בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צמוד לדולר 
 
 
אייל רוב

אייל רוב המום מהתעוזה שבחיבתו הגלוייה של סנטנה לכל מה שירוק, ומתקשה לחלץ ולו רגע איכותי אחד מהאלבום החדש של הלטיני המשופם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סנטנה עם גרופי מבוגרת
 סנטנה עם גרופי מבוגרת   
האזנות לאלבום החדש של סנטנה, מביאות בעיקר למסקנה ההכרחית כי קרלוס חופשי מחובר חזק למעלה. זה מתחיל, כמובן, בשם התקליט, "שאמאן" - היישות הרוחנית הגבוהה ביותר בתרבות האינדיאנית, אליה ניתן להגיע רק באמצעות חיבור אבסולוטי שמתאפשר ע"י ניתוק מוחלט מגשמיות העולם הזה.

ג'ים מוריסון, חבר ותיק של סנטנה מהשנים ההן, היה מוקסם מהיכולות השאמאניות שנגלו לו בטיול חזק במיוחד במדבריות מערב ארה"ב, וביסס עליהן את מרבית שיריו הטובים, כמנו גם את המיתולוגיה המוריסונית כפי שהיא נמשכת עד ימינו. ממש כמו קרלוס אחר שעשה את הונו מחיבורים אל שאמאנים שונים, גם קרלוס סנטנה מתחבר יופי אל השאמאן האולטימטיבי - הכסף. הוא כל כך מחובר, עד כי הסגידה שלו לשיטת הכסף נמשכת על פני אלבום חדש שמכיל 16 קטעים הצבועים כולם בירוק. ובניגוד למורשתו המוסיקלית העשירה והמפוארת, הירוק השל היום אינו כזה שאפשר לעשן.

מלבד העטיפה הטראנסוואית וכל מיני ראיונות פרומו בהם שטח את משנתו הרוחנית, באלבום עצמו לא תמצאו פריטת מיתר אחת שיכולה להפיק בכם שאר רוח, שלא לומר התרוממות רוח. לאחר הצלחת האלבום הקודם שהחזיר את סנטנה למגרש המשחקים של הגדולים, האלבום הזה הוא איך לומר, שיר הלל לשיטה הקפיטליסטית, שעדיין מאמינה כי למוצר שמכר כל כך הרבה (מדברים על 25 מליון) אפשר וצריך לעשות מוצר המשך מיידי. איך זה עובד? קבלו.

דבר ראשון, סוללת הפקה משומנת, שמציעה סכום ושיקום לאמנים שסובלים מתדמית פופ בעייתית ולאחרונה הוציאו אלבום כושל, או לחילופין, מצליח מאוד. שני שחורים בשביל הגרוב והנשמה שאמורים לפעם בחזותיהם הגאים, אחת בת 19 כדי שיגידו שסנטנה ממשיך לחדש ולגלות לנו כשרונות חדשים, זמרת חיוורת מאנגליה, תנו לו גם במטאל עם חצי להקה, ועוד קופיף קנדי שקולו החד-גוני נשחק לעייפה בפס-קול של "ספיידרמן" וכן, וויקליף ז'אן ואיזה טנור. לא ילך? על בטוח ילך.
 

סבא היפי לשעבר

אז זהו, שלא. סנטנה הוציא, כפי שהייטיב לנסח זאת ארי קטורזה, מבקר המוסיקה של Ynet, אלבום שהוא עצמנו היה בז לו בתקופה הטובה שלו (1967 עד אמצע שנות השבעים) - אלבום שהמילה שיעמום קטנה מתאר את גודל הזוועה בשלמותה.

כן, זה אותו צליל גיטרה שמתקשר מדי פעם עם שיאי העבר, ובעיקר קורץ בחמדנות לכל שיירי הגל הלטיני של השנים האחרונות, כתיבת שירים מוגבלת שגובלת בטעמים המזוהים עם אוכל חצי מוכן, שנדרש לטיפול מיקרוגלי והמון המון המון מוסיקה רעה במיוחד. דוגמאות, ברוך השם, לא חסרות. השיר עם "מיוזיק" מנסה לשווא לעלות באוב את הימים הטובים של סטיווי וונדר, וכמובן כושל; מייסי גריי שוב מוכיחה כי מדובר בזמרת של טריק אחד, כשהיא רוכבת פעם נוספת על הסקס אפיל של מילותיה - שמתחרמנות מנוכחות היוצרת בלבד - ונשמעת סקסית כמו לימור לבנת בכנס מרכז הליכוד; לסיל היה מוטב להישאר בצל ולחלום על שנת 1994; "אמריקה" יחד "POD", רוכב חזק על גל הפטריוטיות המטונף שעובר על ארה"ב ומאיר את סנטנה כסבא היפי לשעבר, שזורם עם הרדיקליות הרפובליקנית (ולחשוב שפעם הוא הופיע בוודסטוק ושורר על אישה עם קסם שחור בין רגליה, ולא על נערת זבל לבן שקוראים לה, כמה סימבולי, אמריקה).

צ'אד קרוגר, הקוף מ"ניקלבק" עושה כאן את מה שהוא יודע לעשות - חיקוי רע במיוחד לאדי וודר ומילים שריקי מרטין (אחד שבטוח יעשה מתישהו קאמבק במסגרת האלבום החדש של סנטנה ב-2005) היה מסתפר עבורן; ודידו, נו מה עוד אפשר להגיד על הגבינה הרזה והשדופה הזאת, מי שאוהב אותה, מגיע לו.

אם בכל זאת נחלץ משהו טוב באלבום הזה, אז השיר הפותח, "Adouma", מצליח להעביר משהו מחדוות המוסיקה, הרבה בזכות הווקאל בסגנון פלה קוטי של אנדי ורגס, ו"One Of These Days" עם ההרכב הלטיני המשובח "Ozomatli", שמנסה להתנער מהגיטרה המייבבת (שוב ושוב) של סנטנה עצמו.

ימכור? בטח שימכור, ולו רק בגלל השם המופיע על העטיפה ואלו שמופיעים בעטיפה האחורית, לקנות? מה פתאום השתגעתם, למי יש כסף להוציא על שטויות היום?


Santana: Shaman, (הד ארצי/Arista)

להאזנה לקטעים מכל השירים באלבום - מתוך CDNow
האתר הרשמי של סנטנה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by