בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מולייר מאוהב 

מולייר מאוהב

 
 
טל היינריך

במאי הסרט "מולייר" החליט לתקן את העוול שבתי הספר עושים לגדול מחזאי צרפת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "מולייר" (צילום: יח"צ)
 מתוך "מולייר" (צילום: יח"צ)   
פסטיבל הקולנוע הצרפתי הרביעי ייצא הערב (רביעי) לדרך בסינמטקים ובאולמות ברחבי הארץ. יריית הפתיחה תהיה הקרנת הסרט "מולייר", במעמד הבמאי לוראן טיראר והתסריטאי גרגואר ויניירון שהגיעו לישראל כאורחי הפסטיבל. השניים בילו את הבוקר בסדרת ראיונות וצילומים לתקשורת במלון שרתון תל אביב.

"כולם בצרפת קוראים את מולייר, בדרך כלל בבית הספר בגילאי 13-17. גם אני קראתי את מולייר בזמנו, ולא הבנתי למה טוענים שהוא כל כך מצחיק ומבריק", סיפר הבמאי. "לפני שלוש שנים, חזרתי במקרה לקרוא בכתביו ואז הבנתי שטעיתי לגמרי ושהוא נפלא. אז כבר הפכתי להיות כותב קומי, וזה גרם לי להעריך אותו באמת. סוג הקומדיה שרציתי ליצור הוא קומדיה פסיכולוגית. תמיד נהגתי להשוות ולייחס את הז'אנר לוודי אלן, כשבעצם מולייר כבר המציא אותו במאה ה-17. זה מה שבאמת הדהים אותי בקריאה שנייה בגיל 37".

מכאן נבע הצורך שלו ליצירת סרט על גדול מחזאי צרפת: "חשבתי שאם אני שגיתי כל כך לגבי מולייר, כנראה שגם 90 אחוז מהאוכלוסייה הצרפתית. לכן רציתי לחלוק עם הקהל את מה שגיליתי, ולאפשר לו גם לגלות אותו מחדש".

לוראן טיראר החל את הקריירה הקולנועית שלו בתור תסריטאי ("היום היפה בחיי" ו"תני לי את ידך"). לאחר שביים שני סרטים קצרים ("ממקורות יודעי דבר" בשנת 1999 ו"מחר יום חדש" בשנת 2000), עבר לביים סרטים באורך מלא כמו "שקרים ובגידות", "זיקה מוגזמת", "סיפור חיי". "מולייר" הוא סרטו השני, והשלישי שהוא כותב יחד עם התסריטאי גרגואר ויניירון.

"חשבנו שהתהליך הטוב ביותר להביא את מולייר לקהל הוא דרך המצאת עלילה חדשה לגמרי, שתכלול את כל הדברים שאהבנו ביצירתו ובאישיותו. רצינו לשזור אותם יחד בסיפור שיהיה כמו מחזה שהוא כתב בעצמו, עם כל דמויותיו המקוריות, בעוד הוא עצמו בתפקיד הראשי".
 

מז'אן בפטיסט פוקלן למולייר

לוראן טיראר וגרגואר ויניירון (צילום: לירז עמיר)
 לוראן טיראר וגרגואר ויניירון (צילום: לירז עמיר)   
הדרמה הקומית עוסקת בשנים הראשונות של מולייר לפני הפריצה הגדולה, ומתרחשת בשנת 1644 בפריז. ז'אן בפטיסט פוקלן, אותו מגלם השחקן רומן דוריס, הוא בסך הכל שחקן כושל, שמאגד סביבו חבורת שחקנים עם חלום משותף להקים להקת תיאטרון משלהם.

פוקלן נתקל בקשיים, ועד מהרה מוצא עצמו שקוע בחובות ונרדף על ידי נושים. כמוצא אחרון הוא מקבל את הצעתו של סוחר עשיר (פבריס לוקיני), המבקש לעלות הצגה שכתב, כדי להרשים ולכבוש מרקיזה יפהפייה ונועזת (לודיבין סנייה). כיוון שעליו להסתיר את מטרתו האמיתית מפני אשתו החוקית (לאורה מוראנטה), מכניס הסוחר את פוקלן לחצרו במסווה של איש כמורה, אשר נשכר ללמד את בתם היחידה.

במהלך שלושת החודשים אותם הוא מבלה בחצרו של הסוחר, נחשף פוקלן לצביעות, למזימות המגוחכות, לתאוותנות, האבסורד והפארסה שבהתנהגות האנושית, בעיקר אצל אלו שיש בידם ממון. חומרים, שיהפכו עם השנים למאפיינים של מיטב מחזותיו. באותו הזמן הוא פוגש את מי שעתידה להיות אהובתו הסודית, האישה שתראה לו את הדרך ותלמד אותו שאין בושה בקומדיה, ושעוצמתה לעיתים עולה על זו של הטרגדיה.

