בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תקפצו למסיקות 

אל תקפצו למסיקות

 
 
אמיר עמרמי

שימו לרגע בצד את את דעתכם על "כנופיית רימון". לתמיר חיטמן מגיע יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 תמיר חיטמן (25) טבל בפעם הראשונה בביצה המוסיקלית כשהיה בגיל מצווה, פחות או יותר, עת ביקש להשתתף במחזה "יוסף וכותנת הפסים" בכיכובה של חווה אלברשטיין. "רציתי לראות איך זה להופיע" הוא מספר, "גם ניסיתי לנגן אבל לא כל כך הצלחתי בהתחלה". חיטמן, אפוא, לרגע לא אמר נואש ואת לימודי התיכון שלו בילה בתלמה ילין במגמת ג'אז. "זה לא שהג'אז משך אותי, כמו שזה פשוט לא היה מוסיקה קלאסית. זה היה בשבילי לעסוק במוסיקה קלה".

לכתבה המלאה >> 
תמיר חיטמן הוציא לאחרונה את אלבום הבכורה שלו "מקסימום בסוף ניפול" (עננה). תמיר הוא גם האחיין של, גם האח של, וגם היוצא של בי"ס רימון. בי"ס רימון זוכה בשנתיים האחרונות ליחסי ציבור לא מחמיאים במיוחד. מצד אחד נדמה שהכיתות גועשות מאינפלציה של זמרים ויוצרים - עידן המסיקות עשה את שלו, ומצד שני, מתעלמים ממוסיקאים אחרים שלומדים שם קומפוזיציה, ביצוע, עיבוד והלחנה, מוסיקה לתיאטרון וטלוויזיה, הפקה מוסיקלית וכו'. פה יש מקום לגילוי נאות: גם הח"מ ישב על הדשא של רימון במשך שלוש שנים.

הסטיגמה שדבקה בבית הספר למוסיקה, לא כל-כך מובנת, היות והתרבות שלנו קיבלה בחום יוצאי רימון אחרים דוגמת אתי אנקרי, ערן צור, מיקה קרני, אביב גפן, אחינועם ניני ועוד, והנה - העולם ממשיך להסתובב.

בואו נשפוט על פי המצע המוסיקלי. אורי זך אמנם הפיק מוסיקלית את מירי מסיקה, אוהד חיטמן, איה כורם, ועכשיו גם את תמיר חיטמן. אבל בהתבוננות אחורה, כל אחד מגיע ממקום אחר. מירי מסיקה נותנת הרגשה כאילו יש מאחוריה קריירה של שני דורות, אוהד חיטמן, אם ילך על זה באמת, יוכל להיחשב בנקל לסוג של בילי ג'ואל מקומי, ואיה כורם לא מגישה לכם משהו שאין בה.

עכשיו תורו של תמיר חיטמן. "מקסימום בסוף ניפול" הוא אלבום מהנה. ההגשה שלו מדויקת ומלאה ברגש. תמיר אוהב לשחק עם הקול שלו, גם כדי להפגין טכניקה ווקאלית וגם כדי לשרת נכונה את הטקסטים. אני פשוט מאמין לו.
 
אין מספיק שמיים. תמיר חיטמן (אסנת רום)
 אין מספיק שמיים. תמיר חיטמן (אסנת רום)   
"מקסימום בסוף ניפול" פותח ב"עוד פעם" העדין שגם יצא כסינגל לרדיו. שיר הנושא של האלבום הוא שיר בעל אופי רעשני יותר, שחיטמן לא חוטא בו יותר מדי. בדקו גם את "סולמות" הנהדר, ואני מצטט: "הנשים הרכות שמלאו את לילותיי, הן פיתו אותי לשמוח, כמו שבוי באשמה התמכרתי, אלוהיי, אם יכולת שוב לסלוח". חיטמן מחוייב באלבום החדש לאו דווקא לחידוש, אלא לאותנטיות חפה מחארטה. וזה, לרוב, מה שיש כאן.

"יש יותר מדי כוכבים ולא מספיק שמיים", שר חיטמן לצד הגיטרה האקוסטית המצוינת של דודו טסה. משפט שהוא ספק דמגוגיה, ספק בבואה של כל מה שקורה כאן. ישראל היא באמת מדינה מאוד קטנה, יש בה הרבה אמנים מוכשרים, אבל משבצות הרייטינג (שאתם קובעים אותם, למקרה שלא ידעתם) יכולות להכיל מספר נמוך של כוכבים על מרצפותיהן המצומצמות.

מדגדג לי באצבעות לרשום שהאלבום הזה כל כך לא אופייני לעידן המסיקות. אבל אני לא אעשה זאת. למה? כי גם האלבום של אריק ברמן לא כזה, וגם לא של קרן פלס. יודעים מה, גם האלבומים של מירי מסיקה.

זוהי טעות להכניס את כולם תחת הכותרת "כנופייה". אתם יודעים כמה יוצאי רימון לא מוכרים חורשים היום את המועדונים בארץ? וזה עוד בלי לדבר על החלק הנוסף של ביה"ס, שמנגן ללא פנים וזהות באלבומים רבים, הפקות, פרסומות ועוד.

מי שאוהב מוסיקה כנה ואמיתית - כזאת שמרגשת לא בגלל מניירות ורגש סינתטי, אלא בגלל מילים ולחן; מי שאוהב יצירה שמכבדת את יוצריה ומאזיניה ומשאירה להם מקום לפרשנות אישית מבלי להיות בנאלית וחסרת תוכן - ייהנה מאלבום הבכורה של תמיר חיטמן, ואולי יוכל להיעזר בנתון הבא: תמיר חיטמן למד ברימון. מה שאולי, רחמנא ליצלן, עזר לו, אחרי הכל. בית ספר, אתם יודעים.

תמיר חיטמן "מקסימום בסוף ניפול" / עננה (48:22 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by