בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
האיש שקנה ימי הולדת 

האיש שקנה ימי הולדת

 
 
אדולפו גרסיה אורטגה

קטע מתוך הספר, מסעו של גבר המתחקה אחר חייו ומותו של הילד הורבינק במחנות

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הניסיון לשוב ולחלום

עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
באמצע אפריל של 1941 יצאו זופיה צֶ'רמיק ויאקוב פַּבְליצקי למסע כלולותיהם בקרקוב. הם לא שעו לאזהרות הוריהם ובני משפחותיהם, שהיו אחוזי בהלה נוכח הבשורות הרעות שהגיעו מן הגטו, ושחששו כי עתה, לאחר שכל פולין היתה לחלק מן הרייך, ימנעו מהם הנאצים להגיע למחוז חפצם, או, גרוע מזה, יעצרו אותם ויכלאו אותם במחנה, כלשון השמועות שהתהלכו בדבר מנהגם השיטתי של האס.אס.

אבל פאבל רָמַדיאן, חברו רב-התושייה של יאקוב, צייד אותם במסמכים מזויפים: אדון וגברת יַנְקוֹבְסְקי. ובשם הזה הם נרשמו במלון מֶרְקוּר שברחוב קְרָקוֹבְסְקָה. הם חיו על האהבה; הם חיו בעולם מנותק מן המציאות, עולמם של צעירים שזה עתה נישאו, אדישים לפּחד, לא מודעים לכך שבתוך זמן קצר הם יתעוררו אל חלום הבלהות הנורא מכל. כשעזבו את זֶ'שוֹב ונופפו בידיהם לחבריהם ולבני משפחותיהם, ספק נרגשים ספק שמחים, לא העלו בדעתם, לא הם ולא האחרים, כי לא ישובו אליה לעולם.

מלון מֶרקוּר שוכן בפינת רחוב יוֹזֶפָה השוקק והמסחרי, שדרכו נכנסים לרובע היהודי קָזִ'ימִייֶז' שכולו בתי כנסת וגינות קטנות. אבל עכשיו הכל נטוש, כיוון שהיהודים כלואים בגטו בדרומהּ של העיר, בפּוֹדְגוּזֶ'ה, אשר שימש – אף כי אז היה הדבר ידוע למעטים בלבד – כתחנת מעבר למחנה ההשמדה בפְּלאשוֹב.

זופיה ויאקוב – אדון וגברת ינקובסקי בשמם הבדוי, שלא עורר את חשדה של בעלת הבית, אישה קַרפָּטית שאינה מעוררת אמון – מתעלמים בפזיזותם משעות העוצר בגטו. הגטו אינו מעִניינם; הרי הם מעמידים פנים שאינם יהודים. הם משוטטים בעיר כשחקנים במחזה על אודות שני צעירים פולנים מאוהבים, אדישים לכיבוש, נהנתנים, קלי-דעת אפילו, כאילו היו בובות משחק בקופסה המוגשת כמתנה לילדים הגוועים ברעב.

אני יכול לשוות לנגד עינַי את זופיה. היא לבדה עכשיו, נשענת על אדן החלון בחדרה ומשקיפה אל הכניסה לגטו, בקצה הרחוב הארוך. שם, קרוב לכביש המחורץ בפסי חשמלית, נראות גדרות עץ שבראשן קבועות לוחיות-מספרים גדולות, ולידן שלט באותיות גותיות. השלט מזכיר לַכֹּל כי יהודים אינם רשאים לצאת מן השטח הזה, וכי כל היוצא דמו בראשו. מכונית ובה חיילים גרמנים חונה ליד עמדת המשמר. הם בודקים מסמכים ודוחקים באנשים.

אני רואה את זופיה, או, ליתר דיוק, רואה אותה בעיני רוחי, עומדת לבדה בשעה ארבע אחר הצהריים, ממתינה לשובו של יאקוב, שיצא בשליחות מטעם אביו, סמואל פַּבְליצקי. היא מגלגלת בראשה את כל שהיא יכולה לעשות בימי האושר האלה, את כל שהאושר מזכיר לה והיתה רוצה שיהיה. זה יותר מדי, אבל עליה לבחור.

כך, למשל, היא שמחה בבגדים שרכשה מייד לאחר שהגיעו לכאן, בכסף שנתנה לה אמה: שמלה אדומה עם עליונית, בחנות שהמליצה עליה פרַנקי, אחת מדודניותיה שהועברה לאחרונה, יחד עם בעלה ארתור סוּגַר ובנותיהם, מרחוב יָקוּבָּה אל הגטו. זופיה ויאקוב ביקרו אצלם כבר ביום הראשון, ולוּ רק כדי להימלט משם תכף ומייד – תחילה בשל אופיו הקודר והמשמים של הביקור, שבמהלכו בקושי הוגשה להם ריבה עבשה מפּוֹמֶרַניה, אבל אחר כך בעיקר בשל רצונם העז להתעלס בחדרם שבמלון מֶרקוּר, להתעלס מתוך ידיעה שהם שונים, ללא רבב, טהורים כמעט, לנוכח הזוהמה השוררת בגטו ואורח החיים בו. הם מסרבים להאמין; הם לא יכולים לבוא אל עצמם בטענות.

