בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בוקה ג'וניור 
 
 
אייל רוב

למרות כל הכוסיות המשומנות בחוטיני, אייל רוב נאלץ לגייס קצת חסדי עבר כדי להחליק לעלי ג'י על היציאה הקולנועית הקלושה שלו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עלי ג'י. מה עוד אפשר להגיד על אחת התופעות החתרניות, המצחיקות, מעוררות האמפתיה ובעיקר האורגינליות ביותר שנראו על המסך? האמת, לא הרבה. אפשר כמובן, לקטר על תופעת המיחזור המעצבנת שניזונה מהאינפטיליות העוקצנית של הדמות עצמה, עד שלא ניתן להפריד בין עלי ג'י הדמות למוצר, אבל לא חייבים.

ועכשיו יש סרט. לא גגים של חמש דקות במסגרת טלוויזיונית נוחה להתנגחות, אלא אשכרה פיצ'ר, וחבל. חבל כי סאשה בארון-כהן היה יכול לצאת מלך העולם אם אחרי טקס הפרסים של MTV אירופה בשנה שעברה, היה תולה את חליפות ה"פובו" הזוהרות, משקפי הדלוקים ובעיקר את התכשיטים. אבל הוא לא.

אחרי שראינו אותו בכל מקום, החל בקליפ של מדונה וכלה בספר ששוטח את משנתו הפילוסופית לגבי התנהלות חיים תקינה, עלי ג'י לוקח אותנו לסרט. סרט שמתחיל באקט אוראלי עם כלב, ונגמר במסיבת בריכה משולחת רסן בשגרירות בריטניה בג'מייקה, עם ג'וינט שכמה אנשים שאני מכיר היו נותנים הרבה מאוד בשבילו.

לתאר מה מתרחש בשמונים הדקות שפרושות בין שתי הסצינות האלו, לא כדאי. זה דבילי, זה מופרך מהתחת (בדיוק כמו שעלי ג'י בוועידת שלום כלל עולמית נשמע), מבוסס ברובו על גגים ששתולים עמוק בזיכרון של הצופים מהדמות הטלוויזיונית ומהתופעה בכלל, פסקול שמורכב ברובו מלהיטי ענק בהיפ הופ של 2000, פלוס כמה קטעי ג'אנגל ויו.קיי גאראג' הכרחיים וערימות של כוסיות משומנות בחוטיני. אה, כן, יש גם צחוקים. לא הרבה אבל מספיק.

עלי, אני חייב להודות, דמותו של עלי ג'י תמיד הלכה קסם. יענו עארס, יענו כושי, מדבר במבטא ג'מאייקני כבד, חורט על דגלו את חמשת העלים של פרח הסנסמיליה וקרוע על היפ הופ? הגדרתם עבורי גיבור תרבות לחמש דקות. אבל עלי ג'י ממשיך עם זה כבר כמה שנים, ולנו - והאמת גם לו - מתחיל להישבר הזין. כי בניגוד לפורמט הטלוויזיוני, שבו אין זמן לרגעים מתים של התסתבכויות עלילה מביכות, הסרט משופע בכאלו, ויש דקות ארוכות מדי בהן מפלס הצחוקים יורד לשפל חמור במקביל לנסיקת מדד השיעמום. אבל תסמכו על סאשה שלנו שתמיד תבוא הנוגרה שתעלה חיוך מיידי. בין אם זה בוראט בהופעת אורח קצרצרה, או עלי עצמו, בביקור במחסן ההחרמות של המשטרה. אין גאלה, זה תמיד מגיע בסוף.

צוות השחקנים של עלי ג'י מורכב משחקני תיאטרון בעלי שם (מייקל גאמבון וצ'ארלס דאנס), מפרחה חמודה שנותנת כאן את הופעת הבכורה שלה בקולנוע בתפקיד מי ג'ולי, החברה של ג'י (קלי ברייט), כוסית קטלנית שמתפקדת בתור ביץ' וחווה הארה מוסרית בסוף הסרט (רונה מיטרה - הדוגמנית שבהשראתה עוצבה לארה קרופט, עוד גיבורת תרבות בריטית), וכמה גאנגסטרים אנגלים דה-לה-שמעטה שעושים צחוקים ושיגועים, ובעיקר יוצאים די מטומטמים בהשוואה ליכולות הקומיות של הכוכב הראשי.

אובייקטיבי ככל שאהיה, ההצהרה היחידה שתחלצו ממני היא שהסרט של עלי מצחיק לפחות כמו אוסטין פאוארס הראשון. בדומה לאוסטין, גם סאשה ושותפו לעשייה הטלוויזיונית כתבו והפיקו את הסרט, והאמת, מסחור שמסחור, גם זה הישג לא קטן בשביל ישראלי שגדל בלונדון.


"עלי ג'י" - בריטניה 2002, 88 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

עלי ג'י - האתר הרשמי
עלי ג'י - הטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by