בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ולי גוד  

ג'ולי גוד

 
 
שרון שילוח

שחקני המחזה הבריטי "נערי ההיסטוריה" מייצרים משב רוח אנרגטי על הבמה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נערי ההיסטוריה (צילום: יח"צ)
 נערי ההיסטוריה (צילום: יח"צ)   
המחזה "נערי ההיסטוריה" מאת המחזאי אלן בנט, הנחשב לאחד מבכירי המחזאים הבריטים ואחראי גם לתסריט של סרט הקולנוע "טירופו של המלך ג'ורג'", הועלה בהצלחה יוצאת דופן בתיאטרון הלאומי הבריטי וגרף השנה ששה פרסים בטקס פרסי הטוני: המחזה הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, הבימוי, העיצוב והתפאורה. לכן, כשהודיע תיאטרון בית לסין על העלאת המחזה בהפקה ישראלית מיוחדת ולמספר מוגבל מראש של הצגות, הציפיות הגבוהות, באופן טבעי, היו בהתאם.

המחזה, שאף הפך לסרט, מספר את סיפורם של קבוצת נערים מהמעמד הבינוני, העומדים לקראת סיום לימודיהם התיכוניים ועל סף בחינות הקבלה ללימודים גבוהים באוקסברידג' (אוקספורד – קיימברידג'). שתי האוניברסיטאות המפורסמות ביותר באנגליה ואולי בעולם כולו, אשר מלבד היותן חשובות ביותר בשל הישגיהן במדעי הרוח, מדעי החברה והמחקר, נחשבות (גם כיום) לאליטיסטיות, עם תנאי קבלה קשים במיוחד, ומשמשות כעוגן חברתי ותרבותי חשוב ביותר בעולם האנגלו-סאקסי.

חבורת הנערים הצעירים, אשר מונעת על ידי מנהל בית הספר להתקבל למוסדות לימוד אלו ויהי מה, מקבלת את ארווין, מורה צעיר וכריזמטי, בוגר אוקספורד בעצמו, בעל שיטות לימוד חדשניות, אשר הובא במיוחד להכינם לקראת בחינות הקבלה. זאת, על חשבון שיעורי ההיסטוריה שלהם עם הקטור, מורם האהוב והמבוגר אשר שיעוריו נעו סביב לימודי צרפתית, תוך חיקוי של סצנות מסרטים; בדיחות, משחקי פנטומימה וניחושים; הקראת קטעי שירה; וכל מה שניתן ללמד נערים צעירים על מנת להעשיר ולהרחיב את פנימיותם, את עולמם כבני אדם ואת תחומי העניין שלהם בחיים.

הבעיה היא שאת הידע הרב והחשוב אותו מעביר הקטור לתלמידיו בהנאה רבה, לא ניתן למדוד במספרים ובציונים, ולכן גם לא יעזור להם לעבור את בחינות הקבלה הקשות לאוניברסיטאות. מנהל בית הספר, אשר חרד בעיקר למוניטין של המוסד שבניהולו, מאמין כי ארווין הצעיר שמלמד היסטוריה כאילו הייתה סוג של עיתונות צהובה, יביא את הבשורה.

בתוך סיפור המסגרת הזה נעה ההצגה בין סיפוריהם האישיים של חבורת הנערים ונוגעת בנושאים רבים המרכיבים את חייהם של צעירים במוסדות לימוד בחברה המעמדית באנגליה כמו יחסים הומוסקסואליים, יחסי מין בכלל, גזענות, שייכות, הישגיות, אהבה ועוד. שני המורים המייצגים גישות חינוך שונות – האחד מאמין בחינוך לשימור והאחר בחינוך לשימוש – מתחרים ביניהם על לבם של הנערים, ובתוך כך נחשפות נטיותיהם ההומוסקסואליות של שני המורים וגם של כמה מהנערים עצמם.
 
צילום: יח"צ
 צילום: יח"צ   
אלן בנט עצמו היה תלמיד היסטוריה של ימי הביניים באוקספורד וב- 2005 פרסם ספר הכולל קטעים מיומניו, משנות בחרותו בלידס, ושם הוא כותב בפתיחות בפעם הראשונה על חייו כהומוסקסואל.

ההפקה הישראלית של בית לסין, בבימויו של מיכה לבינסון, הצליחה להעמיד שורת שחקנים ישראליים, רובם אינם מוכרים, אשר בעזרת משחק טוב ודינמיקה בימתית נכונה, מייצרים משב רוח אנרגטי וחי על הבמה, ומצליחים להעביר את אותה "אנרגיה אנגלית" המאפיינת סיפורי נערים במוסדות לימוד בריטיים. את תפקיד הקטור, המורה הותיק, משחק עודד קוטלר בנאמנות רבה וכך גם רפי תבור בתפקיד קומי ומבדר של המנהל. מורדי גרשון הוא ארווין, המורה הצעיר המתוודה על תשוקתו לדקין, החתיך של הכיתה, גם הוא משכנע ביותר.

