בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

תרבות בניו יורק: איבה ללונדונים הפולשים, ומורים מחלטרים בדרכים שונות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גם אתם סאקרים של המבטא הבריטי, או שהוא מעצבן לכם את האוזן? ומה עושה לכם הקיטש הסנטימטלי של הסרטים האמריקאים - לבכות או לגחך בנימוס? השבוע אתם מוזמנים לקחת הפוגה אסקיפסטית מהסכסוך הישראלי-פלסטיני המיוזע, ולקחת צד בסכסוך לונדוני-ניו יורקי תרבותי ומינורי בניחוח זר. ועוד במדור: על מורים שמורידים חולצה להשלמת הכנסה, וגם חדשות טובות ורעות לחובבי "בית קטן בערבה" (זוכרים?).
 

מלחמת טומייטו בטומאטו

אינגלישמן אין ניו יורק. יו גרנט (צילום: יח"צ)
 אינגלישמן אין ניו יורק. יו גרנט (צילום: יח"צ)   
מהי עיר הבירה של המאה ה-21? אם תשאלו את ההורים שלכם, הנטועים עמוק בסיקסטיז, הם בטח ייתנו תשובה לא נכונה כמו פריס. אבל מה שחשוב, זה מה שיגידו הילדים שיש לכם או יהיו לכם: ניו-יורק או לונדון? אם לשפוט על פי קצב הזרימה של לונדונים צעירים לניו-יורק, הרי שהתשובה היא ניו-יורק, אבל אי אפשר גם להתעלם מעריקות ניו-יורקיות/ הוליוודיות מהדהדות כמו אלה של גווינת’ פלאטרו ומדונה, שהשאירו את הניו-יורקים עם המה שמו ביד.

בכל מקרה, הצעירים הלונדונים המציפים את העיר הגדולה מרגישים בבית. הם כבר הפכו את מנהטן לקולוניה מן המניין: הקימו לעצמם מקומות בילוי במקומות הכי חמים בעיר עם שמות כמו ה"סוהו האוס", ה"רד ליון" וה"טי אנד סימפט’י", ומעבירים בירושה את דירות המציאה שהם שוכרים לדקה וחצי בווסט ווילג’ ללונדונים הבאים בתור.

אז במה שונים הצעירים הלונדונים שמנסים "לעשות את זה" בניו-יורק מהצעירים הישראלים של "מוישלה הובלות" או מהאימגרנטים הטורקים, הגרמנים או האוסטרלים? השונה הוא בכך שהם מצליחים לאיים על האגו הניו-יורקי, ולעלות למקומיים את הסעיף.

הלונדונים מייבאים לניו-יורק את האירוניה והציניות שהאמריקאים מתקשים לתפוש (אדם חכם אחד הציע שבאנלוגיה בריטית ששמה כל משפט שני במרכאות כפולות, הסלוגן I LOVE NY היה הופך ל- I FIND NY JUST FINE); והמבטא שלהם מוסיף נופך קלאסי מיידי לכל ארוע.

על כל זה הניו-יורקים היו מוכנים ודאי לסלוח ללונדונים החדשים, אבל לא על אם כל החטאים - ההתבדלות הסנובישית המשפילה. בניגוד לישראלים המוברים, מוכרי הריל אסטייט והטי שירטס, הבריטים אינם משחקים בנאמנות את תפקיד האימיגרנט הנלחם את מלחמת ההישרדות בעיר הזרה. הם תמיד יספרו לך שהם פה כדי לעשות סרט, לכתוב ספר, או למכור איזה סקריפט לטי-ווי. ואם הם יינסו להידמות לניו-יורקים עם הכובע בייסבול, הרי שזה תמיד ייעשה בקריצה אירונית מסורתית.

אם הישראלים, שמים פפריקה אדומה בחומוס כדי להפוך אותו ל"אמריקן פרנדלי", ומרשים לעצמם להתערבב בסצינה הכי פרועה בעיר כשהם מצוידים בתובנה שספיגת התרבות מחייבת הצטיידות בחבר או חברה מקומיים - הבריטים שומרים על פאסון של התבדלות, ומעדיפים להתערבב עם שלהם.

לתוך מלחמת הניו-יורקים-לונדונים משחקים אינספור סטראוטיפים. הבריטים המתבדלים רואים באמריקאים סוג של פנינה רוזנבלום - כאלה שיודעים איך לעבוד ולעשות הרבה כסף, אבל לא בהכרח בזכות השכל; יאנקים תמימים וטפשים לכל אורך הסולם החברתי. הניו-יורקים יורים חזרה בסטראוטיפים משלהם - המיסיונרים של האירוניה זקוקים בדחיפות לרופא שיניים ורצוי גם רופא עור ומנתח פלסטי שיקטין להם את האוזניים; העליונות התרבותית שלהם היא פארש; והג’ינס תמיד גבוה מידי או צמוד מידי.

