בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המלחמה על הבית 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור ראה את "כנפיים שבורות" של ניר ברגמן, ושמח להיזכר ששווה לחיות גם בשביל הדברים הקטנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ככל שעוברים הימים ומפריטים את עצמם, ככל שהלאומיות נסחפת אל ריקוד הדמים המתלהם, עולה ביתר שאת השאלה - על מה בעצם נשאר להילחם פה, במדינה הזאת, בעולם הזה? יותר ויותר נדמה שאנשים התחילו לאבד את השליטה בזווית הפה שלהם: מחייכים בציניות אל מול הזוועות, ממררים בבכי כשכלום בעצם לא קורה. ככל שיש יותר, ככל שיש יותר מדי, נדמה שלא נותר ולו דבר אחד שבעבורו שווה לשלם מחיר. ואולי יש.

"כנפיים שבורות" של ניר ברגמן, מספר את הסיפור של משפחת אולמן, משפחה חיפאית אחת, קטנה להפליא, שמאבדת אבא ומתחילה להתפורר. האמא (אורלי זילברשץ-בנאי) נותרת עם ארבעה ילדים, ששניים מהם כבר חצו את קו העשרה ונידונים לחיטוט עצמי מתמיד, עם עבודה שלא מאפשרת לה לראות אפילו עד מחר בבוקר. יותר מכל היא מנסה להמשיך קדימה, צעד אחרי צעד, לא להתמוטט. וזה לא הולך לה.

כי יאיר (ניתאי גבירץ), הבן הגדול, אפילו לא רוצה להיות עצמו יותר. כי מאיה (מאיה מרון) כבר לא יודעת אם היא יותר מתגעגעת לאבא או שהיא יותר אשמה במותו. כי עידו (דניאל מגון) הוא ילד סופר-מתוסבך בן 10 שצולל לתוך בריכות בלי מים, וכי בר (אליענה מגון) מפחדת שכמו אבא, גם אמא תעזוב אותה עוד רגע.

היום מתחילה שנת הלימודים בחיפה של משפחת אולמן השבורה, והחיים צריכים לאשר את עצמם עוד פעם אחת. אלא שאצל האולמנים רק הפירוק והכישלון מאשרים את עצמם. וכבר מתחיל להדמות שאין בעצם סיבה טובה לעשות מאמץ ולהתחיל לתקן את הכל מחדש, אלא שאז קורה עוד משהו אחד שמאלץ את בני המשפחה לשאול את עצמם אם הם לא שווים מלחמה אחת אחרונה, בשם החיים הבנאליים.

"כנפיים שבורות" הוא סרט על החיים הקטנים, אלה שרחוקים מהתיאוריות הגדולות, מהנאומים המרטיטים של המנהיגים החשובים. החיים האלה שלא מחפשים את העושר, או את הצדק, ואפילו לא את האושר. הם רק מחפשים להמשיך ולהתקיים. וכשהם עושים את זה, אי אפשר ששלא להתרגש. כי החיים הקטנים של "כנפיים שבורות" הם אולי הדבר שבאמת שווה להלחם בשבילו. הם מצחיקים ועצובים, מלאים אהבה וחמלה, והם לרגע אחד לא מפסיקים להיות טעונים ברגשות, אפילו הרגשות שצורבים את דפנות הבטן.

וחיפה של "כנפיים שבורות" היא העיר שהכי שווה להלחם בשבילה במדינה הזו, כי היא לא מנסה לקרוא לאף אחד להלחם בשבילה. היא לא צועקת חילונות זוהרת כמו תל אביב. היא לא חיה לשם העימות האלוהי כמו ירושלים. בחיפה של "כנפיים שבורות" החיים הם לא הפגנה, הם רק חיים. ומה עוד יש, בעצם?

ולמי שטרם הבין - לכו לראות את "כנפיים שבורות". סרט מצויין כל-כך לא ראיתם כבר הרבה זמן.


"כנפיים שבורות", ישראל 2002, 87 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

האתר של "כנפיים שבורות"
הטריילר של "כנפיים שבורות" (להורדה כקובץ zip)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by