בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כיף מהמרתף 
 
 
אורלי גונן

אורלי גונן ראתה את "האנשים" בהופעה חיה, ומצאה אצלם את הפתרון הבריא ביותר למציאות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בזמן האחרון שום דבר לא ברור פה. עומדת לפרוץ מלחמה? האם התחיל כבר החורף? יש שביתה, או שהיא נגמרה? כמה שעות כבר לא היה פיגוע? מאד קשה ל-ד-ע-ת משהו - פשוט להיות בטוחים בו. מאד קשה גם להיות במקום בטוח, או לפחות לא בתעיה מתמדת.

בינתיים אנחנו מסתובבים ברחובות המזוהמים של תל-אביב עם גופיה וסוודר בתיק, מנסים לפלס את הדרך בין המכוניות על המדרכה במחשבות על רענון ערכות-מגן בעוד סימני השאלה גדלים ומתרבים. מחשבות על מקומות רחוקים ואקזוטיים יותר מנסות להסתנן דרך גבולות המציאות ולפעמים הן ממש מתאבדות על הגדר - רק תנו להן לחדור פנימה.

איזה כיף להיות מנותק, לחשוב על מרשמלו ורכיבה על אלפקות. ואז, ברגע ההתפכחות, הבועה הריחנית מתבוססת בדמה ואתם מבכים על שהסינמטק ממוקם ברחוב הארבעה - הרחוב המצחין ביותר בתל-אביב בזמן שביתה. לא משנה כמה חולמניים, בוהים ונתונים בתוך פנטזיה תהיו - משהו כבר יחזיר אתכם למציאות הטורדנית הזו ואני - אני החלטתי למצוא משהו שירחיק אותי ממנה ולו לשעתיים. ממנה ומכל החברות המציקות שלה.

ההופעה של "האנשים" בתיאטרון תמונע היתה בדיוק הדבר הנכון. כמו למצוא פתאום תכנית טלוויזיה מעניינת ביום-כיפור, כמו לקבל ממישהו לפניך את המספר לתור במשרד-הפנים - כך לוקחים אתכם "האנשים" מהמקום המייאש, המונוטוני והאפור ביותר למקום המכושף, הצבעוני והמנותק ביותר.

זה מתחיל כבר בלוקיישן; תיאטרון תמונע (פרט למיקום הגיאוגרפי רווי מכוני העיסוי והבינגו) משרה אווירת אפלות מתוקה. הנרות המסודרים במעלה המדרגות, הריהוט הכבד והקטיפתי, התאורה, תערוכת הצילומים - הכל יחד גורם לכם להרגיש במרכז של עשייה אומנותית. כן, גם כאן יש אמנות, גם עכשיו. ולא, אנחנו לא צריכים להרגיש בפאריס כדי שזה יקרה. בתוך כל זה "האנשים" הם אלה שלוקחים אותנו למסע עצמו.

"האנשים" הם הרכב ישראלי חדש יחסית, שמשלב מילים ולחנים מקוריים לכדי עיבודים מעניינים ומלאי ייחוד. ההופעה מבוססת על אלבומם "מוסיקה מהמרתף" שיצא לפני כחמישה חודשים, ומילת המפתח בו היא אינטימיות. דרור שוסטק, האבא והאמא של הלהקה, שאחראי גם על רוב המילים, הלחנים והעיבודים, הוא הקברניט (והזמר והגיטריסט) שגורם לנו להמריא, בעזרתם האדירה של ניצן אדטו (קלידים ותכנותים), ערן נתנס (בס), גל ברעם (תופים), גיא אלפונטה (חצוצרה), נירית דמסקי (קולות ושירה) ושני אורחים נוספים, למקומות קסומים ומגוונים.

המסע עובר במחוזות הרוק והמלודיה דרך אלקטרוניקה ובוסה-נובה כך שבכל שיר תוכלו לדמיין שאתם במקום אחר בעולם. ב"את" התאהבתי במישהו במועדון קטן אפוף עשן בסוהו כלשהו, ב"ברזילרה" מצאתי את עצמי שותה מרגריטה על חוף פאסיפי, ב"Late Bloomer" צעדתי בגשם ברחובות מנהטן וב"כמו בלדה" ישבתי בחושך בחוף גורדון.

ההופעה היתה חוויה מוסיקלית מרתקת בעיקר בזכות העיבודים המעניינים - שילוב החצוצרה מעלה את השאלה איך עד עכשיו כולם (כמעט) הסתדרו בלעדיה, הקולות של שוסטק ודמסקי הם שני קטבים שמשתלבים יחד בצורה נפלאה ושובים גם בנפרד. לעומתם דייב יוסף שמתארח בכמה שירים (קולות, גיטרה, מפוחית) לא עומד ברף הגבוה ש"האנשים" מציבים והסאונד, של "גל-אור", הוא כמו נעץ קטן שתקוע בתוך כורסת אמריקן-קומפורט - ב-ב-ק-ש-ה, קצת יותר השקעה בסאונד, פידבקים לא מיטיבים עמכם.

לכל אורך ההופעה מסתכל שוסטק אל נגניו, מחפש חיזוקים ומקבל אותם, אך נותר הרושם שהבוסריות עוד מסרסת את הדבר הבאמת גדול שיכול לצאת שם. עוד כמה הופעות, זריקת ביטחון וקהל אוהד וההופעה תהיה מהודקת ומבריקה. בינתיים זה הדבר הכי מרפא שאתם יכולים למצוא למחלת המציאות.


"האנשים", תיאטרון תמונע, 22.10

ההופעות הבאות של "האנשים":
אלונים, עמק יזרעאל - 18.11
מכבי מיוזיק פקטורי - 25.11

קטעים להאזנה מ"מוסיקה מהמרתף"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by