בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אהובתי ג'נין 
 
 כל זה? שלי? רק שלי?   
 
צביקה בשור

צביקה בשור מציע לכל מוקיריו של ראש הממשלה הנוכחי להתמוגג מדי יום ממפת ארץ ישראל השלמה, כפי שמייחצן אברי גלעד ב"המוביל הארצי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אריק שרון לא יכול לעבור ערב אחד בלי לראות את "המוביל הארצי" עם אברי גלעד. בכל ערב בשעה 22:00 על השעון, לא משנה מה הוא היה צריך לעשות לפני זה, הוא נכנס לחדר הקטן והחשוך ביותר במעון ראש הממשלה, מדליק את הטלוויזיה, מחפש בשלט את ערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק" ומחכה לתחילת התוכנית בהתרגשות של כלב מיוחם.

הוא מת על הפתיח של התוכנית. יותר מהכל מזכיר לו הפתיח את תשדירי הבחירות שלו עצמו. השדות הירוקים האינסופיים, אנשי העמל, זורעי הדמעה וקוצרי הרינה. רק הסבא השמן והמפלבל חסר לאריק בפתיח הנפלא הזה, הסבא שישים את הילדים על הטרקטורון וישלח אותם למקומות שראוי למות על קידושם. אבל עכשיו די, כי הנה אברי.

ואברי מנחה את השעשועון הכי משעמם שנראה לאחרונה במחוזותינו. אין אצל אברי כסף, אין אצלו מכוניות נוצצות, אין אצלו אפילו שאלות קלות (על ספורט) שאפשר לפתור מהר ולהרגיש חכמים. רק ארבעה חובבי ארץ ישראל שמנסים להכריע אחד את השני בידיעת הארץ. חוץ מאת אריק שרון זה לא יכול לעניין אף אחד.

אבל השאלות על מסחה וסג'רה הן לא מה שהופך את "המוביל הארצי" לתוכנית שאריק שרון פשוט לא יכול לסיים ערב בלעדיה. בחדר הקטן והחשוך שלו אריק מסתכל בעיקר על המפה הקטנה שבתחתית המסך. לכאורה זו מפת ישראל רגילה להחריד, וקו גראפי דקיק וזריז שמתנהל לאורכה ולרוחבה מסמן לצופים ולאברי על איזה יישוב תשאל השאלה הבאה. עצר הקו בדימונה, תבוא השאלה על דימונה. מה יש כאן להתרגש?

אלא שדרך העיניים של אריק זו המפה הכי מחרמנת בעולם. איך אפשר, אומר לעצמו אריק, איך אפשר שלא להתחיל להרגיש אותו מתקשה מול מפה שאין בה קו ירוק? איך אפשר שלא להזיע במפה שלא יודעת מה זה אוסלו, שלא יודעת מה זה שטח A, מפה שבה ה-כ-ל ש-ל-נ-ו, ורק שלנו? בחדר הקטן והחשוך שלו, אריק שולח יד בולבוסית אל תוך מכנסיו התפוחים.

הקו הדקיק נמצא כרגע ברביבים ואברי שואל מתי הוקם הקיבוץ. אריק יודע את התשובה, אבל כרגע הראש שלו נמצא בכלל במקום אחר. הוא רק מביט בקו הדקיק ומפציר בו חרש לנוע למקום אחר. הנה הגענו לאלקנה, ואברי שואל, בלי לשנות מאומה מטון קולו, איזו תנועה רעיונית הקימה את היישוב הנפלא הזה. אריק כמעט גומר מאלקנה, אבל הוא צריך להחזיק מעמד עוד קצת, כי עוד שניה אחת והקו הדקיק יגיע לאן שאריק אוהב שהוא מגיע.

ג'נין.

כאילו מעולם לא החלטנו שאין לנו עוד מה לעשות בקן הצרעות האיסלאמיות הזה. כאילו מעולם לא גמלה החלטה בלב רוב רובו של העם הזה לומר שלום ולא להתראות לעיר ולמחנה הפליטים שלה. כאילו שהשיבה אליה, כמי שכשלו והוכשלו בנסיגתם, אינה אירוע טראגי שיש לבכות אותו. כאילו כל אלה אינם נכונים, אברי גלעד והקו הדקיק שלו עוצרים בג'נין ושואלים עליה שאלה של ידיעת הארץ. זו ארצנו.

בחדרו החשוך, הדחוס והמיוזע, אוסף עכשיו אריק שרון את שארית כוחותיו המשוחררים, מנגב את שדורש ניגוב ויודע, ש"המוביל הארצי" היא רק תוכנית טלוויזיה, לא מציאות. במציאות, יודע אריק, ג'נין לא שלנו, גם לא שכם, ואפילו לא בית לחם על קבר אמנו רחל. כל אלה אבדו לו לנצח. במציאות, יודע אריק, עוד רגע ויאבד לו גם החדר השחור שלו במשכן ראש הממשלה. לשעבר. אמן.


המוביל הארצי, ערוץ נשיונל ג'יאוגראפיק, מדי יום ב-22:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by