בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מוות לפנקנים 
 
 
יואש פלדש

כאן המשטרה עוצרת נערים שמתנשקים, אבל בארה"ב פשוט יורים בהם. יואש פלדש ראה את "רשיון להרוג" ולא הצליח להבין מה רע כל כך בפנקנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'פרי סוינפורד נראה כמו פנקן לא קטן. יש לו פרצוף לבן ענק, וכשהוא מדבר בקולו הרך, המתנגן, אי אפשר שלא להסתכל כיצד שפתיו העבות נפתחות ונסגרות כמו צדפה במרכז הזקן הצרפתי המטופח שלו. הוא נינוח, משועשע, ובסוף כל משפט הקול שלו עולה קצת. מדי פעם הוא מלטף בעדינות את המוהיקן המגורז שעל ראשו, מודע עד אימה לפי הטבעת שלו.

וזה מה שסוינפורד אומר על כריס מילר, מיס ארקנסו ההומואית לשנת 1991/2: "החיים הם דעה אחת גדולה, ומה שאתה עושה עם הדעה הזאת. אין לי שום דעה בקשר להומואים, רק שצריך לטפל בהם. הבחור הזה היה מיס ארקנסו, מה שזה לא יהיה. אני לא... אני לא יודע מה זה בכלל. זה מטורף לגמרי. איך מישהו יכול להיות גאה בכך שהוא מוצץ זין? אני לא מבין איך מישהו יכול להגיד 'אני שוכב עם הגבר הזה. אני אוהב אותו ואני גאה בזה'. זה לא הגיוני בעיני. הבחור הזה ניסה להתחיל עם החבר שלי ולכן הוא מת. אני לא רוצה להישמע כאילו זה לא ביג דיל, אבל עכשיו יש בעיה אחת פחות בעולם".

מילר וחבר שלו ג'ו פגשו את סוינפורד וחבר שלו בובי בלילה, בפארק בעיר ליטל רוק שידוע כמקום מפגש של פנקנים. אחרי היכרות קצרה הלכה החבורה העליזה לביתו של מילר כדי לשתות ולקחת סמים. בשלב מסוים של הערב מילר הושיט את ידו וליטף לבובי את הרגל. בובי התעצבן ואחרי כמה דקות מיס ארקנסו, שהיה אז בן 23, מצא את עצמו עם סכין שלופה ביד מגן על עצמו בקריאות "יש לי איידס! יש לי איידס! אני אדביק את כולכם! אל תתקרבו אלי". סוינפורד לא אהב את זה והרג אותו. את החבר הם היכו באורח קשה. כל הרהיטים בבית נהרסו.

כל המרואיינים בסרט "רישיון להרוג" שישודר היום בערוץ יס פלוס הם רוצחי פנקנים, שהצטרפו לטרנד של "גיי באשינג" (הכאת הומואים). הבמאי ארתור דונג החליט לראיין אותם בעקבות ניסיון אישי שלו: לפני כ-25 שנה הוא הצליח להימלט מכמה נערים שרדפו אחריו רק לאחר שהשליך את עצמו על מכונית נוסעת. בתחילת הסרט הוא אומר שאף פעם לא הפסיק להרגיש כקורבן. לכן החליט לעשות מה שרק ילדות קטנות, יחידות ותמות עושות - לעמוד ולשאול "למה?".

דונג, מיותר לציין, לא ממש הצליח לקבל תשובה. הרוצחים פשוט ישבו מולו וסיפקו בקול מדוד ושקט כמה הסברים קלושים. חלקם, כמו שחור שיקי אחד שחלם להיות פוליטיקאי וירה בכמה הומואים - כולל סנאטור אחד - בפארק הציבורי, הם הומואים שרצחו בגלל סלידה מעצמם. אחרים הותקפו לטענתם על ידי הומואים בילדותם (לז'אנר הזה מצטרף ההסבר "הבת של השכנים שלי נאנסה ונקשרה על ידי הומו"), או נבהלו כשהקורבנות התחילו איתם. עוד כמה פשוט רצו לשדוד הומואים עשירים, שלא יעזו ללכת להתלונן במשטרה. מישהו עשה את זה כי הוא לא יכול היה לסבול שהומואים ישרתו אתו בצבא. ואחר טוען שחברה שלו חשבה שהסלידה שלו מהומואים הופכת אותו לחמוד.

דונג משלב בין הראיונות תמונות של הקורבנות (אין כמעט חתיכים) ושל זירות הפשע, וכן תשובה אפשרית משלו: דברי הסתה שמשמיע, למשל, הסטרייט המגעיל מכולם - המטיף ג'רי פולוול - נגד הומואים. ידעתם, למשל, שבתנ"ך כתוב שאסור לאכול בתחת?

דונג מביא את הדברים בנחת, בלי להתערב. התוצאה היא סרט קשה, גדוש בתמונות מזעזעות, שמותיר את השאלה הגדולה בעינה. הבעיה היא לא רק כמה רוצחים בארצות הברית, אלא שבארץ, למשל, אפשר לשבת באוטובוס ולשמוע מתבגרים מתפארים על שהם "כיסחו הומואים". שוטרי ישראל, מצדם, מוכיחים פעם אחר פעם שהם בהמות איוולות ועוצרים נערים על שהתנשקו, או סתם מתעמרים בהומואים ברחוב.

אז הגיע הזמן שתענו, סטרייטים סובלניים שכמותכם: למה אתם כל כך שונאים פנקנים? אנחנו הרי ממילא כמעט לא מתרבים.


"רשיון להרוג", הערב, יום רביעי, יס+, ב-20:35
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by