עם כל העוינות ההדדית והדעות הקדומות, מה בכל זאת מביא לנהירה הלונדונית לניו-יורק? אולי זו הידיעה (שאפילו חוה אלברשטיין עם הקריירה הניו-יורקית המפוארת כבר בטח הפנימה) שבמורד ברודווי, עם כל האורות, האפיות והדרמה, היאוש הרבה יותר נוח מזה של העיר באפור.
 

חינוך משלים

לו רק היית פחות המורה שלי. ג'וליאן פנטצ'י על שער פלייגירל
 לו רק היית פחות המורה שלי. ג'וליאן פנטצ'י על שער פלייגירל   
מורים זה זן נדכא כנראה בכל מקום. עובדה - אפילו בניו-יורק, עם משכורת התחלתית ממוצעת של 20,000-30,000 דולר בשנה (שזה הרבה במונחים של מורה בשדרות, אבל רק תנסו לחיות מזה בניו-יורק), הם נאלצים לעשות את זה מהצד, והחלטורות חוגגות.

בעוד שרבים משלימים את המשכורת של ההוראה בעוד הוראה, יש גם את היצירתיים שאוהבים לגוון ולפעמים גם משלמים על זה ביוקר. קחו כדוגמא את ג’וליאן פנטצ’י, מורה בבית ספר יסודי שהצטלם ערום לעמוד האמצע של "פלייגירל", ועבד כדוגמן הלבשה תחתונה של ה"סאקס פיפט’ אבניו". ארגון המורים המגונן שאליו משתייך המורה בתחתונים, אישר את המחוות הערומות, בתנאי שלא יזכיר את הדיי ג’וב שלו באותה נשימה שבה הוא מוריד את המכנסיים.

המתאבק המקצועי מת’יו קיי עבד כמורה למדעי החברה בבי"ס תיכון, כשהחליט לנסוע לתחרות ביפן וביקש מאמא שתתקשר למנהל ותגיד שהוא חולה. בבית הספר לא התרשמו מהשרירים שעשה קיי ביפן, ואילצו אותו להתפטר.

דורית מאטסון, מורה למוסיקה בחטיבת ביניים בעיר, הבריזה גם היא מהשיעור כשלקחה ימי מחלה כדי לנצח על קונצרט. לרוע מזלה, מנהל בית הספר היה באותו יום במוד לקלאסי, כיוון את הרדיו של האוטו לתחנה מקבילת "קול המוסיקה" ותפס אותה על חם. כמו קיי, גם היא נבעטה לבלי שוב מכותלי המוסד החינוכי.

ואם חשבתם שהמורים האלה הרבה יותר גרועים מהתלמידים שלהם, נראה מה תגידו על תומס אמרט, מורה למדעי החברה בהיי סקול, שהרצה לתלמידים על גבולות הטוב והרע, בעוד הוא עצמו מתפקד כעבריין מורשע מן המניין.

בעברו הקרימינלי הוא הוציא מליון וחצי דולר מנשים זקנות כשתיפקד ככונס נכסים של אחוזותיהן. אברט הוכיח שכשרוצים - הכל אפשרי, כששלח את עורך הדין שלו לבקש ממנהל בית הספר חופשה מיוחדת בלא תשלום, כדי שיוכל לרצות את תקופת הכלא שלו. בתגובה להשפלה הציבורית שהסב למנהל ההמום ולנזק שגרם למוניטין של בית הספר, הוא קיבל בעיטה מיידית בתחת, והיום, לאחר שסיים לרצות את תקופת מאסרו, הוא מתחנן, איך לא, לחזור לכיתה.
 
 

מזדקנים עם לורה אינגלס

ידעתי שאהפוך להיות אמא שלי. מליסה גילברט כלורה אינגלס (צילום: יח"צ)
 ידעתי שאהפוך להיות אמא שלי. מליסה גילברט כלורה אינגלס (צילום: יח"צ)    
ילדי הדור שגדל על "בית קטן בערבה", זימזם את "פוראבר יאנג" ופינטז על פטריק סוויזי והבייבי שלו ב"ריקוד מושחת" - הנה אייטם שיגרום לכם, איך לומר את זה בעדינות - להרגיש זקנים. בברודווי יעלה בקרוב מחזמר המבוסס על תוכנית הטלוויזיה "בית קטן בערבה" (שבעצמה מבוססת על ספר פופלארי) עם מליסה גילברט (לורה אינגלס המיתולוגית) בתפקיד הממה, ופטריק סוויזי בתפקיד הפפה.

למי ששכח, "בית קטן בערבה" היא שיר הלל לחוואי המערב קשי היום, הנוצרים ההגונים והעמלים שחיו בסוף המאה התשע עשרה בערבות אמריקה השוממות. השיתוף הפוטוגני שהפגינו האינגלסים עם הקהילה והשכנים בצל התלאות והמכות שזימנו להם החיים, הוא אולי צורת החיים הכי קרובה לקיבוץ (מינוס הקומוניזם) שהאמריקאים, מקדשי האינדוודואל והספייס, אי פעם יכלו להגיע אליה.

לכל הנוסטלגים המתרפקים, שנאלצו לצפות בסדרה הממכרת בשחור לבן מדכא, המחזמר בברודווי מבטיח חויה צבעונית מתקנת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by