בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ונגל פיתוח 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור מהלל את חלקו הראשון של "לחיות בתמונות", שמתהדר בהופעה מבריקה של רובין וויליאמס, אך מבכה את סיומו חסר המעוף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם עוד מאה מיליון שנים, אחרי שכולנו נתאדה לקיבינימט כבר, ינחת כאן איזה בחור ממאדים כדי לברר עלינו כמה פרטים, סביר להניח שבאיזשהו שלב הוא ינסה ללמוד אותנו דרך צורת התיעוד החביבה עלינו ביותר - אלבום התמונות המשפחתי. לאט לאט, תוך כדי דפדוף בהררי האלבומים שנותיר אחרינו, תתחיל להיווצר תמונה אנושית ברורה במוחו של החייזר החוקר, וככל שימשיך להעמיק ולבהות בפיסות הקרטון המבהיקות הללו, כך תעמיק בו התחושה שבני האדם, אם היתה גאוותם על משהו, הרי שהיא היתה על אותם שני טורי שיניים התקועים במרכז פרצופם. אחרת, קשה יהיה לו להבין מדוע אנחנו מתאמצים כל כך לחשוף אותם ולתעד אותם שוב ושוב ושוב.

"לחיות בתמונות", סרטו של מארק רומאנק, מנסה גם הוא להביט בתמונות המשפחה מנקודת מבטו של מי שלא מופיע בהן, כשהוא מספר את סיפורו של סיי (רובין ויליאמס), מפתח-תמונות-בשעה בקניון אמריקני, איש בודד ועצוב, שמתאהב במשפחת יורקין, המפתחת את תמונות המשפחה שלה במעבדה שלו. לא קשה לסיי להתאהב במשפחה - האם, האב וילדם הקטן הם פרסומת מהלכת לחיי הפרברים האמריקניים. הם יפים, הם לבושים יפה, והם כל הזמן מחייכים למצלמה שלהם.

מטבע הדברים, חייו של אף אדם אינם חיוך אחד ארוך, ואין זה משנה כמה נרצה שהם יהיו, וסיי מאוד רוצה שחייה של משפחת יורקין יהיו נפלאים ומושלמים. ככל שחייו שלו נעים בין המעוקר שבעבודה והעגמומי שבבית, כך הופכות התמונות המחייכות בחום תמידי של משפחת יורקין - אותן הוא אוסף באובססיביות - חשובות יותר ויותר. לאט לאט מפקיר סיי את חייו האמיתיים ומתמכר לאשליית התום והאהבה של היורקינים. לו רק היה יכול להיות אחד מהם.

ואז לפתע, כמעט ללא התראה, מתנפצת הבועה היורקינית בפניו של סיי. האידיליה הבדויה שטווה בראשו מתערערת, ואיתה מתערערים גם חייו. סיי, אם לתמצת, פשוט מאבד את זה.

"לחיות בתמונות" נפתח נפלא. החצי הראשון של הסרט, בו נבנה המתח בין חייו של סיי, חיי המשפחה המחוייכים שמציגה משפחת יורקין בתמונותיה וחייה האמיתיים, ההתנהלות של שלושת מסלולי החיים האלה במקביל, וההשתלבות שלהם אחד בשני, יוצרים תחושה של מועקה על אש קטנה. המשחק של רובין וויליאמס נטול רבב. הקניון בו עובד סיי הוא מופת לסינתטיות אמריקנית קרה, מהסוג שמצמיח אנשים אבודים שאחר כך לוקחים את הוואן שלהם ומתחילים לצלוף בכל מני אנשים אחרים.

אלא שברגע בו הסרט צריך גם לפתור את עצמו, לממש את אותה מועקה, דומה שלבמאי אין מה להגיד מלבד מה שאמר לנו כבר במערכות הקודמות. על המסך מתחיל להתנהל מיש-מש מותחני לא מוצלח במיוחד, שמסכם את עצמו בבליל פסיכולוגי-עאלק שהיה מעליב אפילו את הסוף של "פסיכו". די מבעס לראות איך הררי הפוטנציאל שנבנו בשעה הראשונה של הסרט, הופכים בחצי השעה האחרונה שלו להחמצה שכזו.

ועדיין, שעה ראשונה מצויינת, פסקול נפלא, רובין וויליאמס בתפקיד הטוב ביותר שלו מזה עידנים. בתי הקולנוע שלנו לא שופעים דילים כאלה בימינו.


"לחיות בתמונות" - ארה"ב 2002, 98 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

"לחיות בתמונות" - האתר הרשמי
"לחיות בתמונות" - הטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by