לאחר שתם ביצוע משימתו, עוזב פוקלן את חצרו של הסוחר, אך נותר נאמן למה שראה ולמד. הוא אינו חוזר לפריז, אלא יוצא עם להקתו למסע הופעות בערי השדה ופרברי הארץ. רק לאחר 13 שנים הוא שב אל עיר הבירה, בעקבות הזמנה רשמית של המלך להציג בפניו. הוא לא עוד ז'אן בפטיסט פוקלן, כי אם מולייר, הגאון שהמציא את הקומדיה הסאטירית והמחזאי החתום על יצירות כמו "הקמצן", "החולה המדומה", "גם הוא באציצילם", "המיזנטרופ"' "טרטיף" ואחרות.

"מה שנהדר במולייר", לדעתו של טיראר, "זו הדרך בה הוא בוחר לתאר את דמויותיו. לרוב, הן אובססיביות לגבי דבר אחד בלבד, כמו ידע, כסף או אדם מסוים".

אותן דמויות מוכרות מיצירותיו כמו הרפגון, בתו אליז, טרטיף ואלמיר משתלבות כדמויות בסרט, כאילו היו חלק מחייו. בסצנה שלקוחה מ"טרטיף" למשל, מנסה אשתו של הסוחר להוכיח לבעלה שפוקלן מעוניין בה, ומחביאה אותו תחת מפת השולחן בעוד היא מנסה לפתות את הצעיר. דוגמא אחרת הלקוחה מ"הקמצן" היא הניסיון של בת הסוחר להתחמק משידוך בלתי ראוי שמצא לה אביה ולהינשא לגבר שבחר ליבה.
 

מקיינג-אוף

 
"עשיית סרט תקופתי היא דרך עבורי לבטא את עצמי בתחפושת", מתוודה טיראר. "אני ביישן, תמיד נרתע לחשוף רגשות ומתחמק משיחה על תחושותיי, אז אני תמיד מוצא דרכים עקיפות. כך אני יכול להמשיך לדבר על דברים שנוגעים לי עכשיו, אבל מתוך מחבוא".

האתגר והקשיים בליצור סרט מן המאה ה-17 אמנם נראים כמתמעטים כשמדובר בהפקה אירופאית. אחרי הכל, בגבעות הוליווד אין טירות מימי הביניים. למרות זאת, היה קשה לבמאי לבחור לוקיישן לצילומים.

"אמנם יש טירות בצרפת, אבל כדי לבחור אחת מתאימה צריך לעבור על עשר. למען האמת, מה שנראה בסרט כטירה אחת - ביתו של הסוחר, מסייה ז'ורדאן - הוא מבחוץ טירה אחת, אך מבפנים למעשה שש טירות שונות. רציתי מטבח מסוים, חדר אחר וסלון מטירה אחרת, כך ששילבנו את הכל יחד וגם בנינו קירות מזויפים".

גם בגזרת האביזרים לא היה ליוצרים קל: "כשבחנו את התלבושות והתפאורה של התקופה ההיא, הן לא מצאו חן בעינינו. הרהיטים והבגדים היו מאוד כהים ומכוערים. חשבנו שזה לא יעבוד ככה בסרט, שצריך להיות מואר וצבעוני. לכן הרשנו לעצמנו לסטות מהמציאות. לא המצאנו דברים, אבל לקחנו רהיטים וצבעים שנכנסו 50-70 שנה מאוחר יותר".
 
 
 

"היה חסר לו זה כישרון קומי"

את התפקיד הראשי בסרט מגלם רומן דוריס, בן ה-31, אשר ברזומה שלו סרטים כמו "זר בן צוענים", "פודינג אירופאי" ו"לבי החסיר פעימה".

"קראתי את התסריט מתוך בולמוס, ממש טרפתי אותו", הא סיפר באחד מראיונותיו לעיתונות. "חשבתי שזה כל כך נכון להציג מולייר אנושי, על ספקותיו, התחבטויותיו ומאבקיו בחייו הפרטיים – מה ששימש אחר כך חומר גלם מעולה למחזותיו.

"כדי להכין את עצמי לתפקיד ביקרתי גם ב'קומדי פרנסז' ושם, בלב מקדשו של היוצר הגדול, הבנתי את כובד משקלה של הדמות הגאונית ואיבדתי את ביטחוני ביחס ליכולתי לגלם אותה. היו אלה קרשי הבמה ששחררו אותי. שם, על הבמה, אתה חש משהו אישי מאוד ואת האינטימיות שנוצרת עם האולם. זה נסך בי ביטחון באשר לחירות שנתונה לי לגלם אותו בסגנוני שלי. מבחינתי, אחד מהקווים המנחים בגילום התפקיד היה: להתקיים כדמות וכצופה גם יחד".

את הקריירה שלו כשחקן התחיל דוריס לגמרי במקרה, כאשר מלהק ראה אותו ברחוב ושאל אותו אם ירצה לעשות סרט. הוא ענה כן. מעולם לא הייתה לא הכשרה פורמאלית בתחום. לוראן טיראר מגדיר אותו ללא סייג כ"דבר החם הבא", למרות שאינו יודע את לנחש את עתידו כשזה נוגע להוליווד.

