בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תירבחו ותתנצלו 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן מתמוגגת מהעארסים ההודים של "משפחת קומאר", שמשפיטים אשכנזים בגרסה הבריטית המצויינת למימונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איזה כיף להיות מיעוט מדוכא. אמנם יורקים עליך ברחוב, מסננים לעברך קללות באוטובוס ומפלים אותך לרעה בראיונות עבודה, אבל ההומור, ההומור. גם ההומור העצמי היהודי היה אייטם היסטרי לפני כל התקומה הציונית והחוסן המדיני ולפני שדודו טופז נהיה הבדרן הלאומי, אבל אז החלטנו להיות עם חופשי בארצנו וכל ההומור של הדפוקים נשאר הרחק בגולה. אולי הוא היגר בינתיים לבריטניה, כי נראה שההודים שם ממשיכים בגאון את הדרך שאנחנו נטשנו.

"משפחת קומאר" היא גרסה הזויה ומופרעת לתוכנית אירוח, שמשתמשת בכל הסטריאוטיפים על מהגרים הודים שעלו בדעתם של היוצרים, אבל מנצלת אותם כקלשון לנעוץ אותו בישבנה החיוור של הממלכה הבריטית הלבנה. בתור מיעוט מדוכא כשלעצמי, התירו לי לצאת מהגטו ליום אחד והושיבו אותי מול מסך טלוויזיה, כדי להתרשם מהסדרה החדשה.

סנג'יב קומאר מגיש תוכנית אירוח זולה, שמשודרת מהאולפן שאבא ואמא בנו לו בחצר האחורית של הבית. האורחים שלו צריכים להגיע לאולפן דרך הסלון, ולעבור בדרך חקירות מנדנדות מצד אבא ואמא קומאר, ומצד הסבתא הסנילית והחרמנית סושילה (בגילומה של השחקנית והסופרת המבריקה מירה סיאל). גם במהלך הראיון, בני המשפחה מתערבים כל הזמן בשיחה וכמעט שלא נותנים לאורחים לדבר.

כל אחד מבני המשפחה מייצג סטריאוטיפ של המהגר ההודי. סבתא מספרת בערגה על הימים ההם, במולדת הרחוקה. אבא מתאר כל הזמן איך הגיע חסר כל לארץ החדשה, שאין בה בכלל מנגו, אבל עכשיו, בזכות הרבה עבודה קשה, הוא הצליח בגדול. ואמא חרדה לסנג'יב ומנסה כל הזמן לעזור לו לשאול את השאלות הנכונות. תחליפו את המנגו בגפילטע פיש, והרי לכם משפחת מהגרים יהודים באמריקה של שנות ה-20 ("משפחת קומארובסקי" בערוצי הלווין, בקרוב).

אבל דרך הדמויות המשעשעות והחטטניות של בני משפחת קומאר, בולט פי כמה הצנון הבריטי הממוצע, האריסטוקרט הלבן שמנסה במיטב כוחו להשתלב בין הילידים הסובבים אותו באולפן ולא להיראות כבד מדי. כמו מייקל פרקינסון, מנחה תוכנית אירוח בריטית מצליחה, אחד האורחים בתוכנית הראשונה של סנג'יב. סבתא קומאר הלוהטת מתנפלת על פרקי אחרי שמרחה לעצמה נוצצים על החזה, והוא עומד כעציץ מול ההודית המשוגעת; סנג'יב משתמש במלוא הרפרטואר של הערס ההודי, ופרקינסון מולו שומר על ארשת הפנים האריסטוקרטית המתחייבת מאחד עם מבטא כמו שלו.

שווה ביותר לראות, בכלל לא בשביל האורחים, שרובם אולי סלבריטיז מקומיים אבל אלמוניים יחסית במקומותינו, אלא בשביל המארחים עצמם. למה באמת, כמו שתוהה סנג'יב, לתת לאורחים המשעממים לדבר יותר מדי? יש את כל הטירוף והעונג שמספקת משפחת קומאר עצמה. הם מצחיקים, הם רעשנים, והם יודעים לצחוק גם על עצמם וגם על האורחים המכובדים. וכל האמירות החברתיות נכנסות ממש בשקט בשקט בדלת האחורית, אז אל תילחצו. אפשר גם סתם ליהנות מהקטעים שרצים.

היחצ"נים נרגשים לספר שהסדרה הבריטית כל כך הצליחה, שחברת NBC החליטה להפיק לה גרסה אמריקאית. משום מה, אנשי תקשורת בארץ מרגישים שאם זה בטלוויזיה האמריקאית זה קיים באמת. אבל בטלוויזיה האמריקאית, כל דבר כמובן עובר תהליך כיבוס והלבנה, התהליך הידוע שהפך את "קוויר בעיר" האוכלת בתחת ל"הכי גאים שיש" הבלונדינית. צפו מהגרסה האמריקאית לרטרו של "משפחת קוסבי", שיראה לנו שיש שחורים גם מחוץ לגטו, ושהם בעצם ממש כמו כולם, כמעט לבנים אפילו. ואם הייתם מצפים מ"בריזה", ערוץ שלקח על עצמו בגאווה את דגל המדוכאים המקומי, להפיק איזו "משפחת בן גיגי" ישראלית - כנראה שבארץ הפצעים של הדי.די.טי. עדיין טריים מדי, ולמי בכלל יש פה כוח לסאטירה חברתית עוקצנית, באווירת הדכאון הכללית.

אז כמה טוב שיש טלוויזיה בריטית בשביל זה, ומה חבל שסולק המנדט מארצנו הקטנטונת. לכו תראו קצת משפחת קומאר ותחשבו בכמיהה על זה שהיינו גם אנחנו יכולים להיות עכשיו נתינים מדוכאים של האימפריה הגדולה, עם חוש הומור עוקצני וחורף אמיתי. לונדון עיר האבות מאז ולתמיד, אנד גוד סייב דה קווין.


משפחת קומאר, ערוץ "בריזה" בלווין, שני ב-21:30
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by