הם יתעלסו עד אור הבוקר, כאשר ישקעו, תשושים, בשינה מתוקה, וכאשר, בלי שיידעו על כך, ייפתחו שערי הגטו שוב. עובדים רבים ייצאו דרכם במשאיות אל בתי החרושת, ואחדים ייהרגו מקליעי החיילים השיכורים הצולפים במשאיות החולפות על פניהם, לשם שעשוע, כאילו היתה זו תחרות קליעה במטווח. אך מה יודעים הם על כל זה, הלא הם מאוהבים. פחד ומיאוס דרים בכפיפה אחת בצד אהבתם. קִהיון חושים, נחמה והגנה, אלו הן מילים שזופיה שמעה פעם מפי רופאהּ של אמה ראצה. מי יכול היה לשער כי תנצור אותן איתה כדי לעשות בהן עתה שימוש, בלב כל האושר הזה.

אבל מהו האושר? עיקרון נעים, פשוט ככלל קדוש: עבור זופיה האושר הוא לצאת לאכול עם יאקוב במסעדה צנועה בסימטאות העיר העתיקה, לרדת ברחוב גְרוֹדְצקָה לרִינֶק גְלוֹוְנִי ולהתנשק שם אחר כך בתשוקה, בשפתיים לחות, תחת מגדל העירייה בן המאה. חייל גרמני בחופשה ביקש מהם לצלם אותו בכיכר, כשהמגדל ברקע. יאקוב נטל את המצלמה, והגרמני שילב את זרועו בזרועה של זופיה, שלא גילתה התנגדות. שניהם חייכו כשיאקוב לחץ על הכפתור.

חוסר מודעות של הקורבנות ותלייניהם. לפתע קופא בי דמי למחשבה: שמא אותו תצלום הוא זה ששכני לחדר, כאן בפרנקפורט, משתמש בו כבסימנייה לספר שהוא קורא? אולי זהו תצלום משפחתי ישן, ואותו חייל, שמעולם לא חזר לראות את בני הזוג הפולנים, שלא היה יכול להעלות בדעתו כי היו אלה שני צעירים יהודים אשר פחות משנתיים אחר כך יושלכו אל תא הגזים, מורעבים, מושפלים, גוססים, הוא-הוא האב, או הדוד, או הסב, של האיש השוכב במיטה הסמוכה, שהצביע למפלגה הסוציאל-דמוקרטית והוא מאוהדי קבוצת הכדורגל ביירן-מינכן ואפילו מגלה מידה רבה של סובלנות כלפי המהגרים הטורקים, עתה, אחרי שהחומה כבר נפלה וכולם מאוחדים, שוב, בגרמניה אחת, גרמניה םber alles?

והאושר? אני חוזר ושואל את עצמי. מבחינתה של זופיה משמעותו של האושר, בלי כל ספק, היא להתחבק עם יאקוב ביריד השעשועים שבו יבקרו לפנות ערב, לפני שיאכלו ארוחת ערב בפונדק לצלילי מוזיקה הונגרית, כינורות, תופים וכל השאר. הם יעלו בגלגל הענק שבו צפו מרחוק ביום שהגיעו לעיר, אחר כך יינשאו לגבהים בסחרחרת הצבעונית כשהיא כורעת בין רגליו, ילחשו זה לזה מילות אהבה מלאות תשוקה, ובדמיונה היא תשוב ותראה את עצמה במיטתם במלון מֶרקוּר, חבוקה בזרועותיו של יאקוב, סבר פניה רציני והיא נאהבת ומתנשפת. האושר מבחינתה של זופיה הוא הזמן שעצר מלכת, הזמן הנצחי, שבו היא חופרת באצבעותיה בשערו של יאקוב וכל דבר אחר ממנה והלאה.

כשהלילה יורד, שניהם לא חשים בצינה האביבית – על אף החלון הפתוח הפונה לעבר רחוב אפור, שמרצפותיו נעקרו וקירותיו הלבנים מכוסים בכרזות ובהן צווים נאציים. דרך הרחוב הזה עוברות עגלות עמוסות בגוויות לכיוון בית העלמין של הגטו, שם מכים את הצעירים המאחרים, ואולי, בלי לומר דבר, יורים בהם ברקה, מ'טעמים של טיהור אתני'.

יאקוב וזופיה אינם מעלים בדעתם את המתרחש סביבם, לא ברחוב הזה ולא בכל הרחובות ברחבי פולין, מפני שבאהבה אין שומעים את היריות. באהבה לא שומעים דבר.
ואושרה של זופיה? כן, זופיה מאושרת. היא נשענת על אדן החלון ורואה ממרחק את הנאצים במכוניותיהם, סמוך לכניסה אל הגטו. אבל היא חושבת רק על המהלכים הקרובים של הערב הממשמש ובא:

.1 יאקוב יגיע – הוא מתעכב, אבל יגיע בקרוב. .2 הם יעזבו את המלון. .3 הם יטיילו ברחוב, הוא יאחז במותניה. .4 הם יעלו בגלגל הענק (גם זו דרך לעלות לשמים), וכאשר הם יימצאו בנקודה הגבוהה ביותר, מישהו למטה יעצור את המִתקן כדי שיוכלו להשקיף על גגותיה של קרקוב ולהתנשק.
למזלם, הגטו אינו נראה ממרומי הגלגל הענק.

האיש שקנה ימי הולדת מאת אדולפו גרסיה אורטגה. תרגום: עינת טלמון, סדרת נופך בהוצאת אבן חושן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by