בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דתל"ש בלש 
 
 
גדי שמשון

גדי שמשון גאה להודות כי הוא נמנה על קוראיו האדוקים של אמנון דנקנר, סופר בלשי דגול, שמ"האיש ללא עצמות" שלו ניגרת חדוות הכתיבה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טולוז לוטרק. ``במולין רוז`"
 טולוז לוטרק. ``במולין רוז`"   
לפני שקיבל את הצעתו של נמרודי ונכנס לתפקיד עורך מעריב, אמר אמנון דנקנר כי ישמח לשמש בתפקיד שליח העיתון בפאריס, ליהנות מהחיים ולכתוב עוד כמה ספרים. לא בטוח שיריביו של דנקנר בתקשורת הישראלית היו שמחים אם היה בוחר באופציה הזו - לא מעטים מהם כותבים ספרים גם כן, ולו היו עתותיו בידו לכתוב עוד ספרים הרי שאת מקום החרון התופס בהם למראה עוד מהלך של עורך מעריב, היה תופס התסכול למקרא עוד אחד מספריו. "האיש ללא עצמות", ספרו האחרון והפעם השניה בה כתב רומן בלשי (אחרי "שרמן בחורף" הנוגע ללב), הוא בלש משובח העומד בכבוד במבחן ההשוואה לבכירי הז'אנר בעולם. כל מילה ממלות השבח של מנחם פרי על הכריכה האחורית של הספר נכונה, אני משער, כי למרות שהקדמתי את הבלש קוזלוב, גיבור הספר, בפתרון התעלומה באי אילו עמודים, לא הצלחתי לרדת לעומק דבריו של הפרופסור המכובד.

עמוס ארונסון, היסטוריון בעל שם עולמי ואחד מעשירי ושועי ירושלים, מחליק באמבטיה על חתיכת סבון, נחבט בראשו ומת. מכאן נפתחת שרשרת של מעשי רצח, חשדות שווא, מעשי הונאה משובבים, בגידות ואוסף שלם של רמזים לכאן ולשם - וגם סיפור האהבה ההכרחי בין הבלש לבין נועה, בתו השרלילית והמפונקת של ארונסון, לא נפקד.

בין הדמויות החולפות בסערה בספר, המתוארות כולן במשיכות מכחול צבעוניות ועזות מבע, נמצא את דייריו המרופטים מעט של הבאר הירושלמי המיתולוגי "פינק", זוג לסביות מתבגר ואצילי, פלמ"חניק ותיק השש למעשי תעלולים, שוטר לשעבר העוסק בהגדת עתידות, היסטוריון חדש (דנקנר לא חוסך את דעתו הידועה על משנתם) הטוען שמצא הוכחות לטבח שבוצע על ידי יחידת פלמ"ח בפיקודו של ארונסון הצעיר, נער מקרית שמונה שהתקדם בעיקשות במסלול האקדמי, בת משכילה ומופקרת של עורך עיתון שהיא שותפתו של ההיסטוריון - אותה בת מפונקת גאה ואכזרית של הפרופסור, הלומדת לא רק מהי אהבת אמת אלא איך להיות בנאדם - כבוד ראש העיר ירושלים וגם חוזה המדינה, אחד תיאודור הרצל. כולם, במסורת ארצנו הקטנטונת, קשורים זה לזה בקשרים מורכבים ומסובכים.
 
בפרולוג לעלילה מופיע וידוי מצמרר הנמסר לנו בגוף ראשון, המתאר את פאריס הרותחת מבפנים של 1895. הזמן שבו טולוז לוטרק צייר את ציוריו המפורסמים והדחתו של קצין צבא יהודי, סרן אלפרד דרייפוס, נתנה את האות להתפרצויות אנטישמיות - התפרצויות שבתורן גרמו לעיתונאי האוסטרי הרצל לכתוב את חיבורו "מדינת היהודים" ולהתחיל את הציונות.

הווידוי הזה הופך להיות בהמשך לעילה שבעטיה מתרחשים האירועים, ומשמעותו משתנה כמה פעמים בעיני הקורא והדמויות. לספר יותר מזה יהרוס את הקריאה, אז רק נוסיף שדמותו של "ולנטין חסר העצמות", המופיעה על כריכת הספר בליטוגרפיה ידועה אחרת משל לוטרק, מופיעה גם בווידוי כאחד מראשי הפורעים, הנקטל בסופו של דבר על ידי יהודי שהזעם מפעפע בו.

העלילה מתוחכמת ועשירה בפרטים, והתעלומות הבלשיות הנערמות זו על גבי זו ומאתגרות את הקורא לנסות לפצחן עוד לפני הגיבור. הקורא הנבון יצליח לנחש את "התמונה הגדולה" ומשמעות מעשה ההונאה המתוחכם שנשלח מעבר לקבר ומניע את כל הגיבורים, מעט לפני שדנקנר מציע לו את הפתרון. זה לא פוגע כלל בהנאה, ואולי להפך. ההנאה נובעת לא רק מהסיפור המותח ומהגיבורים המורכבים ובעלי הנפח, אלא גם מחדוות הכתיבה של דנקנר, הניכרת לכל אורכו של הספר המענג הזה.


אמנון דנקנר: האיש ללא עצמות (הקיבוץ המאוחד)

ארכיון הכרזות של טולוז לוטרק
האתר של אמנון דנקנר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by