החשוב בישראל. תרמו לכך גם עלייתו של הזמר המזרחי, פריחת מסיבות הטראנס והמועדונים על חשבון מופעי הרוק, מדיניות החתמות פזיזה של חברות התקליטים שהניבה לצד ההצלחות גם כישלונות רבים (ולמה להכחיש, גם כמה אלבומים רעים במיוחד), שינויים במפת הפופ העולמי וגורמים נוספים, אך התופעה הבולטת ביותר בתקופה שמיד לאחר הרצח, היא שמתוך ההלם והכאב שהיו שרויים בו, הפנו הישראלים עורף לדיסטורשן והעדיפו בבירור צלילים מלטפים ומנחמים. זה היה הרקע להצלחה הפנומנלית של גלגל"צ ש"סוף שבוע רגוע" הפך אותה למעצמת רייטינג, במונחים רדיופוניים.

גל הפיגועים הקשים של חורף 96' הגביר את הבריחה אל השקט וקיבע סופית את הצלחת סוף שבוע רגוע כאירוע המשמעותי ביותר שהתחולל במוסיקה הישראלית בשנות ה-90'. העיקרון של הנמכת הטונים והאהדה למוכר ולצפוי התפשטה בהדרגה. תחילה ליתר ימי השבוע בשידורי גלגל"צ עצמה, אחר כך לתחנות המתחרות. אמנם, מתחת לפני השטח, הרחק מעיניהן ומליבן של חברות התקליטים הגדולות שהפכו גופים שמרניים ומאובנים, הרוק הישראלי חי וגועש. אלא ששוליים אינם יכולים להתקיים ולהגיע לקהל רחב במנותק מהזרם המרכזי ובהתעלמות גורפת של ערוצי התקשורת המרכזיים. מאז סוף 1995, וביתר שאת עם העמקת המיתון ופרוץ האינתיפאדה, הזרם המרכזי בישראל אומר לא חד משמעי לדציבלים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by