"חיפשנו מולייר צעיר ורצינו שהוא יהיה מודרני", הוא משחזר את תהליך הבחירה בכוכב הראשי. "רומן הוא שחקן מאוד מודרני, אחד מהאהובים על בני הנוער בצרפת. כשהם רואים אותו על המסך - הם רואים את עצמם. זה היה חשוב לנו כדי לשבור את התדמית המסורתית של מולייר. לרומן יש נוכחות דרמטית מדהימה. אפשר לצלם אותו אפילו כשהוא לא אומר מילה ורק תוקע מבט. סיפור האהבה לוקח חלק מרכזי בסרט, לכן היה חשוב לנו שיהיה גיבר רומנטי".

"לעולם לא תמצא שחקן שיכול למלא את כל האספקטים שדורש התפקיד". עם כל מעלותיו של דוריס, אליה וקוץ בה: "הדבר היחיד שהיה חסר לו זה כישרון קומי. הוא לא קומיקאי בכלל ולא מגיע מהתיאטרון. הוא גם די ביישן, בניגוד לאחרים בקאסט. קשה לו לבצע קומדיה, ולא היה לו מושג אם יצליח לבצע את סצנות הסוס, ההשתעשעות על הבמה או החיקויים".

כדי ללטש את הפן המצחיק של רומן, הוא עבד הרבה עם הבמאי, צפה בסרטים קומיים אילמים כמו של צ'רלי צ'פלין ובסרטי טבע על סוסים. כנראה שזה עזר לו.
 

מקולנוע צרפתי, הוליוודי ועד לישראלי

לוראן טיראר בפעולה (צילום: יח"צ)
 לוראן טיראר בפעולה (צילום: יח"צ)   
לדברי הבמאי והתסריטאי, "מולייר" הצליח יפה בצרפת. הסרט אף נמכר להפצה באיטליה, קנדה, ארצות הברית, יוון, יפן ועוד מדינות ברחבי העולם. בהקרנות בהן נכחו הם קיבלו תגובות חיוביות. אמנם מספר מבקרים לא כל כך פרגנו להם. "הם לא אהבו בכלל שלקחנו לעצמנו חירויות כאלו בעלילה", מסביר טיראר.

בצרפת, הסרט עלה לאקרנים בסמוך למועד יציאתו של "אדית פיאף - החיים בוורוד", המציג את סיפור חייה של הזמרת. "לא הרגשנו שאנחנו עושים סרט ביוגרפי כי הכל בו ממוצא, אבל עבור הקהל שני הסרטים נחשבו לביוגרפיות לפני שצפו בהם", אומר טיראר. עוד ניגוד בין הסרטים הוא העובדה שיוצרי "מולייר" הגיעו לישראל, בעוד היוצרים והקאסט של "אדית פיאף" ביטלו את הגעתם ברגע האחרון.

לדברי טיראר, לא מדובר בטרנד חדש בתעשייה הצרפתית ליצור סרטים על גדולי האומה: "לדעתי יש דור יוצרי סרטים שגדל אחרי הגל החדש ומאוד הושפע ממנו וניסה למשוך אותו. עכשיו יש גל שני שגדל בשנות ה-70 וה-80, שמנסה ליצור סרטים כתגובה לכך. קצת יותר מסחריים, אמריקאיים. 'אדית פיאף' לגמרי נראה אמריקאי בעיני".

ישנם כאלו שישוו דווקא את "מולייר" לסרט אמריקאי, ומצאו לו תאום ב"שייקספיר מאוהב". לוראן טיראר דווקא מאשר את ההשוואה ומרוצה ממנה: "כשקראתי לגרוגאר לראשונה ואמרתי לו שאני רוצה לעשות סרט על מולייר, הוא שאל איך. עניתי לו שנמציא הכל מחדש וזה יהיה כמו 'שייקספיר מאוהב'. אני יכול לחשוב על סרטים אחרים קודמים שעשויים על אותו עיקרון, אבל אהבתי את הסרט הזה וזו השוואה מושלמת".

לוראן טיראר למד קולנוע באוניברסיטת ניו-יורק. הוא עבד כקורא תסריטים עבור חברת "האחים וורנר" בלוס אנג'לס ואחר כך ככתב ב"סטודיו מגזין". במסגרת עבודתו שם, הזדמן לו לראיין במאים גדולים. השלושה שהשפיעו עליו במיוחד הם וודי אלן, מרטין סקורסזה וסטיבן שפילברג.

כשהוא וגרגואר נשאלים אם יצא להם לצפות בסרטים ישראלים, הם מעלים מיד את שמו של עמוס גיתאי ("שמענו שכאן לא כל כך אוהבים אותו"). עוד הם התפעלו מהופעתה של רונית אלקבץ ב"אור" ("סרט מבריק. היא אישה חזקה").
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by