בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הסוכן הזה עוד לא מת 

הסוכן הזה עוד לא מת

 
 
שרון שילוח

"מותו של סוכן" רלוונטית ומרגשת גם היום, 60 שנה אחרי שנכתב המחזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תאומי ודיין (צילום: יח"צ)
 תאומי ודיין (צילום: יח"צ)   
בימים אלו, כמעט שישים שנה אחרי שנכתבה יצירת המופת של ארתור מילר, "מותו של סוכן", עולה המחזה בתיאטרון הקאמרי שוב (הפעם הראשונה הייתה בשנת 1979), וזו למעשה, הפעם השביעית שהוא מוצג מעל בימות התיאטרון בישראל.

"מותו של סוכן", שמאז פרסומו בשנת 1949 ועד היום, נחשב לאחד המחזות הגדולים ביותר של המאה העשרים, מביא את סיפורו של וילי לומן, סוכן נסיעות מזדקן, עייף ותשוש, אשר המרוץ הקפיטליסטי והשאיפה לחיות את החלום האמריקאי הכניעו אותו. מרגע שמבין וילי כי זמנו עובר ושגם במקום עבודתו כבר לא מתייחסים אליו כבעבר, הוא תולה את תקווה בשני בניו, שיממשו את חלום ההצלחה בשבילו. חוסר שביעות רצונו מעצמו ומהמציאות בה הוא חי, מוביל אותו לקיים שיחות דמיוניות עם אחיו ההרפתקן הנועז אשר התעשר בגיל צעיר ומגלם את כל משאלות לבו. הוא בורח להזיות מין העבר, אל התקופה שבה עוד חש את התקווה כי דברים בחייו ובחיי משפחתו יכולים להשתנות.

ההצגה, בתרגומו של הלל מיטלפונקט ובבימויו של מיכה לבינסון, כוללת שורה מכובדת של שחקני תיאטרון: עודד תאומי בתפקיד וילי לומן; תיקי דיין המרגשת בתפקיד אשתו האוהבת והמסורה; אלי גורשטיין בתפקיד אחיו המוצלח; מיכה סלקטר בתפקיד בנו הבכור; יונתן צ'רצ'י, יפתח קליין ועוד.

השחקנים, מלבד הסיפור המאלף, משמשים כעוגן המרכזי של הצגה זו. התחושה הכללית הנוצרת על הבמה היא של עצב ומרירות גדולה, והתפאורה המעניינת ומסכי הרקע המתחלפים, תורמים לאמינותה. עם זאת, ישנם רגעים שבהם נפגמת משמעותית אמינותה של ההצגה כולה, כשהשחקנים מרימים את קולם עוד לפני שהסיטואציה על הבמה מבקשת זאת מהם, והדבר צורם עד מאוד. אולי זאת הסיבה לכך שהיה קשה לייצר אמפתיה לעודד תאומי כגיבור הסיפור.

עם זאת, ההצגה מצליחה לגעת בבטן, לא מעט בשל השפה הקולחת והתרגום של הלל מיטלפונקט, התלבושות המצוינות והתפאורה של אורנה סמורגונסקי ודרור הרנזון. למען האמת, גם אם הפקה זו אינה שונה או עולה במשהו על שאר ההצגות שהציגו את המחזה הזה בעבר, זה לא ממש משנה. הפקה זו טובה דיה עבור מי שלא מכיר את הסיפור או שלא צפה בו בתיאטרון עד היום, כי כוחו הגדול של "מותו של סוכן" טמון בסיפור הטראגי של אדם מבוגר אשר לחברה אין עוד כל צורך בו והוא בעיני עצמו שווה ערך לקליפת שום. כמו כולנו, גם הסוכן הנוסע הזה שבוי בקריטריונים של חברה קפיטליסטית ודורסנית, אשר אושר נמדד בה, לא פעם, לפי כמות המטבעות בכיס.

הקרבות המשפחתיים על רקע חוסר הצלחתו של וילי לעמוד בסטנדרטים החברתיים המזוהים עם הצלחה; חוסר יכולתו להיות שמח בחלקו (כציווי נוסף של החברה בה אנו חיים); והאכזבה אשר מנחילים לו בניו - חושפים את נוף נפשו. המציאות החיצונית של וילי לומן תואמת את זו הפנימית שלו, המורכבת מרגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה (אותה הנחיל גם לבניו), אשמה וחוסר לקיחת אחריות.

המחזה נע בין תקוות העבר שנגוזה לבין ההווה, שנראה אפור מתמיד. סודות המשפחה, שעולים וצפים מן העבר; הציפיות אשר אף אחד מבני המשפחה לא מצליח לעמוד בהן; השיפוטיות והשקרים - כל אלה מביאים את וילי אל הסוף המר ואת בניו, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, לחזור על אותו מעגל חיים.

"מותו של סוכן" מפנה אצבע מאשימה כלפי ערכי החברה המודרנית, הקפיטליסטית והדורסנית, ומכילה חומרים רגשיים אוניברסאליים הפונים אל נפשו של האדם באשר הוא. הסיפור הפשוט והנוגע ללב על אדם אשר עבד למחייתו כל חייו, קיים משפחה ובכל זאת נחל תחושת החמצה וכישלון, רלוונטי היום כפי שהיה לפני כשישים שנה, עת נכתב המחזה.

"היום שילמתי את התשלום האחרון על הבית ואין מי שיגור בו". במונולוג רגיש ומינימליסטי על קברו של וילי, הנחתם במשפט זה, מסיימת תיקי דיין את המחזה, ונדמה כי זהו הרגע המרגש והכואב ביותר בהצגה כולה, שאיכשהו גם מסכם את חייה של המשפחה השפופה הזו.
 

הפקה

 
בימוי- מיכה לבינסון
תרגום – הלל מיטלפונקט
תפאורה ותלבושות- אורנה סמורגונסקי ודרור הרנזון
מוסיקה- אלדד לידור
עיצוב תאורה- קרן גרנק
שחקנים - חירות אשכנזי, אלי גורנשטיין, תיקי דיין, אבי טרמין, צביקי לוין, מיכה סלקטר, יונתן צ'רצ'י, יפתח קליין, מיכל קלמן, אוהד שחר/ניר שלמון, עודד תאומי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by