בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אם זו מולדתי, אז מי אני? 
 
 
ניר נוה

ניר נוה הלך לראות את מוקי מופיע עם יותר מדי ויברציות שליליות, חטף בקבוק בירה בראש, והתאהב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למען ההגינות יש לציין כי נקודת המוצא של כותב שורות אלו לפני תחילת ההופעה של מוקי לא הייתה נוטפת אמפתיה מלכתחילה.

זה מתחיל בעובדה שמעולם לא הייתי אוהד שרוף במיוחד של שבק ס' וממשיך בחיבתי הבלתי נשלטת, אבוי לבושה, לדני ליטני ודני רובס. בהתחשב גם בכך שהלהיט הבלתי מפסיק להתנגן "כולם מדברים על שלום" גרם לי לפריחה קלה - הבעייתיות ברורה.

בנוסף, יש להבין כי העובדה שהקהל ב'בארבי' ביום חמישי היה בעל מאפיין ברור מאד – גילו מחצית מגילי על פי רוב – לא ממש עזרה. לא שיש לי, חלילה, משהו נגד בני 15, אבל יש לי בהחלט משהו נגד כאלו שמביטים בי במבט מלא רחמים ועוד מתנדבים לפנות לי כסא. נקודת המוצא הופכת לפחות ופחות אוהדת.

חוצמזה, מה זה השם הזה מוקי? אף פעם לא עשה לי ויברציות חיוביות, עוד מימי רגע עם דודלי ו"מוקי הכלב של דנה אבד, כל המוצא מתבקש להודיע מיד". מוקי. אבוד לך.

אבל אז הוא עלה לבמה. ומשהו קורה כשהוא עולה לבמה. משהו באווירה. רוב הקהל, כצפוי, מכור מראש, אבל גם בקרב סקפטים-קנטרנים-פולנים-מקשישים כמוני משהו קורה בפנים. מוקי הוא פשוט פרפורמר ענק. הוא מחשמל, זורם, מלא אנרגיות אבל נינוח על הבמה. הוא לא מתאמץ - זה פשוט יוצא לו בשיא הטבעיות.

מוקי מאד אוהב את החומרים שלו, ורואים את זה. האמירות החברתיות החדות, הביקורת הנוקבת על המקום בו אנו חיים, בסגנון ראפ-אפרו-פופ-רוק סוחף, שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו.

העיבוד וההפקה של פילוני לשירים בהופעה, אותם הוא גם הפיק ועיבד לאלבום, עושים מסאז' לשירים. אפילו "כולם מדברים על שלום" נשמע רך יותר, אנרגטי יותר, סוחף יותר. עיבוד מהוקצע, נכון, מעגל פינות, עם נופך פופיסטי-רוקיסטי המותאם באופן מדויק להופעה חיה.

האיחוד של מוקי על המיקרופון, פילוני על הגיטרה, מיכאל פרוסט על הבס ותמיר ברזילי על התופים עובד מצויין. השילוב של שתי הזמרות המלוות, איילה ומירי אינגנדשט, נעשה בצורה חכמה, שמובילה להרמוניה מושלמת בין כל העוסקים במלאכה, שבסופה מופע כובש. נקודת המפנה היחידה היא כשקואמי דה לה פוקס עולה לבמה לשיר בודד, ששובר את המבנה של המופע עם ראפ המתקרב להיות האבי מטאל. אבל הבה נגדיר זו כהפוגה קלה.

מוקי אוהב את הקהל, משתף את הקהל, מדבר עם הקהל, מחשמל את הקהל. פותח כמעט כל שיר בדקת ראפ נטולת מוסיקת רקע, להכניס את הקהל לקצב, לתת עוצמה לאמירות עצמן. ואמירות לא חסרות, כזכור.
כשהוא מציג את גרסתו החדשה ל"הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" של אריק איינשטיין, הוא מצליח לכבוש אותי באופן סופי. "אם זו מולדתי אז מי אני", מראפרפ מוקי בגרסה מלאת עוצמה. למי איכפת בכלל מהינוקות מסביב שמתבוננות בי בפליאה על היכרותי ארוכת השנים עם מילות השיר המקוריות. "אל תקרא לי עם, עדיף כבר שתקרא לי אחי" הוא מכריז. ואני, קטונתי. כל שנותר לי הוא להכנס לרשימה הלא קצרה של בני טיפש עשרה המביטים בו בהערצה, ולמלמל "סחתיין אחי".


'שמע ישראל'. מוקי בבארבי, יום ה' 14.11
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by