בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חלום חמוץ מתוק 

חלום חמוץ מתוק

 
 
אפרת אסקירה

סרטו של פן-אק ראטנארואנג "החיים האחרונים ביקום" הוא שירה סינמטית חלומית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "החיים האחרונים ביקום"
 מתוך "החיים האחרונים ביקום"    
שניה לפני חג הפסח, נפתחה במוזיאון תל אביב תכנית הקולנוע האסייתי של חברת יונייטד קינג. התכנית, הכוללת הקרנות של חמישה סרטים, יועדה לתחילה לפברואר, נדחתה ולבסוף שובצה כעת, כאופציה סינמפילית לשעות הפנאי בחול המועד.

התכנית אמנם מכריזה על עצמה כמרכזת סרטים אסייתיים, אולם הודו, איראן וחברות אחרות ממרכז היבשת לא משתתפות הפעם באירוע. חמשת הסרטים החברים מגיעים למעשה מהחלק המזרחי של אסיה, זה שפעם קראנו לו "המזרח הרחוק". אלו הם "העולם" מסין, "3 פעמים" מטיוואן "4:30" מסינגפור, ו"גלים נסתרים" ו"החיים האחרונים ביקום" מתאילנד.

קשר רב אין בין הסרטים הללו, לבד מההכללה הגיאוגרפית הרחבה וההילה האמנותית המצורפת בדרך כלל אוטומטית לכל מה שמריח מקולנוע זר. אבל לכו תלחמו עכשיו בלקטנות תרבותית מהולה בחיבה לאקזוטיקה, כשבעצם מדובר בחמישה סרטים שבהחלט שווה לראות. הסרטים יוקרנו במוזיאון במהלך השבועות הקרובים וילוו מדי פעם, לדברי המארגנים, בכמה הרצאות שעשויות להיות מעניינות.

בין החמישה נמצאים "החיים האחרונים ביקום" ו"גלים נסתרים" של הבמאי התאילנדי פן-אק ראטנארואנג. שני הסרטים, הראשון מ-2003 והשני מ-2006, צולמו על ידי הרב-אמן כריסטופר דויל. דויל, אוסטרלי לשעבר שמזה שנים פועל מהונג קונג והיה הצלם הקבוע של סרטי וונג קאר וויי ("מצב רוח לאהבה"), חולק את האחריות ליצירת האווירה והאסתטיקה המהפנטות שלהם.

טביעת אצבעו של דויל מובחנות ב"החיים האחרונים ביקום" הפואטי והאווירתי, שכבר הוקרן בארץ (בין היתר בפסטיבל ירושלים ובסינמטקים). המצלמה הסטאטית של דויל שוב מייצרת קומפוזיציות יפהפיות של רגעים בחיים, והאיכות החלומית שלהן נאה לסיפור האהבה שמוצג בסרט. נאה משום שגם סיפור האהבה הזה הוא לא שגרתי וחלומי במידה.

קנג'י, ספרן יפני מעומלן ובעל נטיות התאבדותיות החי בבנקוק ואולי קשור בעברו ליאקוזה, ונוי, צעירה תאילנדית מבולגנת ואבודה, נפגשים בעקבות טראומה משותפת וחולקים מספר ימים משמעותיים יחד.

בין קנג'י ונוי ניצבים מחסומי שפה וסגנון חיים, ושניהם נושאים עבר שעדיין רודף אותם. על אף ההבדלים, הם מספקים אחד לשני נחמה ושהות משותפת להתאוששות. במלים אחרות, הוא מסדר לה את הבית, והיא מסדרת לו את החיים.

בהתאם לכך, הסרט נע בין רגעים היפר-ריאליסטיים לתיאור פיגורטיבי של רגשות, בין זכרונות לחלומות של שתי הדמויות המרכזיות. השובה מבין הסצינות היא זו שבה נוי פוסעת ברחבי ביתה בזמן שקנג'י מסדר ומנקה אותו. נוי, שנמצאת תחת השפעת סמים קלים, לא רואה את קנג'י ופוסעת בבית מלאת פליאה כשהוא משנה את פניו. בתמורה, נוי מסייעת לקנג'י למצוא משמעות בחייו. תכלית זו הופכת ברורה בסצינה האחרונה בסרט, שמשקפת על דרך ההיפוך את הסצינה הראשונה שלו, ומעניקה לקנג'י תקווה, על אף שבאותם רגעים מצבו האובייקטיבי הוא החמור ביותר בסרט.


בלי הרבה מאמץ, אפשר לתפור כאן איזו טענה לגבי גרסת הארט-האוס ליציאה מעבדות לחירות, ולספק עוד סיבה לצפות בסרט הזה ובאחיו לפסטיבל בחופשת הפסח, אך נראה כי יופיו של "החיים האחרונים ביקום" והאסטתיקה המזרח אסיתית ככלל, הם סיבה מספיק טובה לעשות זאת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by