את תפקיד האישה היחידי בהצגה מגלמת סנדרה שדה כגב' לינטוט, המורה להיסטוריה שדוגלת בעובדות היבשות ומידי פעם משחררת במבט מפוכח הארה ארסית על טבעו של הזכר האנושי לקול מחיאות הכפיים של הקהל.

אולי בחלק זה, של ליהוק השחקנים ובבימויים, מצליחה "נערי ההסטוריה" של בית לסין יותר מאשר במקומות אחרים. התלבושות הטובות, שהן כמיטב המסורת האנגלית, מוסיפות נפח נוסף לדמויות אשר למרות שהן רבות על הבמה אינן לוקות בשטחיות. התפאורה, איך לומר, מזכירה יותר את תיכון עירוני א' בתל אביב מאשר תיכון כלשהו באנגליה, ואין בה מימד יוצא דופן. אבל הקוליסות היוצאות והנכנסות במהירה מהבמה עושות את העבודה ומראה הכיתות הופך אט אט לטבעי. סרטוני הווידאו המופיעים בין קטע לקטע ומתארים את גיבורי ההצגה מחוץ ובתוך כתלי בית הספר אכן מוסיפים לדינמיות ולגיוון, אבל כשהמורה עם תלמידו עוברים עם האופנוע ליד מטע עצי זית, יש בעיית אמינות קלה.

השחקנים הצעירים מפליאים בשירה ובתנועה במשך כל ההצגה ונותנים נופח קברטי ומקורי לכל הסיפור. למרות זאת, עיקר הבעיה של "נערי ההיסטוריה" היא בלבול - בעיקר במערכה הראשונה. לא ברור של מי הסיפור הזה – של ארווין המורה הצעיר, המייצג את אסכולת "הלימוד לשימוש" ומתאהב באחד מתלמידיו? של דקין, התלמיד החתיך שיוצא עם המזכירה של המנהל אבל משיב לארווין באותו המטבע? של הקטור, המורה הזקן, נציג אסכולת "לימוד לשימור", אשר מעבר ליחסו החברי לתלמידיו גם מגפף אותם על האופנוע שלו בדרכם הביתה? או אולי של פוזנר, התלמיד היהודי בעל הנטיות ההומוסקסואליות גם הוא?

את הסיפור כולו מספר סקריפס, אחד התלמידים אשר כתב את כל המאורעות, אך תפקידו כמספר קטן, אינו אחיד ואינו משמעותי, מה שרק מוסיף לתחושת חוסר המיקוד של ההצגה כולה. התחושה המתקבלת היא של אוסף סצנות מחייהם של תלמידים ומורי בית ספר תיכון לנערים, הכוללות בתוכן את כל אותם נושאים בנאליים הנקשרים לטקסטים שגברים במרכזם: ספורט, הישגיות, סקס, מאבקי כוחות, ואיך לא - הומוסקסואליות, כשאין מלמעלה חוט הקושר את כל קצוות ההצגה להקשר אחד רציף ואחיד.

המערכה השנייה, הטובה יותר, כבר יותר מגובשת ואחידה מקודמתה וביחד עם המשחק הנמרץ שמגישה חבורת השחקנים, מתקבלת בסופו של דבר הצגת בידור טובה ומורכבת, שהיא מעין קברט גברי, קצת חסר כוון לעיתים, בשילוב שירים חדשים וישנים, קטעי וידאו וטקסטים מפולפלים וקולחים אותם תרגם שלומי מושקוביץ.

"נערי ההסטוריה" הישראלית אינה משחזרת את ההצלחה המקורית אשר ידע המחזה הזה באנגליה, ובעיקר סובלת מחוסר בהירות ומהעובדה שאין דמות מרכזית אחת (או יותר) אשר מובילה את ההצגה. אך עם זאת, היא עדיין, בתזמורת הגברית שלה, מביאה איתה כמה התרחשויות מעניינות ומקוריות. אם סיפורי נערים בשנות בחרותם עושים לכם את זה ואהבתם את "ללכת שבי אחריו", למשל (Dead Poets Society ), יש סיכוי גדול שתיהנו גם מההצגה זו.
 

הפקה

 
הפקה
שחקנים:עודד קוטלר, רפי תבור, סנדרה שדה, מורדי גרשון, דן שפירא, דניאל ברונפמן, יניב לוי, שחר ישי, אבי סלמה, שלומי טפיארו, דן קיזלר, עידו רוזנברג/פיני טבגר.

בימוי: מיכה לבינסון
תרגום: שלומי מושקוביץ
עיצוב תפאורה: אורנה סמורגונסקי, דרור הרנזון
עיצוב תלבושות: יוסי בן ארי
מוסיקה: אלדד לידור
עיצוב תאורה: יחיאל אורגל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by